מקרה שקרה לי אתמול וקשור אולי בעקיפין-יותר קשור לאיך החברה תופסת כיום את מושג המכשפה: במהלך שיעור במכללה שעוסק בתקשורת מטפל-מטופל,הציגו לנו שיטה לבדיקת סוגי אנשים-כיצד הם מתמודדים עם קשיים: האם האדם פועל באמצעות השכל,באמצעות הפעלת דמיון (שזה סוג של בריחה),באמצעות אמונה (באלהות או שומר כלשהו),באמצעות הפגנת רגשות,תשומת לב וכ"ו. השיטה היא כתיבה על אגדה או סיפור שיכול להיות מוכר או מומצא באותו רגע. לפי הדמויות הפועלות ודרכי הפעולה של הגיבור/ה קובעים את המרכיבים הדומיננטיים. במהלך השיעור היה על כל אחד לכתוב סיפור כזה. אני התנדבתי לשתף בסיפור שלי. מן הסתם,כתבתי סיפור על מכשפה שהיא הגיבורה הראשית ועליה להתמודד עם מכשולי החברה ודעותיה הקדומות.המכשפה התגברה על מכשוליה באמצעות כשפים ולחשים שונים ובעזרתם של האלים.סוף הסיפור משמח-רכיבה של המכשפה על מטאטא לאור הירח המלא תוך כדי צחקוק מרושע. ובכן,הכיתה ניתחה אותי לפי הסיפור כאדם שמתמודד עם המציאות באמצעות דמיון בלבד ולא היה מרכיב שכלי כלל משום שלא היה בסיפור שום דבר מציאותי,על אף שהעליתי בו סוגיות מציאותיות כמו רדיפה של החברה ואי קבלתה אליה את המכשפה.כל מושג שהזכרתי :"מכשפה","לחשים","אלים" וכ"ו,סווגו כמושגים דמיוניים. כך שכפי שאני רואה את זה,המכשפה עדיין מיוצגת כפרי דמיון.לא יותר מאשר סדרת פנטזיה הזויה. מעניין כיצד היה מנותח הסיפור בקרב קהילת מכשפים..