נקודת משבר בחיים

*רק אני*

New member
נקודת משבר בחיים

הסיפור שלי בקצרה: לפני כמה שנים סבלתי מדיכאון קליני שנמשך כמה שנים, ואחרי כל מיני סוגי טיפולים הצלחתי איכשהו לצאת מזה, ואז הכרתי מישהו שנתן לי סיבה להתעורר עם חיוך בבוקר. אומנם הקשר היה רצוף מריבות ופרידות, אבל אני פרחתי אחרי שנה וחצי הבחור החליט שאין לנו עתיד משותף וסיים את הקשר בהתחלה היה לי מאוד קשה עם הפרידה, אבל אחרי הרבה עבודה עצמית ונסיון להסתכל על מה שהיה מהצד, הבנתי שהקשר הזה היה בכלל לא בריא. אני נתתי את כולי וויתרתי על כל מה שהיה חשוב לי בחיים, רק בשביל לזכות בקצת אהבה מהבחור מה שלא ממש קיבלתי. היום אני לא מצטערת שזה נגמר (למרות שיש לא מעט רגעים שאני מתגעגעת אליו ובעיקר למה שהרגשתי כשהייתי איתו) במהלך כל החיטוטים שעשיתי בראש, הבנתי שאני לא מכירה את עצמי בכלל, איבדתי את עצמי איפשהו בדרך ואני מרגישה חסרת אונים, כאילו אני מפספסת משהו. החלטתי שאני חייבת לקחת את עצמי ביידיים התחלתh ללכת לקבוצה של קוד"א, אבל מאחר ואין הדרכה מקצועית, אני לא ממש מרגישה שאני מתקדמת לאנשהו בפגישות. התחלתי לחפש באינטרנט סדנאות לשיפור הדימוי העצמי, אבל כל מה שמצאתי היה רוחני מדי לטעמי (דמיון מודרך, רייקי, היפנוזה) אולי לכם יש רעיונות מה עושים? איך מתחילים?
 
קבוצה לעזרה עצמית

קבוצה לעזרה עצמית היא ללא הנחיה מקצועית אך הרבה אנשים מוצאים בה מקום מפלט נעים ונוח. אם לא הלכת מספיק פגישות אולי כדי שתתני לזה הזדמנות .אך לא בכח ,אם לא היה לך טוב לאחר שניסית אז אולי באמת לא כדי שתמשיכי. לדעתי צריך לעבוד על דימוי עצמי ע"י פירגון לעצמנו : "אם אין אני לי , מי לי?" תתחילי להעריך את עצמך ותלמדי לאהוב את עצמך. (זה מה שקורה לי )
 

*רק אני*

New member
זאת בדיוק הבעיה

איך מתחילים לשנות את החשיבה לחיובית? כלכל מקום שאני מגיעה, אני מרגישה כמו גלגל חמישי שרק מפריע?
 
גלגל חמישי

את מרגישה גלגל חמישי כנראה מאותה סיבה שאת מרגישה חוסר ביטחון עצמי. את חושבת שלא מעריכים אותך ולא שמים לב אלייך? מה שאת יכולה לעשות זה להתחיל לשים לב לדברים שאת עושה ומרוצה מהם ופשוט לאמר לעצמך כל הכבוד. לאט לאט את גם תתחילי לשים לב שאחרים חושבים כמוך על מעשיך. הרי מה שאנו מפגינים כלפי חוץ כך אנו נראים.
 

*רק אני*

New member
גלגל חמישי

נראה לי שכן מעריכים אותי, או אולי קצת מרחמים עלי בגלל זה מזמינים אותי וכשאני הולכת אני מבינה שאני בכלל לא שייכת ומה אני נכנסת לאנשים אחרים לחיים... הפעם האחרונה שהרגשתי טוב עם עצמי, היתה בתקופה שהיה לי חבר, אפילו שבקשר היה יותר רע מטוב, הרגשתי שאני מגיעה למקום שבו אני רצויה. ואני כל כך רוצה להרגיש ככה שוב.
 
על מה יש לרחם

בעצם היה לך טוב איתו כי היה משהוא כאילו לצידך אבל לפי מה שנשמע ממך הוא לא באמת היה שם לצידך אז לטובתך אל תנסי לחזור לקשר כזה שמשפילים אותך. עוד דבר שאני רוצה להעביר לך זה שאנשים שמרחמים עך אחרים לא ממשיכים באופן מתמיד להתרועע עם אותם אנשים שהם מרחמים עליהם. מה שבעצם אני אומרת לך שכנראה (ואת בטח לא מבינה למה) נעים להם בחברתך - אולי את מרחמת על עצמך. במידה ולך לא נעים להיות איתם מסיבה זו או אחרת ולאו בגלל שנדמה לך שמרחמים עליך אז פשוט אל תבלי איתם. אין שום סיבה שנסתובב עם אנשים שלא נעים לנו איתם. אגב, למה את חושבת שמרחמים עליך? על מה יש לרחם?
 

*רק אני*

New member
אז ככה

כל הקשר שלי עם האקס היה מאוד בעייתי, אני אהבתי אותו בטירוף והייתי מוכנה לעשות הכל בשבילו, וגם ויתרתי על הרבה דברים שהיו חשובים לי כדי להיות איתו עוד קצת או כי הוא ביקש והוא מצידו לא ממש ידע מה הוא רוצה, היה לו נוח להיות איתי וברגע שהוא הכיר מישהי אחרת, אז הוא עבר הלאה. היום במבט מהצד אני יודעת שהקשר לא היה בריא, אבל אז הייתי עיוורת מאהבה והייתי מוכנה לספוג הכל. חוץ מזה שהוא כבר מזמן עבר הלאהף אין לי שום כוונה לחזור אליו או אל מישהו אחר שיתייחס אלי ככה. למה אני חושבת שמרחמים עלי? כי אחרי תקופה מאוד ארוכה שהייתי לבד, הכירו לי אותו וממש פרחתי בתקופה שהיינו ביחד וגם בגלל שהפכתי אותו לכל עולמי, עכשיו אני מאוד לבד ודי עצובה. ואני יודעת שיש אנשים שאכפת להם וקשה להם לראות אותי ככה אבל לא תמיד אני יכולה לשלוט על הרגשות שלי (למרות שכלפי חוץ אני משתדלת לשדר שהכל כרגיל... אני די שקופה ברגעים היותר קשים שלי). האמת, אין מה לרחם. אולי זאת סתם הרגשה שלי..
 
פעם שנייה שאני מנסה להגיב לך

כל פעם שאני כותבת לך ומתנתק לי האינטרנט. אולי זה אומר משהו אני לא יודעת. בקיצור, את מתחילה כבר לחשוב יותר פנימה ואת מבינה שאין על מה לרחם. את תראי עם הזמן שאין על מה לרחם. זה הכל בראש שלנו. תמשיכי לחפור בעצמך ותמצאי דברים יפים ופחות יפים לטעמך. את הפחות יפים תנסי לשנות.
 
מה זה קוד"א?

רעיון - חוץ מסדנאות יש מטפלים / מדריכים שעושים פגישות אחד על אחד. מצאי אדם שיכול/ה להעצים אותך ולאפשר לך לצמוח ולחיות את החיים שאת רוצה
 

*רק אני*

New member
קוד"א

קו דיפנדנס אנונימוס - תכנית 12 הצעדים לתלויי יתר. כשהקבוצה שאני הלכתי אליה, מתעסקת בעיקר במערכות יחסים ותלות באנשים (חברים, ילדים, בני זוג...)
 

ניאו30

New member
עברתי משהו דומה

לא אותו דבר אמנם,אבל משהו שקצת מזכיר את זה(וכן,גם אני מתגעגע לאיך שהרגשתי כשהייתי בחברתה).אנחנו עדיין ידידים,אבל כבר לא כמו פעם,ומדברים לעיתים די רחוקות כבר.זה אחד הדברים הכי לא פשוטים בשבילי,להתגבר,להמשיך הלאה,לדעת להרפות,גם בגלל העבר שלי,שלא ממש ידע הרבה מקרים כאלו(אם בכלל),ואני מודע לכך שמדובר בצורך לאהוב,ולקבל אהבה. אני לא בטוח שמה שאני אגיד יתאים לך,אבל בשביל זה כל אחד יכול להגיד את דעתו והשני יכול לבחור בדרך דומה או אחרת,תוך תשומת לב למה שמתאים לו/לה.אז לקח לי לא מעט זמן עד שהבנתי שהכי טוב בשבילי,כרגע,הוא להניח לרצון הזה למצוא אהבה.הוא קיים אין ספק,אבל כרגע אני לא מתרכז בו, משום שהמיקוד שלי הוא בתהליך אותו אני עובר. האם זה אומר שאני שולל לעצמי מראש הזדמנויות או מפספס דברים?יכול להיות,אבל אני לא חושב.אני חושב שגם כאשר המיקוד שלי לא שם כרגע,אם יהיה משהו שיעשה לי טוב ויגיד לי שזה הדבר הנכון לעשותו אז אני אשכח מכל מה שאמרתי עכשיו ואלך על זה.אני פשוט מרגיש שהקלישאה האומרת שלפני שרוצים לחפש את האהבה של האחר צריך לחפש את האהבה העצמית היא נכונה.לקח לי המון זמן להפנים את זה,משום שהרבה זמן החזקתי בעמדה ממש הפוכה-שרק דרך אהבה מבחוץ אני אוכל למצוא את האהבה שבפנים,שבתוכי. לקח לי ממש הרבה זמן להגיע לעמדה ההפוכה מזו. אז זה התהליך שלי,אחד הדברים העיקריים לפחות-למצוא את אותה אהבה עצמית,ורק לאחר מכן(או תוך כדי) לחפש את אותה אהבה מבחוץ.מה שעוד למדתי שהעולם מלא באהבה(שלא קשורה בכלל למציאת בן זוג),אבל קשה מאוד לראות את זה אם לא נפתחים אל אותה אפשרות,שהיא בעצם קיימת מסביבנו כל הזמן,ובטח שקיימת בתוכנו.זה תהליך פנימי,עמוק ואף כואב לעיתים. אצלי הוא ממש עלה ברגעים של ייאוש תהומי לפעמים,אבל אני בוודאי לא מתחרט על כל מה שעברתי עד עכשיו,כי דרכו אני לומד,לאט לאט,שאהבה היא מצב תודעתי פנימי ולא מצב חיצוני,של כן בן זוג או לא,בתור משל.מהבחינה הזו,אותה אחת היתה בשבילי המורה (רוחנית) החשובה ביותר שלי בשנים האחרונות,כי היא לימדה אותי יותר מכל אחד אחר מה זו אהבה אמיתית,מה אני מחפש בקשר ומה אני צריך לשפר בעצמי כדי להיות בשל ומוכן למה שאני מחפש,בעתיד. ובאשר לרוחניות-אולי כדאי לחשוב מדוע זה מפחיד/מרתיע אותך.אני מדבר גם ממה שאני עברתי,ואני חושב שאולי זה משום שכיום כל מה שקרוי ה"עולם הרוחני" לבש פנים/מסכה מטריאליסטית(ראי התוכנית של אורי גלר בתור דוגמא שבוודאי היא לא יחידה),והוא ממש לא העולם הרוחני האמיתי.אני זוכר שהנקודה הזו היתה ממש חזקה גם אצלי-ה"יער" הזה של כל ההיצע של אנשים ודרכים, ושיטות,ואיך אני נכנס לכל הסבך הזה....בעעעעע...אחד הדברים הכי מאוסים שיש בעיניי,אבל מה שכן-זה אילץ אותי להתאמץ ולחפש,ובעיקר לסמוך על האינטואיציות שלי,עד שמצאתי משהו שמתאים לי. יש שחושבים שהעולם הרוחני הוא משהו שמנתק אותך מהמציאות.אני חושב,כיום,שאין טעות גדולה מזו,והוא הוא דוקא זה שהכי מייצב אותנו על קרקע המציאות-מצמיח את השורשים שלנו(את טבענו,ומהיכן באנו לעולם),את הגבעולים והעלים(הכוחות והגילויים שלנו בתהליך,התגברות על מכשולים ופחדים) וגם את הפרחים והפירות (השינוי שלנו,היכולת שלנו לרפא את הכאב ולמצוא את מקומנו בעולם ואת האהבה).איך שאני רואה את זה, מנקודת מבטי הצרה-רוחניות היא לא מילת גנאי שצריך להתרחק ממנה,אלא מילת מפתח שצריך לחפש אותה,אבל כמובן שאני מכבד כל אחד שחושב אחרת. דרך אגב,דמיון מודרך-רוחני? אני חושב שזה לב הנפשי.רייקי-לא מכיר מספיק והיפנוזה-גם לא מכיר מספיק,אבל לא נראה לי שזה רוחני,ולכן עולה השאלה מה זה רוחני? אותי השאלה הזו הטרידה הרבה,משום שגם אני חשתי בעבר כמוך לגביי נושא זה.הנושא הזה של עולמות עליונים ורחוקים מאיתנו מאוד הרתיע אותי,המחשבה שזה ליחידי סגולה וכדומה. עד שעברתי בעצמי חוויה שלא היה לי הסבר בשבילה,ואז נפל לי האסימון שרוחני יכול להיות כל כוח שמעצב ונותן חיים,ולכן יכול להיות כל דבר שקיים בסביבה שלנו-זה יכול להיות הדבר שיצר את העולם,ואלו יכולות להיות מחשבות שגורמות להמצאות גדולות,זה יכול להיות הפרח שגדל לי בגינה וזה יכול להיות האדם שלומד להתגבר על פחדיו.לדעתי,רוחניות היא מאיפה שבאנו לפני הלידה,ולאן שנלך לאחר המוות,אבל היא גם מי שאנחנו כאן ועכשיו,על האדמה,במציאות,וגם אם נתעלם ממנה זה לא אומר שהיא לא קיימת.וטוב,עד כאן...מדובר באמונות אישיות,ולא יותר... ומצטרף למיכל בשאלת של מה זה קוד"א?
 

ניאו30

New member
ועוד משהו שרציתי לכתוב

וזה שינוי ההשקפה שלי לגביי משברים.כיום אני רואה אותם בצורה ממש חיובית,שהם הם אלו שמביאים אותנו למקומות טובים יותר עם עצמנו,ועם העולם.שדרך משברים אנחנו צומחים ומתפתחים בצורה עמוקה יותר,בצורה כזו שלאחר מכן את תאמרי לעצמך שטוב שזה קרה,שרק ככה יכולת להיות האדם שתהיי.
 

*רק אני*

New member
קודם כל

תודה על התשובה המקיפה. זה נכון שהכי חשוב זה לאהוב את עצמנו ורק ככה נהייה באמת פתוחים לאהוב אחרים. וזאת נקודה שהיא מאוד חלשה אצלי ואני חייבת לשנות אותה. אתמול התעוררתי מבוהלת לגמרי והייתי חייבת לעשות משהו ועכשיו, למרות שאני יודעת שאין פתרונות מיידיים לעניין, לפחות בשביל להפסיק את הדמעות... אני מניחה שאני צריכה איזושהי מסגרת שאם אני מרגישה שאני נופלת, יש מי שיתפוס אותי בזמן. חוץ מזה, הבעיה הכי קשה היא איך להתחיל לשנות/להשתנות, ברגע שזה הופך לדרך חיים, זה כבר נהייה קל יותר. אז עד שאני אמצא את הדרך שלי, החלטתי שכל יום אני אעשה משהו שיעשה לי טוב, אפילו שזה יהיה רק משהו קטן. מאחלת רק טוב
 

ניאו30

New member
../images/Emo45.gif על השורה התחתונה

שאלת איך להתחיל לשנות?והתשובה היא שאין תשובה,שזה לא משהו מוגדר שאפשר לתת לו דרך כוללת לכולם,זה משהו שאת צריכה לעבור עם עצמך,והדבר הראשוני שלדעתי צריך הוא ההבנה,הפנימית והעמוקה(על בשרך ממש),שמדובר בתהליך,אולי אפילו ארוך,אולי אפילו לכל החיים. לכן כדאי,לדעתי,להתחיל משני נקודות-לטווח הארוך-להיות מחוברת לחזון שלך,אל החלומות שלך אולי,משאלות לב וכדומה,והשני, לטווח הקצר,היומיומי-לשנות את השגרה,דווקא כן לצאת מהמסגרות בהן את נמצאת(לחפש חדשות),לדעתי,והכי חשוב-לנסות, לנסות, לנסות-דברים חדשים, רעיונות שאף פעם לא האמנת בהם,מחשבות שלא חשבת אותם או חוויות שלא חווית אותם. לדעתי,זה חלק מאוד גדול בהשתנות,שהחוויה בעולם החוץ עוברת אל העולם הפנימי,ומשנה אותו,ולאחר מכן,בתהליך ממושך מוציאה אותו בחזרה החוצה.מעין "נשימה" כזו בה את לוקחת חוויות חדשות וחלומות ישנים,שהופכים בפנים למחשבות, רעיונות ותחושות משתנות,משהו בפנים צומח ומתפתח,ואז גם אפשרי להוציא החוצה אדם "חדש","אני" חדש...
 
למעלה