נקשרתי לפסיכולוגית שלי יותר מידי

[AnonymousAnonymous]

נקשרתי לפסיכולוגית שלי יותר מידי

אני לא יכול לכתוב פה את כל הסיפור האישי שלי אבל אני אנסה לתמצת. התחלתי לפני יותר משנה וחצי טיפול CBT אצל פסיכולוגית קלינית שהיא גם במקרה שכנה שלי. היא עזרה לי לעשות את השינוי שכל כך רציתי ולא האמנתי אפילו בחלום שזה יכול לקרות. הנקודה הכי משמעותית היא שבעזרתה הצלחתי להכיר בחורה (יפהפיה יש לומר) ולפתח איתה אמנם קשר קצר יחסית אבל איבדתי איתה את הבתולים בגיל מאוחר יחסית (23). מאז הכרתי עוד בחורה והתנסיתי איתה בעוד חוויות מיניות אבל לא שכבנו כי אני לא רציתי (לא הייתה משיכה). הפסיכולוגית עזרה לי לשנות הרבה דברים בכל תחומי החיים. אני לא יודע להסביר למה אבל התחברתי אליה מאוד. כל פעם שאני רואה אותה במקרה ביישוב או ברחוב אפילו יש לי צמרמורת בכל הגוף. אי אפשר להסביר במילים כמה אהבה יש לי אליה. היא אמרה לי שהיא תמיד שם בשבילי לכל דבר שאצטרך. בנוסף לזה אני נמשך אליה מאוד (היא אמנם פי 2 ממני בגיל) אבל נראית מצויין לגילה ומעבר למראה החיצוני האישיות שלה פשוט כבשה אותי. קרה לי לא פעם שעלו לי דמעות שחשבתי עליה. בתקופה האחרונה הפסקנו להתראות באופן קבוע ואני קובע פגישה רק במידת הצורך.
שאלתי היא כזאת - איך להתמודד עם חוויה כזאת? כי בסופו של דבר זה נורא כואב לי כי זה רגש שאין לי שום יכולת לממש. חשוב להדגיש שאני מנסה להכיר בחורה ולצור זוגיות. אני מחפש מאוד מגע של אישה וקרבה פיזית ונפשית. אני מאמין שזה גם יוכל לעזור לי להתגבר על הרגשות כלפי המטפלת. אני קראתי המון על זה באינטרנט וברור לי שאני לא הראשון שחווה את זה. הייתי מוכן לעשות הכול כדי שהיא תחבק אותי. אישה כל כך מדהימה. בחיים לא נקשרתי ככה לבן אדם.

 

[הקוסמת הורודה2]

לי אישית זה אף פעם לא קרה

אבל אם זה היה קורה לי או שהייתי מתעלמת מזה ואם זה היה ממש מפריע להלך הטיפול הייתי מפסיקה את הקשר עם איש הטיפול

 

[AnonymousAnonymous]

אני מנסה להתעלם ללא הועיל

ונכון לעכשיו אני קובע פגישה רק בעת הצורך. אנחנו כבר לא נפגשים באופן קבוע כמו בעבר.

 

[בילי79]

לאנונימי

אתה כותב שכואב לך שאין לך יכולת לממש רגשות.
רגשות לא "מממשים", אלא חווים. למשל- אם עולות לך דמעות, כשאתה חושב עליה, לא מדובר במשהו שאתה צריך את שיתוף הפעולה של המטפלת כדי "לממש".

היית רוצה להיות מסוגל להימנע מלבכות? או להימנע מכל רגשות כלפי המטפלת? להבנתי מקובל וידוע שעשויים להיווצר רגשות בטיפול מצד המטופל ולעיתים המטפל, השאלה האם הטיפול גורם לך להרגשה טובה או מסייע לך בחיים בכללותו.
גם במידה וההרגשה בטיפול לא תמיד טובה - אם אתה רוצה להמשיך את הקשר עם המטפלת, יתכן ותוכלו ביחד לבדוק מדוע אתה רוצה להמשיך בקשר שמכאיב לך. יתכן ומדובר בדפוס שבאופן מודע או מודע בחלקו אתה משחזר בקשר עם המטפלת וכאשר בניגוד לקשר זוגי שנפסק תמשיכו ותדברו על הבעיות ותבחנו יחד את המקור שלהן, במקביל יכולותיך ליצור קשר אינטימי ממשי במציאות ישתפרו במקביל.
לא כתבת האם אתה סומך על המטפלת ויכול לשתף אותה ברגשות ובמחשבות האלו.

 

[AnonymousAnonymous]

אז ככה

כתבתי לממש בכוונה של ליצור מגע וקשר עם המטפלת. ברור שמדובר בפנטזיה שלא אוכל להגשים. המטפלת עזרה לי מאוד במהלך הטיפול והחיים שלי ממש השתנו. חשוב לציין שהמטפלת שלי מודעת לכל הרגשות האלה ואני מאוד פתוח איתה. שיתפתי אותה בהכול. לא חסכתי שום פרט.
הייתי רוצה להימנע מהרגשות האלה. כרגע זה נראית לי משימה בלתי אפשרית. בטח שהמטפלת היא שכנה שלי ואני נתקל בה לא פעם ולא פעמיים.

 

[בילי79]

תודה על ההבהרה

לדעתי בכל טיפול יגיע רגע שיהיה דומה לחוויה שעברת. בכל טיפול בשלב מסוים תיווכח שהמטפלת לא מתאימה באופן מלא לצרכים שלך, או שתתאכזב ממנה (במקרה הפעם זו המטפלת הזו). ובשלב כזה אתה עשוי להתפתות לעזוב למטפל אחר או לפרוש מטיפולים בכלל. אני ממליצה לך לא לעזוב אלא לעבור את החלק הזה בתוך הטיפול.
כדי לשמור על קשר טוב לאורך זמן, תצטרך לפגוש גם כאב וקשיים ביחסים, ואם תבחר לעזוב בכל פעם שעולות תחושות לא נעימות בטיפול בתקווה שעם המטפל הבא זה לא יקרה, לא תלמד להתמודד.
במידה ואתה מחפש זוגיות, ראשית עליך ללמוד להתמודד עם רגשות לדעתי.
הטיפול שנחשב מקום בטוח יחסית לקשר, גם אם אינו זוגי או מיני (בשביל זה יש סרוגייט) אלא אינטימי, נראה לי מקום טוב להתחיל.

 

[AnonymousAnonymous]

תשובה מדהימה

האמת שאפילו הצלחת לרגש אותי. קיבלתי תשובה דומה מהמטפלת שלי. אני חושב שבהחלט עם כל הקושי עדיף להתמודד עם זה ולא להתעלם כי זה רק יכאיב יותר.
המון תודה לך. עזרת לי

 

[בילי79]

תודה אך אוסיף שהרעיון איננו מקור שלי

אני נמצאת תקופה לא קצרה בפורום. למדתי רבות מהמנהלות הקודמות שלו הפסיכולוגיות תמר דגן ונעמי טאובר.
תוכן התגובה שלי אליך היה סיכום חלקי של ההתכתבות ביני לבין נעמי על גבי הפורום בתקופת ניהולה את הפורום.
אם מישהו צריך לקבל מחמאה כאן זאת נעמי ולא אני.
העליתי בזמנו שאלה לקוראים ולמנהלות כאחד -
האם ניתן להפריד בין המטפל ובין השיטה הטיפולית ולהשיג תהליך טיפולי מוצלח גם במקרה של חילוקי דיעות על רקע הטיפול (ולעומת זאת כשלשניהם ערכים דומים)?
(כותרת השרשור שפתחתי היתה "לפני שהמנהלות עוזבות" בתאריך 12.07.16)
הוספתי חלקים מההתכתבות שלי עם נעמי, שאת התגובה שלה למעשה כתבתי במילים שלי בהודעתי לשאלתך.

 

[שחר חרישי]

מכירה ומזדהה

ואתה מתאר את החוויה במילים שמאוד קולעות. רציתי רק לשאול - כתבת לבילי שדיברת עם הפסיכוחוגית על הרגשות שלך כלפיה. מה היא אמרה על זה אז? האם בטוח שההחלטה לסיים את הטיפול נכונה?
גם אני הרגשתי ככה כלפי 2 המטפלות האחרונות שלי. הראשונה מביניהן רק ליבתה את הצמא וההשתוקקות שלי אליה. וגם אני הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שהיא תחבק אותי...
ועם המטפלת הנוכחית זה התחיל ככה (מהרגע שהתחלתי להקשר אליה), אבל בהדרגה, ומתוך זה שהיא לא דחתה את הצרכים שלי , אבל גם לא מילאה אותם עד הסוף כמו בפנטזיה, אני מוצאת את עצמי לאט לאט נרגעת. דברים חוזרים לפרופורציות. הקשר שלי איתה הופך להיות נעים ומספק יותר - ופחות מלהיב ומעורר כמיהה. ומכיוון שאני יודעת ש"אותה כבר יש לי", בתנאים שהיא רוצה ומוכנה להיות בשבילי, את שאר הצרכים אני יכולה בתכלס להעביר הלאה, למושאים יותר מתאימים.

אולי אם היית נשאר בטיפול אצלה ( אם היא יודעת לעשות מה שהמטפלת הנוכחית שלי עושה) - היית מגיע למקום קצת יותר שליו בכמיהה שלך אליה?

 

[AnonymousAnonymous]

הטיפול לא בדיוק הסתיים

האמת שהסיבה שהפסקתי ללכת אליה באופן קבוע זה שהמצב שלי השתפר. הסיבה השנייה היא שזה לא זול - 370 ש"ח לפגישה. שלא תביני לא נכון, אני מאוד אוהב ללכת לפגישות איתה. אני לא חלילה במצב כלכלי קשה אבל פשוט חשוב לי להתנהל נכון. עד היום אני חושב שהטיפול עלה לי יותר מ-30 אש"ח. אבל זה בהחלט שווה את זה, זה הציל לי את החיים. ממש ככה. אני בטוח שאני עוד אפגש איתה בעתיד הקרוב. אין לי ספק בכך.

 

[חלי שניר1]

על קשרים ופרידות

שלום,
ראשית, אני שמחה לקרוא את התגובות המעניינות והיפות שנכתבו פה על ידי החברות בפורום. הקשר המשמעותי שפיתחת אל הפסיכולוגית קשור מין-הסתם לדברים הטובים שקרו לך בטיפול, אבל גם לריק שנותרת בו כשהטיפול הסתיים, בהעדר אהבה אחרת. אפשר לפתור אותו על ידי חזרה לטיפול, אבל אפשר לראות בו גם הזדמנות לצמיחה:
הריק הזה נוצר בכל פעם שקשר משמעותי מסתיים - בין אם מדובר בטיפול, בזוגיות, בקשר עם חבר טוב שעוזב, הורה שהולך לעולמו וכו'. הרבה קשרים מסתיימים כשאנחנו לא רוצים ולא מוכנים לזה, ואין אפשרות להמשיך אותם. אז אנחנו נותרים עם הגעגוע, הכאב והריק.
השאלה היא איך ממשיכים הלאה: איך מוצאים אובייקט חדש לרגשות האלה - ואיך משמרים את החוויה כהזיכרון טוב שנוכל להתרפק עליו.
בהצלחה,
חלי

 

[בילי79]

מההודעה שלך חלי

נראה שאת חושבת שהחזרה לטיפול היא בניגוד להזדמנות לצמיחה
ואילו המטפלת שלו המליצה לו (כנראה בדומה למחשבה של נעמי) להתמודד עם הקשיים בתוך הקשר כחלק מהטיפול.
נראה שפיספסת את ההודעה של אנונימי שכתבת שהטיפול לא הסתיים.
אם הבעיה היא כלכלית כפי שהוא ציין מדובר בשיקולי עלות-תועלת מבחינתו
אבל מי יכול להחליט עבורו עד כמה הטיפול משתלם?
בהודעה הראשונה הוא כתב:
"היא עזרה לי לעשות את השינוי שכל כך רציתי ולא האמנתי אפילו בחלום שזה יכול לקרות"

יש אנשים שבוחרים להשקיע (או לבזבז, לדעתם של אנשים אחדים) 30,000 ש"ח על קניית רכב חדש, יש אנשים שבוחרים בסכום כזה לטייל, מישהו אחר קונה בגדים ונעליים ומבצע החלקה והורדת שיער בלייזר ועוד.
הבחור הצעיר כאן בחר להשקיע כמה אלפי שקלים בטיפול פסיכולוגי.
הוא טוען שהטיפול עזר לו מעבר לכל ציפיותיו. כלומר, הוא הופתע מכך בעצמו.
האם מישהו מהפורום יכול לשפוט, האם מבחינתו ההשקעה הייתה כדאית?
לדעתי הפרטית- לא. במידה והוא מרגיש שהטיפול היה משתלם, כך ההרגשה עבורו. ולא ניתן להתווכח עם ההרגשה שלו..

במקרה הזה אגב, יתכן ו'אנונימי' מסכים איתך.
אני לא נכנסת בכלל לשיקולים שלו, אלא מביעה חידוד לעניין שלא הועלה בגלוי על ידיכם:
עבור מי הטיפול?

במידה ותסכימי איתי, שהטיפול מיועד עבור המטופל, ההחלטה האם להמשיך את הטיפול או לא (בהנחה ונוצר הטיפול לאורך זמן והוסכמו כללים הדדיים כגון יום המפגש מספר המפגשים שעות מחירים ודרכי יצירת קשר או לא ביניהם) -
היא של המטופל בלבד.
ידועים מקרים שבהם מטפלים ממליצים למטופליהם להמשיך את הטיפולים ואילו המטופלים מחליטים לעזוב משיקולים שונים.
לדעתי, כל עוד המטופל מרגיש שהוא נתרם בטיפול, גם אם באופן סובייקטיבי לחלוטין בהרגשתו, והטיפול מתמשך זה תקופה (הרבה פחות משנה וחצי כפי שאנונימי כתב) - ההחלטה האם להמשיך את הטיפול, בהנחה שהטיפול עבור המטופל ולא עבור המטפל - צריכה להיות של המטופל בלבד.

במיוחד עבור מקרים שבהם מטפלים מעוניינים לסיים קשר טיפולי, אבל גם כאשר הם מעוניינים להעלות את המחיר, לשנות את תדירות המפגשים, יצירת הקשר בין המפגשים או לשנות את תנאי ה"הסכם" - יש צורך בחוזה מפורט עם הזכויות של המטופל וחובותיו למטפל ולהיפך, בדומה לחוזה שכירות- שהוא שונה ממשכיר אחד לאחר (לכל מטפל הסכמות שונות לטיפול החל מהמחיר, מספר המפגשים ותדירויות הקשר בין המפגשים ועוד), יש שמציעים את ביתם לשנים וחלק למספר ימים, חשוב שהאדם המשכיר את הדירה או את זמן הטיפול השבועי יהיה מודע לזכויותיו וחובותיו מראש. אם יש חוזה לשנה בעל הבית לא מעלה או מוריד את המחיר כל חודש לפי רצונו ובהתאם המשכיר יכול לעזוב אחת לתקופה (ולהתארגן היטב מראש) ואף במקרים מסוימים להימנע מלשכור את הדירה עם אותו האדם בגלל התנאים שאותם הוא דורש שיתכן ולא מתאימים למשכיר הספציפי אך מתאימים מאוד לאדם אחר. גם בעל הבית- המטפל- יוכל לבחור מראש האם להסכים לעסקה ולהגיע להסכמה להתחיל טיפול עם מטופל ספציפי וגם יהיה רשאי בתנאים מסוימים לסיים את הטיפול תוך התראה נאותה וידועה ומקובלת מראש על שניהם (אפשר לנהל משא ומתן על הסכמים או חוזים בשכירות וכך ניתן לעשות גם בטיפול).
וכשהמטופל ידע מראש - יוכל לבחור האם בכלל להתחיל בטיפול מתוך מחשבה מושכלת.
הסיבה שלא מצאתי את המקום שבו רשומים הזכויות של המטופלים בטיפול פסיכולוגי היא מתוך סיבה פשוטה
שאין להם כלל כאלו!!
לא מפתיע שלא הצלחתי למצוא באף מקום היכן הזכויות הללו רשומים.
כשאמרו לי "המטפל הוא הסמכות" התכוונו למעשה, שהמטפל הוא כל-יכול בעיני החוק.
ומכיוון שטיפול פסיכולוגי, בנוסף להיותו קשר עסקי הוא כולל יחסים מתמשכים שכוללים גם רגשות וחילוקי דיעות בדומה לכל שני בני אדם, הזכויות הבלתי מוגבלות של המטפלים בתוך הקשר, מגיעות בהכרח על חשבון זכויות הצד השני - המטופלים.

 

[משטרת השטויות]

החיים נורא זולים בעינייך

הבחור כותב שלדעתו הטיפול הציל לו את החיים, ואת אומרת שלדעתך זה לא שווה 30000 ש"ח.
מעניין כמה החיים שלך שווים בעינייך.

 

[בילי79]

שלום משטרת

אני יכולה להבין את הסקרנות שלך, אך התשובה לשאלתך היא לא עניינו של הפורום.

 

[מירי קולר]

קשרים ופרידות - תוספת

תהליך נוסף המתרחש בטיפול הוא סוג של התאהבות במטפלת. מכיוון שהמטפל/ת נמצאים בעמדה בה הם יודעים אודות המטופל אך המטופל אינו יודע דבר על המטפל/ת שלו הרי שקל מאוד להשליך על המטפל/ ת, לבנות פנטזיות בנוגע אליהם. לרוב אין שום אחיזה למחשבות ולהשלכות עם המציאות של המטפל. העמדה של המטפל/ת של הבנה, הכלה, אמפטיה מסייעת להתאהבות או הערצה של הדמות הזו. הרגשות, הפנטזיות של המטופל הינם חומרים חשובים לעבוד עליו במהלך הטיפול.