נראה לי שאביא לכם עוד מהרהורי המוזרים 
יצא לי לקרוא בספר "עם ג'וליאן" שמשלב דבריהם של שני אנשי אמת.האחד יהודי בן זמננו החי בישראל, השניה חיה במאות ה-14-15 באנגליה ודבריה לקוחים מספרה "Revelations of Divine Love" ומתורגמים על ידי מחבר הספר. בעמוד 21 (או שמא זה מספרו של הפסוק) רשום "לא אראה את היהודים מוזכרים כמי שגרמו למותו". בעמוד או פסוק 22 רשום המאשים מי, חזור והאשם, באויבות לאלהים , אויבו. נזכרתי בשיחה ששוחחתי עם מכר ממכרי, שגם הוא בדיעה שישוע המשיח - אלהים שהתאנש ולבש בשר. ועלתה בשיחה השקפות מסויימות של דתיים יהודיים, בן שיחי התרתח עד מאד, ואמר שהוא כבר הגיע לשנאה רבה ליהודים והוא מתעב אותם, ודי מצטער להשתייך לאותו עם. וכאמור, בן שיחי יהודי הוא מדורי דורות, ואף סבתו היתה חרדית, (ילדיה של אותה סבתא כבר הגיעו להיות איתיאיסטים). חשבתי בליבי, איך ניתן לדבר על אהבה, כאשר אתה מגיע לכזו שנאה ותיעוב? וזה מזכיר דבר מה שאמר ארסמוס מרוטרדם "אם זו ממידת הנצרות, לשנוא יהודים, הרי כולנו בחזקת נוצרים טובים". קיימת סוגיה בתלמוד נדמה לי מתוך בבא מציעא, שניים הולכים במדבר, לאחד מימיה עם מים שיספיקו לו לשרוד את המדבר, לשני אין מים, מה על בעל המימיה לעשות? הרבנים קובעים שעל בעל המימיה לשתות את המים ולא לתת טיפה אחת לחברו. פן לא יספיקו לו המים, והן מצווים היהודים לשמור נפשם. פירושם לפסוק "ואהבתך לרעך כמוך" - קודם כל תאהב את עצמך. ואחרי זה, אם לא סקלת את רעך בחטאיו הרבים, יגיע תורו. גם כאשר אתה משמיע באזנם תרחיש אחר, למשל, שבעל המימיה יגיש במלוא הרצינות ובמלוא הענווה את המימיה לחברו נטול המימיה, שהוא יחיה נפשו. וחברו, באותה רצינות ובאותה ענווה יקרב ויחלק חצי בחצי את המים בין שניהם. ושניהם יפילו תחינתם בפני אביהם שבשמיים שאהבה הוא, ויתפללו, ויענו, וינצלו. ואם יהיה צורך בכך, מעיין מיים חיים יפרוץ לרגליהם, ומן יפול מהשמיים. ואם לא זכו באמונה? אכן, שניהם יגוועו, אך מופת האהבה של שניהם ירוממם מעלה מעלה בסולם ההתפתחות הרוחי, ואין ספק שקרבו עצמם בצורה משמעותי לעבר הגאולה. באחד הגלגולים הקרובים, או שמא בגלגול הקרוב. וכאמור - אותו תרחיש נשמע באזניהם כדברי פיגולים ממש, והם אוטמים אזניהם מלשמוע (ואין פה הכללה כפי שמשתמע מדברי, התנסתי בהצגת רעיון זה בפני כמה דתיים, והיחס היה די דומה, אין ספק שיש דתיים החושבים אחרת).
יצא לי לקרוא בספר "עם ג'וליאן" שמשלב דבריהם של שני אנשי אמת.האחד יהודי בן זמננו החי בישראל, השניה חיה במאות ה-14-15 באנגליה ודבריה לקוחים מספרה "Revelations of Divine Love" ומתורגמים על ידי מחבר הספר. בעמוד 21 (או שמא זה מספרו של הפסוק) רשום "לא אראה את היהודים מוזכרים כמי שגרמו למותו". בעמוד או פסוק 22 רשום המאשים מי, חזור והאשם, באויבות לאלהים , אויבו. נזכרתי בשיחה ששוחחתי עם מכר ממכרי, שגם הוא בדיעה שישוע המשיח - אלהים שהתאנש ולבש בשר. ועלתה בשיחה השקפות מסויימות של דתיים יהודיים, בן שיחי התרתח עד מאד, ואמר שהוא כבר הגיע לשנאה רבה ליהודים והוא מתעב אותם, ודי מצטער להשתייך לאותו עם. וכאמור, בן שיחי יהודי הוא מדורי דורות, ואף סבתו היתה חרדית, (ילדיה של אותה סבתא כבר הגיעו להיות איתיאיסטים). חשבתי בליבי, איך ניתן לדבר על אהבה, כאשר אתה מגיע לכזו שנאה ותיעוב? וזה מזכיר דבר מה שאמר ארסמוס מרוטרדם "אם זו ממידת הנצרות, לשנוא יהודים, הרי כולנו בחזקת נוצרים טובים". קיימת סוגיה בתלמוד נדמה לי מתוך בבא מציעא, שניים הולכים במדבר, לאחד מימיה עם מים שיספיקו לו לשרוד את המדבר, לשני אין מים, מה על בעל המימיה לעשות? הרבנים קובעים שעל בעל המימיה לשתות את המים ולא לתת טיפה אחת לחברו. פן לא יספיקו לו המים, והן מצווים היהודים לשמור נפשם. פירושם לפסוק "ואהבתך לרעך כמוך" - קודם כל תאהב את עצמך. ואחרי זה, אם לא סקלת את רעך בחטאיו הרבים, יגיע תורו. גם כאשר אתה משמיע באזנם תרחיש אחר, למשל, שבעל המימיה יגיש במלוא הרצינות ובמלוא הענווה את המימיה לחברו נטול המימיה, שהוא יחיה נפשו. וחברו, באותה רצינות ובאותה ענווה יקרב ויחלק חצי בחצי את המים בין שניהם. ושניהם יפילו תחינתם בפני אביהם שבשמיים שאהבה הוא, ויתפללו, ויענו, וינצלו. ואם יהיה צורך בכך, מעיין מיים חיים יפרוץ לרגליהם, ומן יפול מהשמיים. ואם לא זכו באמונה? אכן, שניהם יגוועו, אך מופת האהבה של שניהם ירוממם מעלה מעלה בסולם ההתפתחות הרוחי, ואין ספק שקרבו עצמם בצורה משמעותי לעבר הגאולה. באחד הגלגולים הקרובים, או שמא בגלגול הקרוב. וכאמור - אותו תרחיש נשמע באזניהם כדברי פיגולים ממש, והם אוטמים אזניהם מלשמוע (ואין פה הכללה כפי שמשתמע מדברי, התנסתי בהצגת רעיון זה בפני כמה דתיים, והיחס היה די דומה, אין ספק שיש דתיים החושבים אחרת).