black_magic
New member
נראה לי שאני אוהבת לענות את עצמי..
אני בטוחה שזה ישמע לכם מטומטם כזה אבל אני מרגישה שאני באמת אוהבת מישו מהאינטרנט שאנו מדברים כבר שנה כמעט.. והבעיה היא שיש לו חברה אבל בכ"ז הוא אמר שהוא מרגיש משו כלפיי ושזה מוזר בשבילו כי יש לו חברה.. כיום אנו כבר לא מדברים ממש, בגלל שניתקו לו את האינטרנט אז לפעמים אנו מדברים דרך המחשב של חברה שלו, אבל כמובן שזה לא אותו דבר כשחברה שלו רואה את מה שאנו מדברים.. והקטע הוא שגם היום, חצי שנה אחרי שהודיע לי שיש לו חברה קשה לי לשכוח אותו.. אני מרגישה כאילו שהוא הנשמה התאומה שלי, החצי השני שלי, למרות שבחיים לא פגשתי אותו, בגלל המרחק העצום ביננו.. למה אני כל הזמן מתעקשת לזכור אותו ולענות את עצמי בגעגועים?? למה אני משווה אנשים אליו, אל האופי המיוחד שלו? הכרתי מישו חדש, גם כן דרך האינטרנט (אל תשאלו למה..) ולמרות שהוא נורא נחמד והכול ומאד מוצא חן בעייני אבל אני לא מסוגלת להתעלם מההוא, לקבל את העובדה שהוא לעולם לא יהיה שלי.. מה לא בסדר בי?
אני בטוחה שזה ישמע לכם מטומטם כזה אבל אני מרגישה שאני באמת אוהבת מישו מהאינטרנט שאנו מדברים כבר שנה כמעט.. והבעיה היא שיש לו חברה אבל בכ"ז הוא אמר שהוא מרגיש משו כלפיי ושזה מוזר בשבילו כי יש לו חברה.. כיום אנו כבר לא מדברים ממש, בגלל שניתקו לו את האינטרנט אז לפעמים אנו מדברים דרך המחשב של חברה שלו, אבל כמובן שזה לא אותו דבר כשחברה שלו רואה את מה שאנו מדברים.. והקטע הוא שגם היום, חצי שנה אחרי שהודיע לי שיש לו חברה קשה לי לשכוח אותו.. אני מרגישה כאילו שהוא הנשמה התאומה שלי, החצי השני שלי, למרות שבחיים לא פגשתי אותו, בגלל המרחק העצום ביננו.. למה אני כל הזמן מתעקשת לזכור אותו ולענות את עצמי בגעגועים?? למה אני משווה אנשים אליו, אל האופי המיוחד שלו? הכרתי מישו חדש, גם כן דרך האינטרנט (אל תשאלו למה..) ולמרות שהוא נורא נחמד והכול ומאד מוצא חן בעייני אבל אני לא מסוגלת להתעלם מההוא, לקבל את העובדה שהוא לעולם לא יהיה שלי.. מה לא בסדר בי?
