נראה לי שאני צריכה קצת עידוד
עברו כבר 5 שבועות מאז הלידה. ואני חייבת לומר שלא קל לי. אף אחד לא אמר שזה יהיה פקניק. ממד הזמן קצת הלך לו לאיבוד, יתכן שזה קשור לסדרי השינה החדשים.. הלידה עברה יחסית בסדר ואני אומרת תודה שעברתי את זה בשלום. אך איך לומר אני סוחבת איתי טחורים מאז שלא ממש עוברים. ולמעשה זו הסיבה שאני לא ישנה כעת למרות שהגוזל שלי ישן..הכאבים.. מסביב התחושה שלי שאני צריכה "לשדר לעולם" שהכל בסדר. וזה מה שעשיתי ודיי בהצלחה יש לומר, אבל למען האמת דיי קשה לי. אני לא בדיכאון, וגם אני מודה לאל על הילד הנהדר שזכיתי בו. אבל לא קל לי. מעבר לזה התגלו לי התנהגויות של אנשים קרובים שלא ציפיתי להם, למשל אנשים שבאו לבקר אתנו בבית החולים ולא הביאו איתם דבר (מכרים וחברים) אפילו שוקולד או כרטיס ברכה. וזאת למרות שכשהן ילדו אנחנו כיבדנו אותם הן בביקור והן במתנה או באירוע שעשו. רק מציינת שילדתי בן וערכתנו לו ברית אצל רופא כך שלא עשינו אירוע והתכנון הוא לערוך מסיבה לחברים, אני מניחה שזה יהיה בקרוב. יש לי סבתא שגם אכזבה אותי, יש לה חי נכדים, ואיך לומר אני הנכדה היחידה שדורשת בשלומה, מתעניינת מבקרת אותה, דואגת לה גם מבחינת הטיפול בכל מה שנוגע לחשבון הבנק שלה, ולטיפול מול הרשויות, מה שהילדים שלה לא עושים ולצערי הרב גיליתי שהיא אישה קמצנית. עד כה כיבדתי אותה בשל היותה סבתא שלי ואישה מבוגרת, והרגשתי שהיא זקוקה לעזרתי, אך שוב ציפיתי ממנה לאיזו מתנה אך לא ראיתי דבר. אז אולי אני מתחשבנת יותר מידי עם אנשים ואולי אני לא צריכה לעשות את זה אבל מה לעשות שזה מרגיז. כי כנראה ציפיתי..ומותר לצפות לא? רק להדגיש היו אנשים שתמכו ועזרו מעבר למה שציפינו וזה היה כל כך משמח ועדיין, כי אני חושבת שבעיקר בילד ראשון, התמיכה הזו חשובה. אז שחררתי קצת, זה כל כך נחמד שיש מקום שאפשר לעשות את זה. לילה טוב
עברו כבר 5 שבועות מאז הלידה. ואני חייבת לומר שלא קל לי. אף אחד לא אמר שזה יהיה פקניק. ממד הזמן קצת הלך לו לאיבוד, יתכן שזה קשור לסדרי השינה החדשים.. הלידה עברה יחסית בסדר ואני אומרת תודה שעברתי את זה בשלום. אך איך לומר אני סוחבת איתי טחורים מאז שלא ממש עוברים. ולמעשה זו הסיבה שאני לא ישנה כעת למרות שהגוזל שלי ישן..הכאבים.. מסביב התחושה שלי שאני צריכה "לשדר לעולם" שהכל בסדר. וזה מה שעשיתי ודיי בהצלחה יש לומר, אבל למען האמת דיי קשה לי. אני לא בדיכאון, וגם אני מודה לאל על הילד הנהדר שזכיתי בו. אבל לא קל לי. מעבר לזה התגלו לי התנהגויות של אנשים קרובים שלא ציפיתי להם, למשל אנשים שבאו לבקר אתנו בבית החולים ולא הביאו איתם דבר (מכרים וחברים) אפילו שוקולד או כרטיס ברכה. וזאת למרות שכשהן ילדו אנחנו כיבדנו אותם הן בביקור והן במתנה או באירוע שעשו. רק מציינת שילדתי בן וערכתנו לו ברית אצל רופא כך שלא עשינו אירוע והתכנון הוא לערוך מסיבה לחברים, אני מניחה שזה יהיה בקרוב. יש לי סבתא שגם אכזבה אותי, יש לה חי נכדים, ואיך לומר אני הנכדה היחידה שדורשת בשלומה, מתעניינת מבקרת אותה, דואגת לה גם מבחינת הטיפול בכל מה שנוגע לחשבון הבנק שלה, ולטיפול מול הרשויות, מה שהילדים שלה לא עושים ולצערי הרב גיליתי שהיא אישה קמצנית. עד כה כיבדתי אותה בשל היותה סבתא שלי ואישה מבוגרת, והרגשתי שהיא זקוקה לעזרתי, אך שוב ציפיתי ממנה לאיזו מתנה אך לא ראיתי דבר. אז אולי אני מתחשבנת יותר מידי עם אנשים ואולי אני לא צריכה לעשות את זה אבל מה לעשות שזה מרגיז. כי כנראה ציפיתי..ומותר לצפות לא? רק להדגיש היו אנשים שתמכו ועזרו מעבר למה שציפינו וזה היה כל כך משמח ועדיין, כי אני חושבת שבעיקר בילד ראשון, התמיכה הזו חשובה. אז שחררתי קצת, זה כל כך נחמד שיש מקום שאפשר לעשות את זה. לילה טוב
