נראה לי שזה המקום שמסוגל להכיל
יותר ממה שמתיימר על פי שמו. אולי רגשות כאלה , כפי שאני מרגישה יכולים להוביל להתקפי חרדה. את התקפי החרדה היחידים שחויתי עברתי באופן עצמאי לגמרי לצערי במלחמת המפרץ לפני 13 שנה. מרב בושה שהפכתי לפחדנית הצגתי את עצמי כגיבורה הלאומית שעוזרת לכולם, אך כל ערב, כשהשמש שקעה, כך שקע גם ליבי למעמקים. אני מספרת את זה רק כרקע. כי החרדה צפונה ושקועה עמוק אי שם בתוכי ולא ברור מתי תפרוץ. היום, אני נמצאת תקופה ארוכה ללא עבודה מסודרת. אני בת 42 אם שמגדלת בעצמה שלושה ילדים חייל, עומד לפני גיוס ותלמיד חטיבה. ללא עזרת משפחתי כנראה והייתי מוצאת את משפחתי ברחוב. אבי ילדי לא משלם מזונות וכל העיניינים נמצאים בהוצל"פ. אני מוצאת את עצמי רב היום במיטה, מול הטלויזיה או המחשב. לא מוצאת עבודה שתכניס מספיק להוצאות המשפחה. בוכה לעיתים קרובות וברור לי שהמצב מוביל לדכאון. אני מכריחה את עצמי לצאת ולהפגש עם חברים, אבל באמת לא מצליחה להנות. תמיד הייתי מלאת אנרגיות, חברותית, והיום רק לישון או לצפות בטלויזיה, אפילו לא מצליחה לקרוא יותר מכמה שורות בספר. פעם קראתי המון. אני חוששת לעתיד של כולנו. איך אצליח להרים את ראשי ולהתחיל לתפקד כמו פעם. הקרובים אלי לא רואים את המצוקה כי אני מצליחה להערים עליהם שהכל בסדר בכדי שלא יבהלו. החרדה מתחילה לבצבץ ואני לא מאפשרת לה לפרוץ, אבל בטח לא לעוד הרבה זמן. מקווה שהתשובה עבורי תעזור גם לאחרים, ואם יש כאלה שמרגישים כמותי אשמח לשמוע. אגב, תמיד יש לי את הפתרונות עבור אחרים אבל את עצמי אני לא מצליחה לשכנע תודה על ההקשבה
יותר ממה שמתיימר על פי שמו. אולי רגשות כאלה , כפי שאני מרגישה יכולים להוביל להתקפי חרדה. את התקפי החרדה היחידים שחויתי עברתי באופן עצמאי לגמרי לצערי במלחמת המפרץ לפני 13 שנה. מרב בושה שהפכתי לפחדנית הצגתי את עצמי כגיבורה הלאומית שעוזרת לכולם, אך כל ערב, כשהשמש שקעה, כך שקע גם ליבי למעמקים. אני מספרת את זה רק כרקע. כי החרדה צפונה ושקועה עמוק אי שם בתוכי ולא ברור מתי תפרוץ. היום, אני נמצאת תקופה ארוכה ללא עבודה מסודרת. אני בת 42 אם שמגדלת בעצמה שלושה ילדים חייל, עומד לפני גיוס ותלמיד חטיבה. ללא עזרת משפחתי כנראה והייתי מוצאת את משפחתי ברחוב. אבי ילדי לא משלם מזונות וכל העיניינים נמצאים בהוצל"פ. אני מוצאת את עצמי רב היום במיטה, מול הטלויזיה או המחשב. לא מוצאת עבודה שתכניס מספיק להוצאות המשפחה. בוכה לעיתים קרובות וברור לי שהמצב מוביל לדכאון. אני מכריחה את עצמי לצאת ולהפגש עם חברים, אבל באמת לא מצליחה להנות. תמיד הייתי מלאת אנרגיות, חברותית, והיום רק לישון או לצפות בטלויזיה, אפילו לא מצליחה לקרוא יותר מכמה שורות בספר. פעם קראתי המון. אני חוששת לעתיד של כולנו. איך אצליח להרים את ראשי ולהתחיל לתפקד כמו פעם. הקרובים אלי לא רואים את המצוקה כי אני מצליחה להערים עליהם שהכל בסדר בכדי שלא יבהלו. החרדה מתחילה לבצבץ ואני לא מאפשרת לה לפרוץ, אבל בטח לא לעוד הרבה זמן. מקווה שהתשובה עבורי תעזור גם לאחרים, ואם יש כאלה שמרגישים כמותי אשמח לשמוע. אגב, תמיד יש לי את הפתרונות עבור אחרים אבל את עצמי אני לא מצליחה לשכנע תודה על ההקשבה
