בזכר (האם כך אתה רוצה?)
(ואם לא- אנה תקני אותי מיד!). מכל מה ששמעתי, ירידת-אסימונים יכולה להיות תהליך ארוך ומעצבן. ממה שאתה מספר כאן, נראה שלאמא שלך יורד האסימון. זה לא אומר שהיא אוהבת את זה. זה אומר שאתם בתחילת דרך, שבסופה ההשלמה שלה אתה (אני מניח) מקווה. אתה בהחלט יכול לומר לה - אם אתה רוצה - שאתה הילד שלה, לא ילד אחר, ואתה צריך אותה על תקן של אמא שלך, אם אתה רגיל או לא. ואם היא תגיד לך שיש לה בן, ולא בת, אפשר להגיד לה פשוט שזה מה שאתה, ולהיות אמא זה לא חוזה שכירות, שהיא יכולה לסלק את הדייר אם הוא מפר סעיף מהחוזה. זה כמובן תלוי ברצון שלך להגיד לה את זה או לא. בטוח שאם אתה מסוגל להגיד לה דבר כזה בשקט, בלי להתעצבן, מגיע לך צל"ש ובייגלה של מלאך על הראש. כך שאם אמרת לה מלה אחת, או אפילו העברת לה משהו מזה בלי מלים - שאתה לא מוותר לה ולא מוותר עליה ולא משחרר אותה - כל הכבוד. וגם אם זה בבכי או בצעקות או בסטייל האישי שלך לא נורא, דמעות באות והולכות (רק תשמור על עצמך, אתה שומע?). חיבוקין רבין כרוחב כיכר רבין. ושלא תחשוב שאני כזה חכם - עם אמא שלי אני משתדל להצניע את הנושא הכאוב, כי קשה לי לראות אותה בוכה. אבל אני מבוגר ממך בעשרים וקצת שנים, וחווץ מזה שמלות, בניגוד לזהויות, מרגישות טוב מאוד בארון.