נראה לי שצריך לפצל את הפורום..

[אמיר.]

נראה לי שצריך לפצל את הפורום..

בין הורים לילד ראשון.. ובין הורים ´מרובי´ ילדים´... סתאאאאאאאאאאאאאם... נחמד לראות את החוויות של ´הפעם הראשונה´ צפות כאן... רק אושר לכולם מכל הילדים.

 

[אמא של שירה1]

לא רק בפעם הראשונה

אמנם אצלי שירה היא הראשונה, אבל נראה לי שההתלהבות משיניים והליכה היא אותה התלהבות גם בילדים הבאים, לא?

 

[אמיר.]

עם יד על הלב...

ההתרגשות פוחתת..

תסתכלי על גודל האלבום שמוקדש לכל ילד... במקום ההתפעלות וההתמוגגות באות ההשוואות... אבלללללללללל לכל ילד יש יחוד מבורך.. כןירבו..

 

[מלכה ב.]

חייבת למחות!! גם בילד השני מתרגשים

לא פחות!! כך אצלי לפחות. נכון שביום יום ההתמודדות היא שונה כי צריך להקדיש לשניים אבל עדיין מתלהבים... ואגב זה לא עניין של אמהות בלבד, אישי היקר מתרגש גם הוא מחיוך מכוון,צמיחת שן ראשונה (וגם מהשניה, וזה מה שיש בפה של קרן עד עתה), נסיונות זחילה.... ובעניין התמונות, מצלמים לא פחות, ההבדל הוא שעכשיו ברוב התמוות מככבים שניים...

 

[דיאנה1]

גם אני מוחה! ההתרגשות לפחות אותו

הדבר אם לא גדולה יותר. אולי לא גדולה יותר אבל מהנה יותר, כי הפעם אני איתו בבית ואני רואה את ההתקדמות בעצמי ולא רק שומעת עליה דווח מהמטפלת, שתמיד משום מה היתה הראשונה שראתה את כל הדברים אצל הילדה הגדולה. בכלל נראה לי שעל הילד הראשון מתאמנים, ובשני כבר יודעים איך להנות! חבל שאי אפשר להתחיל ישר מהשני... אולי מי שזכה להיות דוד לפני שהפך להורה מתאמן על האחיין וכבר יודע איך להנות מהילד? מישהו התנסה בזה ויכול לספר?

 

[קרן*~]

הייתי דודה לפני שהייתי אמא ו.......

הייתי דודה מטורפתתתתתתתתתתת......ורצתי למרכז (לאחותי) כל הזמן <ואני גרה בצפון> .....כשנולדה אחייניתי הראשונה היא היתה כל עולמי.....מה לא עשיתי בשבילה וכמה התלהבתי מכל דבר חדש אצלה....."דודה גאה" אחיין נוסף נולד ועדיין הייתי מחוברת לאחיינית הראשונה.....שמרתי תמונות שלהם בארנקי.....מתנות הרעפתי עליהם ללא חשבון.....אופפפ ואז......התחתנתי ו......SORRY תמונות האחיינים שלי בארנקי הוחלפו בתמונות ילדיי...על המחשב מתוחה תמונות של השלישיה ...חולה על האחיינים שלי וקשורה הכי הכי לראשונה.....אך אך אך...... לגביי התלבהות בין ילד ראשון לשני.....האם גם אני יכולה לספר משהו? אומנם הם בני אותו הגיל....אך אחת כבר נעמדת , מתיישבת ויש לה ים שיניים.....ואני מחכה בשקיקה שהאחרים יעשו כל זאת...ושתצא להם כבר שן <כל יום בודקת>...... האלבומים...כשווים בין שווים...כולם ביחד וכל אחד לחוד..... סתם קצת חירטטתי "מיומנה של שלישיה"

 

[אמא של שחר]

אני היתי דודה בגיל צעיר (15) ועדיין

מכיוון שיש פער גילאים גדול ביני לבין אחיותי, האחיינית הראשונה נולדה לפני שהייתי בת 15. וחוץ ממנה יש לי עוד ארבעה אחיינים, שניים מתבגרים ושניים קטנים. מאוד נהנתי להיות דודה אבל אני לא מרגישה שזה נתן לי הרבה ´אימון´ ללהיות אמא. אז מצד אחד אני אמא מאוד רגועה והייתי ככה מההתחלה. אך מצד שני במשך תקופה ארוכה אני בכלל לא רציתי ילדים ולא תכננתי לחוות הורות. אני חושבת שאם הייתי יולדת אותה בשנות ה- 20 לחיי היה לי מאוד קשה ובטח גם הייתי לחוצה. שחר נולדה כשהיתי כבר בת 30, ונהנתי מכל רגע. אני חושבת שזה שהייתי יותר מבוגרת גם נתן לי יותר בטחון עצמי ורוגע וגם יכולת להתעלם מכל ה"עיצות" של המומחים מסביב.

 

[_גלית_]

אני הייתי קודם דודה

לשני אחיינים חמודים, וזה לא הכין אותי בכלום ל"להיות אמא". אני אוהבת אותם מאוד, אבל זה לא דומה לעצמה של האהבה שאני מרגישה אל תומר

. חוץ מזה יש יתרון אחד גדול באחיינים: כשקצת קשה איתם מחזירים אותם מייד להורים שלהם...

ומרוויחים כמעט רק את הרגעים הכיפים שלהם

.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

בהחלט מתלהבים גם מהשני ואצלי למשל

היו דברים שהתרגשתי יותר כשקרו אצל מיכל. למשל כשליובל יצאה שן, היה לי אפילו טיפונת עצוב, כי הנה אין יותר פה בלי שיניים שזה נורא מתוק לדעתי. אצל מיכל ממש ממש התרגשתי ! ולגבי צילומים - כאמור, אני כפיתית קצת בעניין הזה, אז אין אצלי הבדל, ואני מצלמת את מיכל המון, גם לבד וגם ביחד ויש לכל ילדה אלבום משלה ואלבום משפחתי של כולם.

 

[יונית ש]

לפעמים קשה לי להבין מאיפה היה לכם

הכח להתחיל שוב מההתחלה. הרי ההתחלה כל כך קשה, אומנם כל רגע היה נפלא ומיוחד, אבל עד שסוף סוף נפתרנו מהגזים ולאט לאט ראינו איך הפלא שלנו הופכת מיצור חסר ישע לתינוקת מקסימה. היו רגעים שכל כך רצינו שכבר תגדל. אנחנו נהנים לראות כל שלב ומאושרים שכל שהגיל מתקדם רמת התקשורת בינינו רק מגוונת יותר. והכיף רק גודל. וקשה לי לחשוב על להתחיל שוב הכל מחדש. אומנם הפיצקלה שלי רק בת חצי שנה. אבל עדיין אני כל כך נהנית איתה שלא הייתי רוצה כרגע עוד ילד. אין ספק שלא אשאיר אותה בת יחידה. אבל בהחלט לא עכשיו. אז כל הכבוד לאלה שמזדרזים להביא עוד ילדים. אין ספק שכל תוספת היא אושר עצום. אבל עדיין המחשבה הראשונה שעולה לי לראש שאני שומעת על הורים בשנות השלושים (+-), עם שלושה ילדים ויותר. זה "איזה מסכנים..." או "למה?" אבל אין ספק שמה שטוב לאחד לא טוב לאחר. אז תהנו לכם כל אחד מהילדים שלו. להשתמע יונית

 

[ליאת של בר]

גם אני תהיתי מאיפה הכח.. אבל מסתבר

ששוכחים.. לא הבנתי איך אפשר לחשוב על עוד ילד כשסוף סוף ישנים לילות שלמים וכו´, אבל עובדה, שלא מזמן הייתי אצל רופא השיניים והייתה שם תינוקת בת 4 שבועות (עם אחותה ואמא..) ןבר שלי היתה אצל סבתא. וחוץ מזה שנורא התגעגעתי אליה זה ממש עשה לי חשק !

 

[מלכה ב.]

לא שוכחים, פשוט מבינים שזה כדאי

 

[ליאת של בר]

את זה כבר הבנתי מזמן.... ../images/Emo99.gif

 

[אמיר.]

אילו זה היה תלוי בי...

הייתי עובר ליצור סדרתי

))) אבל זה לא פייר להפיל אתהתיק על האישה ... סוףסוף היא בהריון.. וכמה שאני לא אעזור, זה לא אותו דבר. זה הגוף שלה וההחלטה שלה...

 

[לאה_מ]

מה בכלל העניין של כח לפה?

זה אושר צרוף! זה אושר צרוף לקום בלילה ולחבק גוף רועד מבכי, זה אושר צרוף לשבת ליד תינוק שהופך את צלחת הפסטה שלו על הרצפה בידיים השמנמנות שלו, זה אושר צרוף להתעורר בשש בבוקר מהמלמולים שלהם... אני זוכרת ומתפללת לא לשכוח. יש לי שלושה, ואני מקווה מאד שזה לא הסוף. אולי לפעמים זה קצת מעייף, אבל אין דבר יותר נפלא מזה, והכי נהדר זה להיות נאהב אהבה ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר. בשבילי אין אושר גדול מזה. עם כל ילד זה הולך ומתעצם (ולפחות לי זה נהיה גם יותר קל - פיזית ונפשית), ולנושא הדיון המקורי - אני מתרגשת כל פעם מחדש, אני מצפה כל פעם מחדש לחיוך הראשון, למילה הראשונה, לצעד הראשון (אצלנו זה תמיד בסדר הזה...), ועם כל אחד מהם זה כאילו הפעם הראשונה.

 

[אמיר.]

בשנות ה 30 ?????

לחבר הכי טוב שלי (בן 28) יש ארבעה ילדים נהדרים.... גם לי יש ארבעה.... וזה פשוט נפלא !!! לא שאין רגעים קשים... אבל בכל מקרה יש רגעים קשים... וברגעים הקשים באמת, אני מודה לבורא שנתן לי רעיה נפלאה (על אף המריבות מדי פעם ..... ) וילדים בריאים ונבונים (על אף המריבות כל יום ... סתאאם). קחו הכל בפרופורציה...

 

[אילנה של יובל ומיכל]

כמה שהזמן עובר הזבנג בדול יותר../images/Emo67.gif

הפער בין בנותיי הוא בדיוק שלוש שנים, וכשמיכל נולדה בעלי ואני חשבנו שלא נחכה עוד שלוש שנים עד הילד הבא, כי באמת עד שיוצאים מהחיתולים וכו´ ויש בבית ילדה מקסימה ובוגרת (עם בעיות של בת שלוש אבל זה סיפור אחר) וישנה לילה שלם, פתאום הכל מהתחלה ????????? עכשיו כשמיכל בת שמונה וחצי חודשים, פתאום פחות דחוף לנו...

 

[פנינה של שחר ותומר]

אני הייתי רוצה...

להיות אמא סדרתית. כל שנה ילד. ואני בכיוון שחר בת 4 תומר בת שנה וחצי ואני בהריון בחודש השמיני. ברגע ששחר הגיחה לעולם אמרתי לבעלי "בוא נעשה עוד ילד" אבל חיכיתי קצת. כשתומר נולדה, שוב אמרתי לבעלי "בוא נעשה עוד ילד" ובאמת אחרי כמה חודשים נכנסתי שוב להריון. במשפחה שלי צוחקים עליי ואומרים לי שעד גיל 30 יהיו לי חמישה ילדים (אני רק בת 26 ויש לי כבר 2 וחצי ילדים). אני רק רוצה להגיד שאני נהנית מילדיי גם אם לפעמים קצת קשה אבל מה יותר טוב מלקום בבוקר ע"י ליטוף השיער שביתך הגדולה מעניקה לך ואמירת "אמא אני אוהבת אותך כל העולם" (במילים הללו) ולקבל נשיקות רטובות אין ספור מהקטנה? מה לעשות שמגיל קטן חלום חיי (וזה אמיתי) היה להיות אמא? כששחר נולדה אמא אמרה לי "נו סוף סוף הגשמת את החלום שלך?" וזה שונה בין אהבה לאחיין לבין אהבה לילד ביולוגי. לבן הבכור של אחותי שימשתי כמעט כאם במשך שנה וחצי כיוון שאמו לא יכלה לטפל בו באותה תקופה, ואהבתי אליו הייתה מטורפת, (גרתי איתם יחד בתקופה הזו כך שממש הוא היה כמו ילד שלי) אבל כשנולדו הבנות האהבה אליו הייתה קטנטונת לעומת פרץ האהבה שאני חשה אותן. ואני כבר מתה ללדת (בן ראשון) ולחוות את הכל מהתחלה. (דווקא מחוסר האונים שלהם בגיל הזה אני נהנית יותר)

 

[anat30g]

כל ילד זה משהו אחר

לי היה מזל - הראשון נולד בן - והיו לנו חוויות של ילד ראשון נפלאות ונהדרות - אבל של בן. אחר כך נולדה בת - שהתחילה לברבר בגיל 10 חודשים ומאז לא סותמת את הפה... ואז היו לנו חוויות ראשונות של בת - אז לא התלהבתי מהשן הראשונה כמו אצל הבכור - אבל התלהבתי מהסרט והקוקו והצמות, הקוקיות ונעלי הלק הזעירות של צעד ראשון (שאותו היא עשתה בגיל 11 חודש), מהשיחות הנשיות והגינונים החברתיים שהיו מאוד שונים מהבכור. ואחר כך נולדו תאומים - ושוב יש הבדל - זה לא כמו לגדל בן ולא כמו לגדל בת - זה אחרת לגמרי ושוב יש התרגשות ושאלות והכל בדבל... בקיצור - אני בהחלט חושבת שאלוהים נתן לי מתנה מיוחד - שלא רק שכל ילד הוא אוצר בפני עצמו - אלא גם שכל גידול הוא חוויה אחרת. ענת