אוהב שלום אמיתי
New member
נראה שהפעם זה רציני
נזיר מג'לי מגלה סימני תקווה בהסכם הפסקת האש עם הפלסטינים ומקווה להחלטה אמיצה נוספת - לא להגרר אחרי הקיצוניםאפשר להבין את החששות והספקות של רבים מאתנו, יהודים כערבים, ביחס למידת ההצלחה של הסכם הרגיעה. אך די לחשוב על הקורבנות שעשויים להימנע מעצם ההבנות על הפסקת האש כדי לתמוך בתהליך החדש; מה עוד, שרבים מאמינים שהפעם זה רציני. התהליך החל ביוזמה פלסטינית. לראש ממשלת ישראל לא היו הרבה ברירות ולא האפשרות לסרב להצעה. הרי רק יצאנו ממלחמה אחת קשה, האם יכולה ישראל להמשיך להילחם? ואם היא יכולה, האם מן החוכמה לעשות זאת כשהנשיא האמריקאי נמצא באזור? ובכל זאת, אין להסיק מכך שום מסקנה שתפחית מערכה של העמדה החיובית הישראלית. היוזמה לא היתה של חמאס, כמו שמומחים ישראלים למיניהם סבורים, אלא של אבו-מאזן. יו"ר הרשות הפלסטינית, שבישראל ובמערב החליטו שהוא מנהיג חלש, הביא להפסקת אש בעקבות תהליך ארוך וחכם של שכנוע ולחץ. הוא ניהל מסע ציבורי נגד המתכננים והמבצעים של ירי הקסאמים על יישובי הנגב המערבי, דיבר בגנות הירי בכל יום ובכל הזדמנות, במיוחד בערבית ולתקשורת הערבית - כדי שישמעו הפלסטינים והערבים. הוא כינה את הירי בזוי וארור וגם ציין את העובדה, שהרבה קסאמים נפלו בתוך רצועת עזה והביאו לקורבנות בקרב הפלשתינאים - עובדה שאין מדברים עליה הרבה לא בחמאס ולא בישראל, ולא בכדי. אבו-מאזן גם הטיל על יורי הרקטות את מלוא האחריות למצור החונק את העם הפלסטיני ודיבר על המשפחות הרעבות ועל ההידרדרות החברתית והרס המשפחות. דבריו ביטאו היטב את רחשי הלב של העם הפלסטיני. בלי הלחץ הציבורי הזה שלו לא היה אפשר להביא את יורי הרקטות להחלטה על הפסקת אש. לא נכון לחשוב, שכל היה תרגיל מבוים ושחמאס תיכנן את הפסקת האש כדי להרוויח זמן ולהתעצם. אם אכן הוא יתעצם, זה לא יהיה קשור להפסקת האש. חמאס, גם בחו"ל תחת הנהגתו של חאלד משעל, הגיע למסקנה די ברורה, שאם המצב כפי שהיה עד כה יימשך, אבו-מאזן עשוי לפזר את הממשלה ולנקוט צעדים שיחזירו את ההחלטה לידי העם, כלומר - בחירות חדשות. הסקרים, גם הפנימיים של חמאס, אינם משאירים ספק, שהעם הפלסטיני לא יבחר בהם שוב. הם הבינו, שאם ברצונם להמשיך להיות הכוח הפוליטי הגדול בשטחי הרשות, עליהם לתת יד להסרת המצור. תגובתו של אהוד אולמרט היתה גם היא נכונה ומפוכחת. היא עוררה שוב את התקווה בשני הצדדים, על כל סימני השאלה והקריאה המתבקשים. אך לא די בכך, אנחנו רק בתחילת התהליך. מי שרוצה בהצלחתו צריך ללכת קדימה בהחלטה אמיצה נוספת: אין לתת לקיצונים לקבוע לנו את סדר היום. בשני הצדדים יש קבוצות וזרמים שאינם מוכנים להשלים עם הרגיעה. לא חשוב מי ולמה. הם תמיד צצו בכל יום של שקט, ותמיד יצוצו. העיקר שלא ניגרר אחריהם, גם אם יצליחו להקיז עוד דם. הסכסוך גבה מחיר גבוה מכולנו. כל קורבן נוסף יהיה לשווא. לעומת זאת, יש הזדמנות אמיתית לפתוח במשא ומתן במטרה להגיע לפתרון הסכסוך. התהליך יהיה ארוך ומיוסר, אך אסור להיות שבויים בידי אלה שאינם מאמינים בשום פתרון ואין להם כל תוכנית אחרת חוץ מתוכנית המלחמה
נזיר מג'לי מגלה סימני תקווה בהסכם הפסקת האש עם הפלסטינים ומקווה להחלטה אמיצה נוספת - לא להגרר אחרי הקיצוניםאפשר להבין את החששות והספקות של רבים מאתנו, יהודים כערבים, ביחס למידת ההצלחה של הסכם הרגיעה. אך די לחשוב על הקורבנות שעשויים להימנע מעצם ההבנות על הפסקת האש כדי לתמוך בתהליך החדש; מה עוד, שרבים מאמינים שהפעם זה רציני. התהליך החל ביוזמה פלסטינית. לראש ממשלת ישראל לא היו הרבה ברירות ולא האפשרות לסרב להצעה. הרי רק יצאנו ממלחמה אחת קשה, האם יכולה ישראל להמשיך להילחם? ואם היא יכולה, האם מן החוכמה לעשות זאת כשהנשיא האמריקאי נמצא באזור? ובכל זאת, אין להסיק מכך שום מסקנה שתפחית מערכה של העמדה החיובית הישראלית. היוזמה לא היתה של חמאס, כמו שמומחים ישראלים למיניהם סבורים, אלא של אבו-מאזן. יו"ר הרשות הפלסטינית, שבישראל ובמערב החליטו שהוא מנהיג חלש, הביא להפסקת אש בעקבות תהליך ארוך וחכם של שכנוע ולחץ. הוא ניהל מסע ציבורי נגד המתכננים והמבצעים של ירי הקסאמים על יישובי הנגב המערבי, דיבר בגנות הירי בכל יום ובכל הזדמנות, במיוחד בערבית ולתקשורת הערבית - כדי שישמעו הפלסטינים והערבים. הוא כינה את הירי בזוי וארור וגם ציין את העובדה, שהרבה קסאמים נפלו בתוך רצועת עזה והביאו לקורבנות בקרב הפלשתינאים - עובדה שאין מדברים עליה הרבה לא בחמאס ולא בישראל, ולא בכדי. אבו-מאזן גם הטיל על יורי הרקטות את מלוא האחריות למצור החונק את העם הפלסטיני ודיבר על המשפחות הרעבות ועל ההידרדרות החברתית והרס המשפחות. דבריו ביטאו היטב את רחשי הלב של העם הפלסטיני. בלי הלחץ הציבורי הזה שלו לא היה אפשר להביא את יורי הרקטות להחלטה על הפסקת אש. לא נכון לחשוב, שכל היה תרגיל מבוים ושחמאס תיכנן את הפסקת האש כדי להרוויח זמן ולהתעצם. אם אכן הוא יתעצם, זה לא יהיה קשור להפסקת האש. חמאס, גם בחו"ל תחת הנהגתו של חאלד משעל, הגיע למסקנה די ברורה, שאם המצב כפי שהיה עד כה יימשך, אבו-מאזן עשוי לפזר את הממשלה ולנקוט צעדים שיחזירו את ההחלטה לידי העם, כלומר - בחירות חדשות. הסקרים, גם הפנימיים של חמאס, אינם משאירים ספק, שהעם הפלסטיני לא יבחר בהם שוב. הם הבינו, שאם ברצונם להמשיך להיות הכוח הפוליטי הגדול בשטחי הרשות, עליהם לתת יד להסרת המצור. תגובתו של אהוד אולמרט היתה גם היא נכונה ומפוכחת. היא עוררה שוב את התקווה בשני הצדדים, על כל סימני השאלה והקריאה המתבקשים. אך לא די בכך, אנחנו רק בתחילת התהליך. מי שרוצה בהצלחתו צריך ללכת קדימה בהחלטה אמיצה נוספת: אין לתת לקיצונים לקבוע לנו את סדר היום. בשני הצדדים יש קבוצות וזרמים שאינם מוכנים להשלים עם הרגיעה. לא חשוב מי ולמה. הם תמיד צצו בכל יום של שקט, ותמיד יצוצו. העיקר שלא ניגרר אחריהם, גם אם יצליחו להקיז עוד דם. הסכסוך גבה מחיר גבוה מכולנו. כל קורבן נוסף יהיה לשווא. לעומת זאת, יש הזדמנות אמיתית לפתוח במשא ומתן במטרה להגיע לפתרון הסכסוך. התהליך יהיה ארוך ומיוסר, אך אסור להיות שבויים בידי אלה שאינם מאמינים בשום פתרון ואין להם כל תוכנית אחרת חוץ מתוכנית המלחמה