נראות GQ
- פותח הנושא lily kane
- פורסם בתאריך
מצד אחד,
כיום אני תמיד נראה כמו שאני, ומתלבש תמיד בבגדים גבריים. מצד שני, בעבודה אני לא יכול להראות לגמרי גברי כי אני עובד עם ילדים קטנים וההורים שלהם שמכירים אותי כאישה, אז אני בוחר "לעדן" קצת את המראה ולובש T-shirts כי הן נתפסות קצת יותר נייטרליות מאשר חולצות כפתורים גבריות, לדוגמא.
כשאני ביקרתי בישראל את משפחתי הרגשתי פחות נוח אפילו מאשר שאני מרגיש פה בעבודה, כי שם המשפחה שלי לא יודעת עלי הרבה מעבר לזה שאני בוחר ללבוש בגדי גברים וגם שם אני צריך לדבר עברית ומכיוון שהם לא יודעים, אני מדבר בלשון נקבה תמיד, מה שממש גורם לי לחוסר נוחות. פה אני חי חיים שונים לגמרי ונתפס אחרת אצל אנשים.
איך מתמודדים? אני מבקר את משפחתי רק פעם בשנה-שנתיים ומחזיק בפנים המון, לפחות בינתיים (למען האמת התחלתי לחשוב על לספר להם בפעם הבאה שאבקר כי נמאס לי להעמיד פנים..נראה).
הכי נוח אני מרגיש רק פה ואחרי שעות העבודה, כשאני בבית עם אשתי או כשאני יוצא- זה לא משנה. בכל מקרה כאן אנשים רואים אותי כפי שאני.
כיום אני תמיד נראה כמו שאני, ומתלבש תמיד בבגדים גבריים. מצד שני, בעבודה אני לא יכול להראות לגמרי גברי כי אני עובד עם ילדים קטנים וההורים שלהם שמכירים אותי כאישה, אז אני בוחר "לעדן" קצת את המראה ולובש T-shirts כי הן נתפסות קצת יותר נייטרליות מאשר חולצות כפתורים גבריות, לדוגמא.
כשאני ביקרתי בישראל את משפחתי הרגשתי פחות נוח אפילו מאשר שאני מרגיש פה בעבודה, כי שם המשפחה שלי לא יודעת עלי הרבה מעבר לזה שאני בוחר ללבוש בגדי גברים וגם שם אני צריך לדבר עברית ומכיוון שהם לא יודעים, אני מדבר בלשון נקבה תמיד, מה שממש גורם לי לחוסר נוחות. פה אני חי חיים שונים לגמרי ונתפס אחרת אצל אנשים.
איך מתמודדים? אני מבקר את משפחתי רק פעם בשנה-שנתיים ומחזיק בפנים המון, לפחות בינתיים (למען האמת התחלתי לחשוב על לספר להם בפעם הבאה שאבקר כי נמאס לי להעמיד פנים..נראה).
הכי נוח אני מרגיש רק פה ואחרי שעות העבודה, כשאני בבית עם אשתי או כשאני יוצא- זה לא משנה. בכל מקרה כאן אנשים רואים אותי כפי שאני.
כמעט ואין לי מרחב מוגן
אני מת מפחד ללכת ברחוב בצורה יותר אמורפית/אנדרוגיני למרות שאני מאוד רוצה. אני גם לא מרגיש בנוח להיות אמורפי במקום העבודה שלי ששם כמעט ואין גברים כלל ובתפקיד כמו שלי כולן בנות.
בבית המשפחה שלי כלל לא יודעת, אני כרגע עובד אבל אני לא מרוויח הרבה ועומד ללמוד תואר שני, כך שנכון לעכשיו יהיה נבון יותר עבורי לגור בבית כל עוד יש לי את האפשרות ולכן אני עדיין תלוי בהם כלכלית.
כמעט כל החברים והקרובים יודעים, רובם הגדול מקבלים.
חלק מתעקשים לדבר אלי רק במגדר אישה הם טוענים שהם מקבלים אותי אבל פשוט המעבר קשה להם, עדיין קצת מכעיס.
חלק הלכו.
אז מתי אני מרגיש נוח,
עם יתר החברים, בקבוצה הטרנס חברתית, כאן.
אני מת מפחד ללכת ברחוב בצורה יותר אמורפית/אנדרוגיני למרות שאני מאוד רוצה. אני גם לא מרגיש בנוח להיות אמורפי במקום העבודה שלי ששם כמעט ואין גברים כלל ובתפקיד כמו שלי כולן בנות.
בבית המשפחה שלי כלל לא יודעת, אני כרגע עובד אבל אני לא מרוויח הרבה ועומד ללמוד תואר שני, כך שנכון לעכשיו יהיה נבון יותר עבורי לגור בבית כל עוד יש לי את האפשרות ולכן אני עדיין תלוי בהם כלכלית.
כמעט כל החברים והקרובים יודעים, רובם הגדול מקבלים.
חלק מתעקשים לדבר אלי רק במגדר אישה הם טוענים שהם מקבלים אותי אבל פשוט המעבר קשה להם, עדיין קצת מכעיס.
חלק הלכו.
אז מתי אני מרגיש נוח,
עם יתר החברים, בקבוצה הטרנס חברתית, כאן.
לי זה מתחלק די אוטומטית...
אני משתדלת לא להצהיר מיד במקומות חדשים שאני בי-ג'נדר, אבל אם מישהו שואל אותי למה אני פתאום מדברת בלשון זכר או מה הקטע של סגנונות הלבוש הדי שונים במובהק שלי, אני אענה ואסביר.
בכל מקום שהוא לא המשפחה שלי (או קשור בדרך כלשהי ישירות למשפחה הקרובה והמורחבת שלי), אני מרגישה מאוד בנוח להפגין גם את הזהות הגברית שבי. למען האמת, אפילו הוספתי את השם "טום" לשם שלי, כדי לאפשר לסביבה לקבל יותר בקלות את העובדה שאני גם גבר ולהתייחס בקלות יותר בהתאם (כי בצורה כמעט מטופשת לאנשים נוח יותר לפנות ל"טום" בזכר מאשר ל"שיר" בזכר).
בקרב המשפחה שלי... בדור הצעיר של המשפחה (בני דודים שקרובים אלי בגילאים ואחותי), קל לי יותר להיות פתוחה וגלויה. עם כל היתר (הורים, סבים וסבתות, דודים וכד'), קשה לי יותר. אז יש לי דודה אחת צעירה יחסית שהיא מאוד ליברלית ויש לה הרבה חברים מהקהילה, אז איתה קל יותר לדבר על זה, אבל גם שם אני עוצרת את עצמי מלהגיע לדיבורי ג'נדר קוויר.
אבל אם אני נמצאת בקרב המשפחה, או שאני סתם בסביבה לא מוכרת שלא נוח לי משום מה להפגין כלפי חוץ את הזהות הגברית שלי באותו הרגע, אני משתמשת בהמון הומור פנימי עצמי ופשוט מעמידה פנים שאני בחורה. כן, זה הזוי, כי לכאורה נולדתי עם כל האיברים המתאימים להיות בחורה ואפילו יש לי שם די נשי וחביב וזהות נשית חיצונית מאוד ברורה. ועם זאת אני כלואה בתוך ברוך כזה של העמדת פנים נשית במקום להיות באמת בחורה.
אם לא היה לי את ההומור הפנימי שלי - זה שמסתלבט על עצמי תוך כדי מעשה עמוק בתוך הראש שלי - סביר להניח שהייתי מאוד מתוסכלת.
המרחב המוגן שלי הוא בקרב מספר מסוים של אנשים (סטרייטים) שהצליחו לקבל ולאמץ את הג'נדר קוויריות שלי ואפילו מצליחים לזהות במיידי מתי אני בן ומתי אני בת. מבחינתי, להיות בקרב סטרייטים מוחלטים (יענו אנשים שמרגישים שנולדו בגוף הנכון ושהנטייה המינית שלהם היא למין הנגדי להם) שמצליחים לקבל אותי ולתפקד מול הג'נדר קוויריות שלי זה ממש לא מובן מאליו, וזה גם מה שהכי מחזק אותי.
אני משתדלת לא להצהיר מיד במקומות חדשים שאני בי-ג'נדר, אבל אם מישהו שואל אותי למה אני פתאום מדברת בלשון זכר או מה הקטע של סגנונות הלבוש הדי שונים במובהק שלי, אני אענה ואסביר.
בכל מקום שהוא לא המשפחה שלי (או קשור בדרך כלשהי ישירות למשפחה הקרובה והמורחבת שלי), אני מרגישה מאוד בנוח להפגין גם את הזהות הגברית שבי. למען האמת, אפילו הוספתי את השם "טום" לשם שלי, כדי לאפשר לסביבה לקבל יותר בקלות את העובדה שאני גם גבר ולהתייחס בקלות יותר בהתאם (כי בצורה כמעט מטופשת לאנשים נוח יותר לפנות ל"טום" בזכר מאשר ל"שיר" בזכר).
בקרב המשפחה שלי... בדור הצעיר של המשפחה (בני דודים שקרובים אלי בגילאים ואחותי), קל לי יותר להיות פתוחה וגלויה. עם כל היתר (הורים, סבים וסבתות, דודים וכד'), קשה לי יותר. אז יש לי דודה אחת צעירה יחסית שהיא מאוד ליברלית ויש לה הרבה חברים מהקהילה, אז איתה קל יותר לדבר על זה, אבל גם שם אני עוצרת את עצמי מלהגיע לדיבורי ג'נדר קוויר.
אבל אם אני נמצאת בקרב המשפחה, או שאני סתם בסביבה לא מוכרת שלא נוח לי משום מה להפגין כלפי חוץ את הזהות הגברית שלי באותו הרגע, אני משתמשת בהמון הומור פנימי עצמי ופשוט מעמידה פנים שאני בחורה. כן, זה הזוי, כי לכאורה נולדתי עם כל האיברים המתאימים להיות בחורה ואפילו יש לי שם די נשי וחביב וזהות נשית חיצונית מאוד ברורה. ועם זאת אני כלואה בתוך ברוך כזה של העמדת פנים נשית במקום להיות באמת בחורה.
אם לא היה לי את ההומור הפנימי שלי - זה שמסתלבט על עצמי תוך כדי מעשה עמוק בתוך הראש שלי - סביר להניח שהייתי מאוד מתוסכלת.
המרחב המוגן שלי הוא בקרב מספר מסוים של אנשים (סטרייטים) שהצליחו לקבל ולאמץ את הג'נדר קוויריות שלי ואפילו מצליחים לזהות במיידי מתי אני בן ומתי אני בת. מבחינתי, להיות בקרב סטרייטים מוחלטים (יענו אנשים שמרגישים שנולדו בגוף הנכון ושהנטייה המינית שלהם היא למין הנגדי להם) שמצליחים לקבל אותי ולתפקד מול הג'נדר קוויריות שלי זה ממש לא מובן מאליו, וזה גם מה שהכי מחזק אותי.
Apikachu L
New member
הממ...
מקומות שכן:
- מצעדי גאווה/הפגנות גאות
- כנסי חנונים
- פגישות עם חברים קרובים (סוג של. עדיין דורש הסברה)
- עם בן הזוג שלי
מקומות שלא:
- בבית
- באוניברסיטה (אולי בתא הגאה כן לפעמים)
- בכל מקום בערך שהוא לא מה שכן.
איך מתמודדים?
בשקט בחושך.
מקומות שכן:
- מצעדי גאווה/הפגנות גאות
- כנסי חנונים
- פגישות עם חברים קרובים (סוג של. עדיין דורש הסברה)
- עם בן הזוג שלי
מקומות שלא:
- בבית
- באוניברסיטה (אולי בתא הגאה כן לפעמים)
- בכל מקום בערך שהוא לא מה שכן.
איך מתמודדים?
בשקט בחושך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.