עוד שאלות בכיוון זה.
נדמה לי שהנרטיב מעסיק אנשים בתחילת דרך, או בסופה. בתחילה - אנשים צעירים בונים את זהותם, ומאד רגישים לאיך כל פרט נכנס לסיפור. (מקשט , או מכתים?) בסוף הדרך, מסכמים. ורוצים לראות תמונה כללית. אבל, רוב האנשים בגיל הביניין, אם איני טועה, עסוקים בפעילות. באתגרים מידיים, ופחות באיך הדברים מתארגנים. ושאלה אחרת: 15 שנותיו היפות ביותר של אבי ז"ל היו בסוף חייו. בבית אבות. שם היה מאושר בעסוקיו ובעולמו. (גם תרגל מדיטציה טרנסנדנטלית). והיה פנוי מדאגות פרנסה, וחרדות אחרות שליוו אותו במהלך חייו הקשים. כשהגיע בסוף ימיו לאשפוז בבית החולים, נקראנו הוא ואני לחדר העובדת הסוציאלית, שהגישה לנו טפסים, וגם שאלה על עברו. אני חושבת שהשאלה הזו הרגה אותו. האיש ,שלמרות היותו מאושפז במצב קשה שמר על חיוניות ושמחת חיים, כבה מיד. ושמחת החיים כבר לא חזרה אליו. אחר כך היו לו גם חלומות בעתה. מה דעתך?
