נרטיב מעניין אותי בעקר כשהוא קיבוצי

נרטיב מעניין אותי בעקר כשהוא קיבוצי

הנרטיב היהודי, הישראלי, של קבצוה מסוימת בתוך הישראליות... האם גם את מתייחסת אל אלה?
 
נקודה חשובה

לכנרת יפה שלי, העלית נקודה חשובה מאד ונושא שהטיפול הנרטיבי עוסק בו הרבה: ההקשר החברתי הכללי וההקשר הקבוצתי. מטפלים נרטיביים שונים בעולם עוסקים רבות ומשתמשים בגישה הנרטיבית בהקשרים חברתיים כלליים כגון סכסוכים בין קבוצות אתניות, קבוצות בעלות אינטרסים מיוחדים באוכלוסייה, ואפילו יחסים בין עמים שלמים. גם בטיפול נרטיבי אישי, ישנה תמיד התייחסות להקשר החברתי בו חי האדם המטופל, כיון שישנה מודעות רבה להשפעה של הקשר זה על חיי כולנו, כמו כן נעשה שימוש בטיפול נרטיבי גם בתמיכה החברתית והמשפחתית הרחבה של המטופל. אשמח להתייחס לעוד שאלות בנושא, כי זה מאד מענין גם אותי. רינה בלום
 
האם מגיעים יותר מטופלים

שבעיותיהם נובעות בברור מפיגועים, תאונות, מכות של החברה הישראלית, או יותר אנשים שהכאב שלהם נובע ממתחים במשפחה ובחברה הקרובה? www.tmt.org.il
 
אי אפשר להפריד

כינרת יפה שלי, את מנסה לעשות הבחנות מאד ברורות בדברים, אבל זה לא ניתן, בטח בנושאים כאלה. בואי אנסה להסביר לך: גם אנשים שמוטרדים מבעיות של החברה כולה, המצב יוצר אצלם מתח פנימי ומצוקה, שבוודאותגורמים לבעיות ביחסיהם האישיים ולבעיות ריגשיות. כמובן שאדם מרגיש הרבה יותר לחץ לפנות לטיפול כאשר קשה לו בתוך עולמו המצומצם הפנימי והמשפחתי,אבל מעטים המקרים בהם אנשים פונים לטיפול רק בגלל בעיה כללית שאינה נוגעת בהם. כל טוב, רינה בלום
 
לא , לא חשבתי כך.

להפך. חשבתי שהנפגעים הרואים קשר לבעיות של כלל הסביבה, יפנו , אולי דווקא לכיוון הזה, בקלות יחסית. ועל זה היתה השאלה.
 
אין בהכרח קשר

כינרת יפה שלי, אין בהכרח קשר בין טיפול נרטיבי ובעיות כלליות לכל החברה. אנשים פונים לטיפול נרטיבי בדיוק מאותן סיבות שפונים לכל טיפול פסיכותרפי אחר, תוך ידיעת המאפיינים המיוחדים של הגישה הזו. זה נכון, כמו שאמרתי קודם, שהגישה הנרטיבית- בגלל שזוהי ממש פילוסופית חיים- מהווה גם בסיס לפתרון בעיות חברתיות וקבוצתיות בכל העולם.
 
עוד שאלות בכיוון זה.

נדמה לי שהנרטיב מעסיק אנשים בתחילת דרך, או בסופה. בתחילה - אנשים צעירים בונים את זהותם, ומאד רגישים לאיך כל פרט נכנס לסיפור. (מקשט , או מכתים?) בסוף הדרך, מסכמים. ורוצים לראות תמונה כללית. אבל, רוב האנשים בגיל הביניין, אם איני טועה, עסוקים בפעילות. באתגרים מידיים, ופחות באיך הדברים מתארגנים. ושאלה אחרת: 15 שנותיו היפות ביותר של אבי ז"ל היו בסוף חייו. בבית אבות. שם היה מאושר בעסוקיו ובעולמו. (גם תרגל מדיטציה טרנסנדנטלית). והיה פנוי מדאגות פרנסה, וחרדות אחרות שליוו אותו במהלך חייו הקשים. כשהגיע בסוף ימיו לאשפוז בבית החולים, נקראנו הוא ואני לחדר העובדת הסוציאלית, שהגישה לנו טפסים, וגם שאלה על עברו. אני חושבת שהשאלה הזו הרגה אותו. האיש ,שלמרות היותו מאושפז במצב קשה שמר על חיוניות ושמחת חיים, כבה מיד. ושמחת החיים כבר לא חזרה אליו. אחר כך היו לו גם חלומות בעתה. מה דעתך?
 
נקודות חשובות

כינרת יפה שלי, כשמדברים על נרטיב, מתכוונים לסיפור שיש לאדם מסויים לגבי בעיה מסוימת שמטרידה אותו. אין הכוונה לסיפור כללי לגבי החיים בכלל. וכמטפלים בבעיה מסוימת בטיפול נרטיבי, מחליפים סיפור ישן (מערכת יחסים ישנה עם הבעיה) בסיפור חדש (מערכת יחסים חדשה עם הבעיה). לגבי אביך, אני מסכימה אתך לחלוטין. היום גם אנשי המקצועות הטיפוליים יודעים שלא בכל מקרה טוב לחטט בחוויות העבר, בטח במקרה של טראומות. אגב, הטיפול הנרטיבי מאד מדגיש את הזהירות שיש לנקוט במקרים של טראומות למשל, ואיך ניתן לגשת לדברים מבלי לחשוף את המטופל לחוות שוב את הטראומה בכך שהוא מעלה אותה ומדבר עליה. פעם חשבו שבמקרים של טראומות, תמיד טוב לדובב את המטופל לדבר עליהן. היום כבר לא חושבים כך, ומייקל וייט, אבי הגישה הנרטיבית, מדגיש זאת בכתביו הרבים על טיפול בטראומה. כל טוב, רינה בלום
 
ואיך היית ממליצה לטפל בתינוק שקיבל

מכה. האם לחבק אותו, ולומר לו: "קיבלתי מכה" , "כואב" או בדרך אחרת?
 
איך שנראה לך הכי נכון להגיב

 
למעלה