נרשם ../images/Emo31.gif רציני בכל החזיתות
אז ככה: המועדון - כישלון קשה. אמא לא מוכנה לקום בבוקר, על אף פיתויים ואיומים. צעקה עלי בטלפון בקול רם שהיא חולה, והוסיפה שאם אני רוצה שתלך לשם, שאבוא לקחת אותה בעצמי (אני גרה במרחק כשעה נסיעה, ועובדת כל יום) המשחק שנקנה - סירוב מוחלט לשחק. לא עם המטפלת (אין לה, לאמא, כח...) ולא איתי (כי זה משחק ללמוד עברית, ושתינו יודעות) היא לא מזהה את הבית שלה ככזה, וכל הזמן מתכננת לצאת ממנו. קצת מפחיד - למרות שמצד שני היא מודעת לכך שלא יכולה להסתובב לבד ברחובות. כל הזמן בוכה שרוצה לגור בין הילדים שלה, ושהם לא באים לבקר אותה בכלל.... ואת זה אומרת לי, בתה, כשאני אצלה כבר יממה. אין לי כח! עכשיו היא בכתה לי שהיא כל הזמן לבד ואין לה עם מי לדבר. כשהזכרתי שוב את עניין המועדון, כאופציה הגיונית לאנשים לדבר איתם ולבלו איתם, צעקה עלי, ובכתה... כל המניפולציות האפשריות. למה דוקא הדברים הללו נשארים, ולא קוי אישיות יותר... נעימים? ובנוסף לכך - גם מצבי שלי לא משהו לכתוב עליו הביתה.
אז ככה: המועדון - כישלון קשה. אמא לא מוכנה לקום בבוקר, על אף פיתויים ואיומים. צעקה עלי בטלפון בקול רם שהיא חולה, והוסיפה שאם אני רוצה שתלך לשם, שאבוא לקחת אותה בעצמי (אני גרה במרחק כשעה נסיעה, ועובדת כל יום) המשחק שנקנה - סירוב מוחלט לשחק. לא עם המטפלת (אין לה, לאמא, כח...) ולא איתי (כי זה משחק ללמוד עברית, ושתינו יודעות) היא לא מזהה את הבית שלה ככזה, וכל הזמן מתכננת לצאת ממנו. קצת מפחיד - למרות שמצד שני היא מודעת לכך שלא יכולה להסתובב לבד ברחובות. כל הזמן בוכה שרוצה לגור בין הילדים שלה, ושהם לא באים לבקר אותה בכלל.... ואת זה אומרת לי, בתה, כשאני אצלה כבר יממה. אין לי כח! עכשיו היא בכתה לי שהיא כל הזמן לבד ואין לה עם מי לדבר. כשהזכרתי שוב את עניין המועדון, כאופציה הגיונית לאנשים לדבר איתם ולבלו איתם, צעקה עלי, ובכתה... כל המניפולציות האפשריות. למה דוקא הדברים הללו נשארים, ולא קוי אישיות יותר... נעימים? ובנוסף לכך - גם מצבי שלי לא משהו לכתוב עליו הביתה.