חמות
אז ככה, לפני שהתחתנו, בעלי רצה או יותר נכון ביקש שאהיה כמו אמא שלו. כמעט חטפתי התקף לב! במשך נישואינו, כל פעם שהוא רב איתה או סתם גילינו בה איזה פגם, אמרתי לו: אתה עדיין רוצה שאהיה כמו אמא שלך?? אין מילים בפי, הבנאדם הלבין והתקפל, אבל אני, "אישה טובה", מדי פעם מזכירה לו את זה, אני נהנית לראות אותו מעונה ומצטער על מה שאמר. שלא יחשבו פה שאני איזו מפלצת שמתעללת נפשית בבעל, הכל נעשה ברוח טובה. אך אין מה לעשות, לפעמים דברים הולכים בדרך הקשה. למדתי ללמוד ממנה כמה דברים, אך מעטים, כי היא מאוד שונה ממני. מדובר בדורות של הבדלים. אך, למרות הכל, אני מחבבת אותה, מתייחסת אליה בכבוד ומעריכה אותה. בס"ה אני טריה בתחום, כמה שנים, אני עוד התרגל להכל ומה שלא ימצע חן בעיני, מה לעשות? משפחה לא בוחרים, נכון?