הנה מצאתי, מתוך מעדני המלך:
"זמן הדלקת הנרות הן בערב שבת והן ביום הכפורים הוא עשרים דקות לפני השקיעה [בעצם מה שרשום בלוח זה 20 דקות לפני השקיעה], מי שאומר אחרת הינו מכביד על עם ישראל ללא טעם ומקור. ומה שיש אומרים שהמנהג בירושלים להדליק ארבעים דקות קודם השקיעה, לא היו דברים מעולם, היו נוהגים עשרים דקות ולא יותר, ואם היו מאחרים עד רבע שעה אין בכך כלום. מפני שמצות תוספת מחול על הקודש אין לה שיעור, וכמו שכתב מרן בבית יוסף (או"ח סימן רסא) שאין שיעור לתוספת מחול על הקודש ודי אפילו בכמה דקות, ומהיכן המציאו שצריך ארבעים דקות? ומה שאומרים כדי שלא יהיו פרצות ותקלות, הרי בכל ארץ ישראל לא חוששים לפרצות ותקלות, היו גאונים בפתח תקוה אם המושבות, וכן בבאר שבע ובחיפה, 'בכל הארץ יצא קום', ורק בירושלים צריך לקבל ארבעים דקות? זה דבר לא הגיוני ובלתי מקובל, ואם היה מנהג כזה היו הפוסקים שלנו צריכים לכתבו, ולא שכל אחד יבוא ויבדה מלבו איזה דבר ויאמר שכך היה המנהג.
...לא טוב להדליק עם ההכרזה שמכריזים 'בתרועה וקול שופר' ארבעים דקות קודם השקיעה, כמנהגם. אלא כמה שאפשר לאחר עדיף, עד רבע שעה או עשרים דקות.
ואם היא מדליקה ארבעים דקות קודם, ממתי מדליקים את החשמל ביום זמן רב לפני הלילה? לכן צריך שיהא ניכר שמדליקה בשביל הלילה, כפי שמברכים "להדליק נר של שבת"."
"...וההדלקה צריכה להיות סמוך לברכה. תברך "אשר קידשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת" ומיד אחר כך תדליק, וכמו שכותבים הנימוקי יוסף ושו"ת התשב"ץ, לאחר שהדליקה את הגפרור - תברך ומיד תדליק.
וקודם מברכים ואחר כך מדליקים כמו במזוזה, ציצית, מגילה וחנוכה.
כך פסק הרמב"ם בפרק ה' מהלכות שבת, וכתב הרב המגיד שמקור דבריו מרב עמרם גאון.
וכן כתב הראבי"ה, ר' אליעזר בן יואל הלוי בספר אבי העזרי, שהיה מגדולי רבני אשכנז, ויסודות מנהגיהם נוסדו על פיו, והיה רבו של בעל 'אור זרוע' - ר' יצחק מוינא שגם כן כותב כך, והוא היה רבו של מהר"ם מרוטנבורג רבו של הרא"ש.
ר' מרדכי בר הלל שחיבר את המרדכי על הש"ס, והוא מאלה שנהרגו על קידוש ה', גם כן כותב שצריך לברך ואח"כ להדליק, וכך כתב בשבולי הלקט, ובתשובות הגאונים, ובספר הפרדס לרבינו אברהם בן חיים שהיה אחד הראשונים.
הדעה הנגדית היא "קצת נשים", שהובאו בשו"ת מהרי"ו - ר' יעקב וויל, בסוף ספרו כתב כמה דינים בקצרה ומהם: "קצת נשים נהגו לברך אחר שהדליקו את הנרות, וטעמן כיוון שקיבלו עליהן שבת בברכה איך יוכלו להדליק אחר כך, לכן מדליקות ולאחר כך מברכות", הוא עצמו לא חיוה את דעתו בזה רק הזכיר את מנהגן.
ובמחילה מכבודו היה לו לגעור בקצת נשים האלה, מי הן שיחוו דעה נגד הרמב"ם וכל הפוסקים שהזכרנו? [לא ציטטתי את כולם, מחילה] אם יעשו עכשיו אסיפת נשים בראשה של ש.א. שר"י לעקור איזה הלכה, נשמע להן? נעשה להן חרם... אך הוא הזכיר את זה בשתיקה. ובאמת חבריו לא שתו, ר' ישראל איסרלן בתרומת הדשן ומה"ר ישראל מברונא שהיו חבריו כתבו להיפך. וכי הנשים יפסקו לנו הלכות?! אך צר לנו מאוד שהרמ"א כתב זאת בהגהתו, וזהו נגד על הפוסקים הנ"ל, ומזה פשתה המספחת, אף שמרן לא כתב כן.
בשולחן ערוך הביא מרן שיש מחלוקת הפוסקים אם האשה מקבלת שבת בהדלקת נרות, לדעת בעל הלכות גדולות מקבלת שבת בהדלקה, וחלקו עליו הפוסקים: התוספות, הר"ן, הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הרא"ה, שאין שום קשר בין ההדלקה לקבלת שבת.
כעת נראה כאשר לא בירך תחילה אם יש בזה קפידא או לא.
אדם שעשה מצוה ולא בירך תחילה, כשבירך אחר כך - שתים רעות עשה: גם שעשה את המצוה בלא ברכה, וגם שהברכה שבירך אח"כ היא ברכה לבטלה.
והרי זה דומה למי שאחרי שאכל לחם או פרי ובלע אותו מברך עליו, הרי זו ברכה לבטלה, וגם אכל בלא ברכה.
אם כן לדעת הרמב"ם האשה שמברכת אחרי ההדלקה עושה ברכה לבטלה, ועבירה גוררת עבירה - מלבד העבירה שהדליקה בלא ברכה, איך היא באה לקבל את השבת עם ברכה לבטלה? 'פיגול הוא לא ירצה'! וכך כתב בספר טל אורות (מגאוני ירושלים לפני מאתיים וחמישים שנה), שלדעת כל הפוסקים והש"ך בכללם, אם מברך אחרי המצוה הוי ברכה לבטלה.
וכך כתב החיד"א בספר יעיר אזן ובברכי יוסף (סימן מו). נמצא שהאשה הזו מקבלת את השבת, ובד בבד מחללת שבת, איך סילפו לנו את התורה!
לכן הבעל ידבר בנחת בלי קטטות, לאט לאט יאמר את הדין עד שיעשו כפי הדין. יש נשים מתעקשות באמרן "סבתא שלי הדליקה קודם", וכי סבתא שלך יכולה לחלוק על הרמב"ם?!
לא נזוז מדברי מרן והפוסקים, זהו לא דבר שאנו מסופקים בו שנצטרך לשאול את הסבתא... וצריך לברך קודם.
דעת מגדולי אשכנז
בספר 'פרי עץ חיים' כותב, עד עתה היינו בגלות ועשינו מה שעשינו, כעת שזכינו ובאנו לארץ ישראל ומרן שהוא מרא דאתרא סובר שצריך להדליק אחרי הברכה, די שעשינו טעות בחו"ל, כאן נעשה כפי ההלכה, ולכן אני מורה שצריך לברך קודם ההדלקה. כך כותב אחד מגאוני האשכנזים.
והגאון רבי איסר זלמן מלצר, שכידוע היה דבוק מאוד במנהגי האשכנזים, הורה לאנשי ביתו כשבא לארץ ישראל שכולם יברכו ואח"כ ידליקו. מפני שהיה מודה על האמת, וכך נוהגים עד עכשיו בני ביתו, כמו שסיפר לי בנו ר' צבי מלצר שהיה דיין ברחובות.
רבותינו הורו "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן" (פסחים ז
חוץ מגר, שכל עוד לא טבל הוא כגוי, ולפני הטבילה אינו יכול לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצונו על הטבילה", מי קידש אותך ומי ציוה אותך, הוא עדיין מוחמד מוסטפה... כותב הרמב"ן בחידושיו, שרק הגר מברך אחרי המצוה. וכן כתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים, שבכל מקום שכתבו "הכל, חוץ", באו להוציא רק את אותו הדבר, ואם היו יודעים חז"ל שמברכים אחרי הדלקת נרות היה להם להוסיף "חוץ מהדלקת נרות שבת", כמה גרים 'מעלי גרה' יש כבר בשנה? וכאן זהו מוטב בכל ערב שבת, מוטב שיאמרו דברים שבכל יום ששייכים לכל יהודי!
מכאן תבינו שאין לזה שום יסוד כלל! וה' יסלח לאלה שמברכים אחרי ההדלקה!"