נשבר לי

[badooy]

נשבר לי

אני עוד טירון, נותרו לי עוד חודשיים, טירונות של 4 חודשים. עד עכשיו סחבתי את זה, אבל לא עוד. אני רועד כל הלילה מהקור המטורף באוהל, לא ישן בלילות- וכשאני מצליח אני מתעורר כל כמה דקות מסיוט וכאבי ראש חזקים מאוד. היציאות לבית משגעות אותי, אני לא מסוגל להיות כל-כך הרבה זמן מחוץ לבית (יציאות של 12\2 מקוצרת), אני מרגיש כמו חזיר מושפל וחסר חשיבות ותועלת, כל היום תשוש ובאופן קבוע דמעות בעיניים. יש לי בעיה רפואית, אני סובל ממגרנות קשות, הצבא שם עליי זין! החלטתי לפנות לקפ"ס... השאלה היא איך זה יכול לפגוע לי בעתיד? אני לא רוצה לצאת מהצבא חלילה, רק לא להיות קרבי. מה אני אומר לו? ומה הסיכויים שלאור הבעיות שלי באמת יוציאו אותי מהיחידה?

 

[drnaji]

על מגרינות אתה יכול להוריד פרופיל ואם זה יהיה

מספיק נמוך לא תוכל להיות קרבי. אני ממליצ לך ללכת לחובש או מה שלא יהיה ולהסביר לו שהמגרנות מפריעות לך לתפקד ושאתה לא יכול יותר ושאתה רוצה לראות רופא.כשתגיע לרופא תסביר לו מה אתה עובר ומשם אני מאמין שהכל יסתדר. בהצלחה.

 

[badooy]

עשיתי זאת כבר ונשלחתי לניורולוג מומחה

שם קיבלת הקלות של 8 שעות שינה... זה לא עוזר לי.

 

[drnaji]

תחזור לרופא ותגיד שה8 שעות שינה לא עוזורת לך

ושאתה לא יכול יותר. תנסה להוציא ממנו משהו..

 

[פימבייה]

תגיד לקב``ן מה שכתבת בפורם

קודם כל אל תראה את זה ככה, שאתה עובר חוויה קשה ומיותרת שבניגוד לרצונך, אני מבינה שזה קשה, זה משהו שאתה לא רגיל אליו, אבל הצבא חייב להיות קצת קשוח ואפילו אכזרי, כי אחרת איזה מין זה יהיה? נכון שכרגע קשה לך ואתה מרגיש סבל אבל תזכור שמה שמכתיב לך את החוויה זו הגישה שלך, אל תיראה את עצמך כקורבן, עצוב שזה יוצא ככה אבל יש איתך בפלוגה וביחידה עוד המון חיילים ונורא קשה להתחשב ולהתייחס לכל אחד ואחד, אז תיראה את זה בתור חוויה מחשלת, משהו שצריך לעבור בשביל להמשיך הלאה, תהיה גאה בעצמך על זה שאתה מתגבר וכך גם מתחזק נשפית, אז אל תחשוב כל הזמן על לחזור הביתה, הבית לא יברח לשום מקום. תנסה להסתגל ולקחת דברים יותר בקלות. גם לי היה דבר כזה בטירונות אבל בסוף התחשלתי מזה. בקשר לכפ``ס פשוט תגיד לו איך אתה מרגיש ועל כל הקשיים שלך והוא כבר יגיד איזה אפשרוידת יש לך, תעדכן אותנו בהמשך, ושיהיה לך בהצלחה!

 

[badooy]

הכי קל להגיד "קח הכל בקלות"

ו"קח את זה כמשחק" וכל מיני כאלה... אבל כשאתה שם, לא ישן בלילות, בקושי אוכל (רזיתי 7 קילו בשבוע), תשוש כל היום וסובל מכאבי ראש מטורפים שבנוסף אליהם הסגל רק צורח עליך ואומר כמה שאתה נקבה בכיינית- כי הרי אני לוחם, מה אני מתלונן על כאב ראש?! אני לא חושב שיש בנאדם שמסוגל לזחול על הריצפה 200 מטר על אדמה מלאה בוץ, עם התקף מיגרנה חזק כשהמפקדים מאחוריך צוחקים עליך ובועטים בך אבנים. בנוסף לכל זה, חבר טוב מהצוות והאוהל שלי נפטר ביום רביעי, אני בטוח ששמעתם על זה... וכבר ביום חמישי היה לנו מבחן מטורף שמי שלא עבר אותו סוגר שבת. כמה אטימות?! אני לא מסוגל להשאר שם עוד. תודה למי שניסה לעזור, אני אפנה לק"פס והאעדכן אתכם, שיהיה שבוע טוב.