נשואה ומנהלת רומן , קצת על מה שעובר עליי

לאה361

New member
נשואה ומנהלת רומן , קצת על מה שעובר עליי

אני נשואה לבעלי כבר 15 שנה,יש לנו שני ילדים מקסימים
מעוניינת קצת לפרוק על מה שעבר עליי בשנה האחרונה , לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.
אני רק רוצה לציין בהתחלה שהיחסים הבין אישיים שלנו מצויינים , אך היחסים האינטימיים הדרדרו בשנים האחרונות. הפסקנו לקיים ואנחנו עושים זאת לעיתים רחוקות והוא הפסיק לתת לי תשומת לב אינטימית. זה ככה כבר כמה שנים , אבל זה לא הפריע לי, לא הייתי ממש כמהה ליחסי מין , עד שפשוט התחלתי לנהל רומן וכמו גן רדום אצלי זה התפרץ , ונהייתי ממש זקוקה לזה.

אני מנהלת רומן כבר קרוב לשנה עם בחור צעיר ממני בהרבה(אני בת 39 הוא בן 25), הוא היה בעבר עובד שלי ופשוט התקרבנו וזה קרה. כמו שאמרתי הרגשתי פשוט כאילו יש בי גן רדום שהתפרץ , והתחלנו בקטן וכל פעם זה עלה לעוד שלב עד שזה הגיע גם לקיום סקס
ומהצד השני בעלי לא סיפק אותי. אם היינו מקיימים זה רק בחופשות ולעיתים רחוקות. הוא היה חוזר מאוד עייף מהעבודה והוא לא כל כך היה מעוניין , גם שחיפשתי ממנו רק את החיבוקים במיטה לא ממש קיבלתי מענה

רגשות האשם כל פעם הרגו אותי גם כלפי בעלי וגם כלפי הילדים,אף פעם לא חשבתי לעשות דבר כזה.
זה עייף אותי גם נפשית. הייתי מגיעה אל הבחור הצעיר בצהריים היינו מקיימים ואז הייתי חייבת לעוף לקחת את הילדים ולהמשיך בשגרת היום יום.
לאחרונה הפסקתי להיפגש איתו בהסכמה בין שנינו , הוא עצמו מאוד מעוניין והוא גם מאוד נמשך אליי , אך אמרתי לו שאני לא יכולה להמשיך ככה בשגרה. אני הרבה זמן מנסה לעצור את זה וכל פעם הייתי מוותרת לעצמי ונפגשת איתו , אך הצלחתי לעצור את הספינה כמו שאומרים. עם זאת אני מרגישה מאוד מתוסכלת.

ניסיתי לפתוח את זה מול בעלי(שהוא גם גדול ממני בכמה שנים) , אבל הוא לא הבין מאיפה אני באה עם זה פתאום. העניין הוא שאני חייבת להגיד שהתחלתי פשוט לעשות השוואות , וגם שאני כן עושה את זה עם בעלי זה לא מרגיש לי אותו דבר.
איך אני יכולה לשכוח אותו ולחזור לחיים הרגילים? אני אף פעם לא חשבתי יותר מדי על סקס ועם אינטימיות, אף פעם לא חיפשתי את זה יותר מדי ופתאום אני רק חושבת על זה
 

חביף1

New member
זו הבעיה עם נשים רבות, בניגוד לנו הגברים

ההחלטה לקחת אחריות על חייך, לעשות צעד על מנת להשלים חוסר בחייך תתלווה ברגשות אשם כבדים, ותחבל בנסיון למלא את חייך באופן עצמאי מתוך בחירה חופשית לגמרי.
מדוע רגשי אשם כלפי הילדים? במה חטאת להם בדיוק? איך הם נכנסים לתוך הסיפור?
ומדוע רגשי אשם כלפי בן זוגך שאינו "מקיים" את חלקו בחוזה ביניכם, שראשיתו אהבה ותשוקה ואחריתו התעלמות בוטה ממך?
אני מבין שאינך מעונינת בפירוק החבילה, ולדעתי הדבר היחיד שאולי "מסוכן" זה שבעלך יתחיל לחשוד ויצמיד לך בלש לזנב, זה הכל. כיוון שאת מקפידה מאוד על מפגשים בזמן סביר, לא נראה לי שמשהו יטריד את הבעל. אני ביני לבינך, ממליץ לך לעטוף את רגשי האשמה בנייר ולהטילם לים, כי השבר בנישואייך לא יסתיים בכך שתפסיקי להיות עם הבחור, שכיף לך אתו.
 
למעלה