בנוגע הממשל הנוחי
לדעתי בוש הבן לחץ מאוד על ישראל אבל בעיקר מאחורי הפרגיד והסיבה שלא בקול רם (חוץ מפעם לפעם) ראשית, יש חשיבות גדולה להימצאותו של בסיס דמוקרטי איתן לשימוש בעת הצורך במזרח התיכון. לארה"ב אינטרסים רבים באזור, ובראשם הנפט והיציבות העולמית. כווית, סעודיה ופקיסטן אינן מספקות בסיס מספיק ידידותי, ובארה"ב מודעים לכך שישראל היא הידידה האמינה ביותר שלה כאן. שנית, יש לבוש עניין בישראל מהיבט פוליטי פנימי. להבדיל מממשלו של אביו, מנסה ג´ורג´ בוש הבן לשנות את המפה הפוליטית של ארה"ב - במקום להשלים עימה. הוא פועל נמרצות בקרב המיעוטים ההיספאנים והשחורים הגדולים באמריקה, מבטיח תמיכה כספית למוסדות החינוך השחורים ואף מינה את פאוול וקונדוליסה רייס, שניהם כהי עור, לתפקידים בכירים בממשלו הרפובליקני. הנשיא אף דואג לדבר בספרדית בכל מפגש שלו עם בוחרים היספאנים. כל זאת במגמה לשנות את דפוסי ההצבעה המסורתיים שלהם למפלגה הדמוקרטית, לקראת הבחירות הבאות בשנת 2004. מנהיגים יהודים רפובליקנים - והיום יש יותר ויותר כאלה - ששוחחו עם הנשיא ואנשיו לאחרונה, התרשמו כי בוש ינסה בבחירות הבאות לקבל גם נתח גדול יותר מקולות היהודים, שנוטים לתמוך בדמוקרטים. ישראל, כך יודעים בממשל, היא הנושא המאחד יותר מכל את יהדות ארה"ב, והתייצבות בוש לצדה מסייעת לו גם במאמציו בפוליטיקה המקומית. אבל לא רק הקולות היהודים חשובים לשינוי המפה הפוליטית, אלא גם ובעיקר תמיכתם הפוליטית של הארגונים היהודיים, שלהם כוח פוליטי רב לאין שיעור ממשקלם היחסי באוכלוסייה. אחד מראשי הלובי היהודי אמר לא מכבר בשיחה סגורה כי כל חבר קונגרס שפועל נגד מדינת ישראל יודע שיהיה לו קשה מאוד להיבחר שוב באזורו. דוגמה נוספת לעוצמה זו היא הסנאט, שבו מכהנים כיום 11 (!) סנטורים יהודים מתוך 100 – 11% לעומת כ-2%, שהוא חלקה של יהדות ארה"ב באוכלוסייה. קבוצות הלובי היהודיות פועלות אמנם כמו כל קבוצות לובי אחרות, בגיוס כספים, בסיוע לבחירת נבחרי הציבור, באמצעי התקשורת ועוד. אולם הלובי היהודי חזק ומאורגן מאוד, בעיקר בשל אמונתו האיתנה בצורך לשמור על מדינת ישראל חזקה ועל קשריה הטובים עם ארה"ב, וישראל צריכה להכיר תודה ליהדות ארה"ב, על חלקה בתמיכתה של ארה"ב בנו