נשיכות ומכות כל הזמן

danielaido

New member
נשיכות ומכות כל הזמן

ילדי בן שנה ו-9 חודשים. כמובן שאני לא מתפלא מההתנהגות כי זה קורה אצל כל ילד בגיל הזה. רק יש לי בעיה עם הנשיכות... איך גורמים לו להפסיק לנשוך, להרביץ בלי סיבה... הוא פונה לילד או אלינו ההורים ופשוט נושך מבלי שיהיה כועס או מתוסכל על משהו. בהתחלה חשבתי שזה כנראה השיניים, אבל אני לא ממש חושבת שזה נכון. אני מסבירה יפה, לפעמים בכעס, אני מנסה לכוון אותו לדבר אחר לדוגמא: הוא נשך את הראש של אחיו בן החודשיים, כעסתי, והסברתי לו כמה הוא קטן וצריך לפנות אליו בעדינות, אתה יכול ללטף אותו ולעשות לו טובה, או לנשק... וכד'. זה עבד, אבל רק אחרי הנשיכה. קודם כל נשיכה. מה אני עושה, זה הגיע למצבים לא נעימים בגן, כי הנשיכות לא קטנות. מחכה לתשובה
 

nillyshimony

New member
נשיכות

כולם אומרים שזה עובר. וזה באמת עובר. גם הבן שלי היה נשכן לא קטן. את בטח כל הזמן על המשמר כשאת עם הקטן. אז פשוט תמשיכי כך ותמנעי את הנשיכה. זה צורך התפתחותי אצלו. לא בא ממקום של אלימות. (אולי תשומת לב?) אולי לא צריך לעשות מזה טראס גדול... פשוט להתעלם (אבל למנוע כמובן) ולהמשיך הלאה .. זה באמת נעלם מניסיון.... הקשבתי פעם להרצאה של סופר נני והיא אמרה שילד לא עושה משהו רע אם זה לא מניב תועלת בשבילו. אז צריך כל הזמן לחשוב איזה תועלת הוא מרוויח כשהוא נושך... אולי רואה שאת ממש מתייחסת אליו כשהוא נושך.אז זה באמת תועלת..(בשבילו) סתם תחשבי על זה קצת...
 
נשיכות

שלום רב, אבא יקר ראשית אני שמחה שאתה מבין שמדובר בשלב התפתחותי ובמשהו נורמאטיבי. ילד בגיל בנך רוצה לתקשר וטרם רכש מיומנויות תקשורת, לפעמים יש פער בין הרצונות שלו למצוי במציאות- פער שמעורר בקרבו תסכול , ארגז הכלים שלו להתמודדות עם מצבי תסכול, לחץ, כעס ואכזבה עדיין ריק . הוא משתמש בכלי זמין משלו. ועוד מילה כללית, ילדים בגיל שנה וחצי - שנתיים עוד לא רכשו יכולות אמפאטיות, כלומר אין להם עדיין מסוגלות לחוש ברגשות הכאב של הזולת. משמעות הדבר הוא פועל בעד עצמו ולא נגד אחרים. ואיך הסביבה (שאמורה להבין ולהגן עליו )פועלת: במקום לגלות הבנה ואמפאטיה מרחיקים אותו, מענישים אותו (זו חוויה של דחיה, השפלה וכאב), פוגעים בו, ומצפים שהוא יגלה אהדה לתוקף ויחבק. אני מבינה כמובן, שהמניעים הם טובים, ואת/ם רוצים לעזור לו, אלא שהרצון הטוב מסתיים בעוגמת נפש לילד, הוא מרגיש נזוף וכאוב ומגיב בהתאם. דרך הרחקות ועונשים לא תשיגו רגשות נקמה במקום שיתוף פעולה. כמו כן אתה כותב שאתם נוהגים כל פעם בדרך אחרת, יש כאן חוסר עקביות בתגובה וזה משהו שמאוד מבלבל את הילד, באופן כללי כל תגובה שלנו ההורים להתנהגות של ילדינו צריכה להיות ברורה ועקבית. אז מה כן עושים: אפשרויות: א. להציע לילד משהו אחר שאפשר לנשוך אותו. כל פעם שיצר הנשיכה עולה בקרבו להגיש לו את ה"משהו". ב. לגלות אמפאטיה ולומר לפעוט משהו בנוסח:" אני מבינה שאתה מתוסכל/כועס/מאוכזב, תוכל... או אצלנו בבית מבינים דיבורים או אני מבינה שאתה מאוד רוצה עכשיו ...כשנוכל נעשה..." מה חשיבות ומשמעות התנסחויות בנוסח זה: א. אנחנו מבינים אותך. ב. אנחנו אמפאטים לתחושותיך. ג. אנחנו איתך. ד. אנחנו מבינים שאתה פועל בעדך ולא נגדנו. ה. מלמדים אותו שפת רגשות. ו. מכבדים אותו על ידי כך שמציעים לו אלטרנטיבות. ז. מדברים בתכנים ובטון אדיב וענייני. ח. גישה זו היא הדרך לעזור לילד לעבור את השלב הזה : א. מועצם- עם תחושת ערך ויכולת. ב. עם יחסים טובים איתנו ואמון בו - אלה הם בסיס להמשך הליגיטימאציה שלנו, מבחינתו לבחור בנו כמדריכי דרך . לגבי הנשיכות וההרבצות לתינוק הקטן, כאן יש לכם תפקיד, אתם אמורים להגן על הקטנצ'יק הזה ולכן אני מציעה להגיד לבכור "הגדול" שאתם לא רוצים שהתינוקי ייפגע כי זה התפקיד שלכם אתם כהורים מגנים על הילדים שלכם ובכל פעם שהוא ינסה לנשוך או להרביץ לתינוקי אתם תקחו את התינוקי מאותו מקום ולא תאפשרו לו להיפגע. מאותו רגע שאמרתם את זה בפעם הראשונה פשוט תפעלו ותקחו את התינוקי בלי לאמר מילה נוספת, הדרך הטובה ביותר שילדים לומדים זה ממעשים. אשמח לתגובה
 

danielaido

New member
חוזרת אליך

דבר ראשון, מי שפנתה אליך זו אני האמא ולא האבא. דבר שני, תודה על תשובתך, היא עזרה לי המון. כן ידעתי לגבי חוסר המסוגלות של הפעוטות להבין את הכאב של האחר, ועדיין לא מצאתי את הדרך לעזור לו. רק פעם אחת אפשרתי לו משהו אחר לנשוך וחשבתי שזו טעות מכיוון שאני בעצם מלמדת אותו עדיין לנשוך שבו בזמן אומרת לו להפסיק לנשוך כי זה אסור. ממך הבנתי שזוהי כן הדרך, ועל כן אשוב להשתמש בה. את הסבריך אני אעביר לבעלי, שיבין את ההתפתחות של הילד בשלב זה. זה יצור יותר התמדה של שנינו בכל הקשור לחינוך והכוונה לילד. תודה לך דניאלה
 
למעלה