נשים הן אשליה אופטית
אני לא יודע אם אני בודד במערכה, הכרתי עד היום משהו כמו שש בנות, וכולן איך לנסח את זה בצורה עדינה ? מכשפות. אולי וכנראה שאני המוזר בעולם, אבל אני מאמין שאהבה זה יותר מגוף, אני חושב שאהבה בלי דברים עליוניים אידיאליים - לא תחזיק, בדיוק כמו שמי שאוהב הרבה בשר יפסיק לאהוב אותו אחרי פיטום, אז אני מכיר בנות, והן ממש נחמדות בהתחלה, למראית העין, אבל אחרי כמה מילים אתה מבחין שהיא אגואיסטית במובן הראדיקלי של המילה, יש איזה רגש סנטימנטלי בסיסי שלפחות חשבתי שאמור להיות אצל כל אדם, רגש כזה של אהבה, אחריות, צדק.. ופשוט כל מי שהכרתי עד היום טיפה טוב התגלתה לי כשטן בכבודו ובעצמו, המדפליא עוד יותר הוא שתמיד האמנתי ואני עדיין מאמין בתמימות משהו, שנשים בטבען הן יצור מדהים, רגשני, אצילי, ואוהב. תמיד כשאני רואה בחורה יפה (ביופי מסויים מאוד, לא יופי טלויזיוני אלא אצילי, שניכר בה שהיא מכובדת וצנועה) אני חושב שהיא מושלמת, ותמיד עוזרת לסבתא שלה בבישולים.. אבל אחרי הכרות מתברר שלא, שיש לה עוד שבע עשרה ידידים ושהיא רוצה סיפוק וזהו, מטריאליסטית, כשאתה תצטרך אותה - תחפש את החברים שלך, וכשהיא אותך, נו זה לא ברור שנעזור ? וכל מה שנותר לנו הוא לשיר את שיר הסמרטוטים. המין חי והאהבה מתה. הצד החיובי בזה הוא שהתכנון שלי הוא להתאהב בזו שאני גם יאהב, זאת אומרת בקביעות, בחתונה, אני מהפרימטיבים האלה שמאמינים שאהבה זוגית נועדה לנצח, וזה שעד היום לא פגשתי מישהי שאני עלול להרגיש כלפיה משהו - חיובי.. נראה לי שאין סיכוי שאני אמצא משהו לטעמי במרחב הוירטואלי, האם במרחב בכלל אני אמצא ? אולי I DON'T BELONG HERE? האם להתפשר ??
אני לא יודע אם אני בודד במערכה, הכרתי עד היום משהו כמו שש בנות, וכולן איך לנסח את זה בצורה עדינה ? מכשפות. אולי וכנראה שאני המוזר בעולם, אבל אני מאמין שאהבה זה יותר מגוף, אני חושב שאהבה בלי דברים עליוניים אידיאליים - לא תחזיק, בדיוק כמו שמי שאוהב הרבה בשר יפסיק לאהוב אותו אחרי פיטום, אז אני מכיר בנות, והן ממש נחמדות בהתחלה, למראית העין, אבל אחרי כמה מילים אתה מבחין שהיא אגואיסטית במובן הראדיקלי של המילה, יש איזה רגש סנטימנטלי בסיסי שלפחות חשבתי שאמור להיות אצל כל אדם, רגש כזה של אהבה, אחריות, צדק.. ופשוט כל מי שהכרתי עד היום טיפה טוב התגלתה לי כשטן בכבודו ובעצמו, המדפליא עוד יותר הוא שתמיד האמנתי ואני עדיין מאמין בתמימות משהו, שנשים בטבען הן יצור מדהים, רגשני, אצילי, ואוהב. תמיד כשאני רואה בחורה יפה (ביופי מסויים מאוד, לא יופי טלויזיוני אלא אצילי, שניכר בה שהיא מכובדת וצנועה) אני חושב שהיא מושלמת, ותמיד עוזרת לסבתא שלה בבישולים.. אבל אחרי הכרות מתברר שלא, שיש לה עוד שבע עשרה ידידים ושהיא רוצה סיפוק וזהו, מטריאליסטית, כשאתה תצטרך אותה - תחפש את החברים שלך, וכשהיא אותך, נו זה לא ברור שנעזור ? וכל מה שנותר לנו הוא לשיר את שיר הסמרטוטים. המין חי והאהבה מתה. הצד החיובי בזה הוא שהתכנון שלי הוא להתאהב בזו שאני גם יאהב, זאת אומרת בקביעות, בחתונה, אני מהפרימטיבים האלה שמאמינים שאהבה זוגית נועדה לנצח, וזה שעד היום לא פגשתי מישהי שאני עלול להרגיש כלפיה משהו - חיובי.. נראה לי שאין סיכוי שאני אמצא משהו לטעמי במרחב הוירטואלי, האם במרחב בכלל אני אמצא ? אולי I DON'T BELONG HERE? האם להתפשר ??