למה הן לא דורשות?
האמת, בהתחלה גם אני שאלתי את עצמי - למה הן לא דורשות השוואה בשכר? (וכן, אני מבדילה ביני לבינן כי אני *כן* דורשת השוואה בשכר) איך ייתכן שישנן נשים שאינן דורשות שכר שווה על עבודה שווה? ואז חשבתי על זה, והבנתי שזה בעצם לא כל כך מופרך. אז למה נשים מסויימות באמת לא דורשות שכר שווה על עבודה שווה? 1. סוג אחד של נשים שלא דורשות הן נשים שנמצאות כבר במעמד כזה שבו הן ממילא מקבלות שכר השווה או קרוב לשכרם של הגברים. יש אחוז קטן של נשים כאלה, שבמקצועות שלהן או בתפקידים שלהן באמת אין אפליה בשכר (מסיבות שונות). אני מתארת לעצמי שכאשר הבעיה אינה נוגעת לך אישית, קל יותר להתעלם מקיומה. יש נשים רבות שאינן חשות באפליה ונלחמות בה בכל זאת, אך יש גם לא מעט נשים שאינן חשות באפליה, ולכן מרכזות את מרצן במטרות אחרות. 2. סוג אחר של נשים שאינן דורשות השוואה בשכר הן נשים שאינן יכולות להרשות לעצמן לאבד משרה. כשנמצאים במצב כזה, קשה מאד ללחום לשוויון. אני מתארת לעצמי שחלקן אפילו מודות לאפליה שבזכותה מצאו עבודה (שכן למעסיק כדאי יותר להעסיק אישה, וכך מתמודדים גברים יוצאים מהתחרות על המשרה). זהו מצב עצוב, אבל קיים, שבו מתוך מצוקה, נשים מותרות על המאבק לשוויון. 3. סוג שלישי של נשים שאינן דורשות השוואה בשכר הן נשים שסבורות שהמהפכה הפמיניסטית כבר מזמן מאחורינו, ושכבר השגנו את כל מאוויינו. לצערי אני נתקלת שוב ושוב בנשים שסבורות שמצב הנשים לא יכול להיות טוב יותר, ושאפליה מינית היא דבר שאבד עליו הקלח. האבחנה השניה של המאמר נוגעת להבדל בין נשים חילוניות לנשים דתיות ומסורתיות. מסתבר שנשים מסורתיות נלחמות להשוואת שכר הרבה פחות מנשים חילוניות. האמת, הממצא הזה לא ממש הפתיע אותי, אבל אני חושבת שיש בו יותר מאשר חוסר מודעות חברתית. נשים דתיות ומסורתיות מחפשות במקום העבודה תנאים מסויימים, הנחוצים להן מתוקף אורח החיים שלהן. החל מכשרות המזון, דרך שעות העבודה ועד לקרבה לבית, הסעות לעבודה, והפרדה בין נשים לגברים. הן מוכנות להתפשר על שכר על מנת לעבוד בתנאים נוחים יותר מבחינתן, וזהו שיקול לגיטימי ביותר.
