נשים ושפעת...../images/Emo5.gif
אז ככה.מקובל לחשוב,וגם הוכח שכאשר גברים חולים בשפעת או הצטטנות או משהו פחות מזה,אז התנהגותם הופכת בין רגע לאינפנטילית,קטנונית מעצבנת ומה לא.וזה נכון אגב.אבל יש גם את צד הנשים שבאותה סיטואציה,שכאילו נכנס בהן שד,יחד עם הוירוס הסורר,ובאופן מסתורי אותה חמודה,מתוקה ,מתחשבת שרק אמש פינקה אותך ועטפה אותך במילות אהבה...הופכת מול עיינך לקרציה חסרת התחשבות. למשל. אתה יושב במשרד,מול האף שלך ערמות ערמות של ניירת שדורשים טיפול דחוף. הבוס שלך ניכנס כל 10 דקות אליך,במבט עצבני ובראשו מחשב כמה יעלה לו לפטר אותך,או לחילופין כמה יעלה לו רוצח שכיר דיסקרטי,והאופציה האחרונה גורמת לו לחייך. בדיוק באותה דקה מתקשרת בת זוגתך. היא בבית יושבת על הכורסה,מנשנשת שוקולד.היא נישמעת עצובה. -?מה קורה?-אתה שואל מודאג,ומניח בצד חשבון בעל 12 סיפרות,שברגע שתסתיים השיחה תצטרך לשכתב אותו שוב מההתחלה. היא שותקת.מחכה שתתחנן.היא כל כך סובלת שלא יתכן שבכמה פעימות מונה בודדות העניין יסגר. אתה שוב שואל ומתעקש כי עכשיו אתה כבר מודאג פןקרה איזה אסון. לאחר כמה אנחות שוברות לב,הגברת מחליטה שהעולם חייב לדעת על גורלה הפאטלי. -יש לי שפעת-היא מודיעה. -?שתית איזה כדור,משהו?-אתה שואל בקול עייף. -כן-היא עונה.ובערמומיות היא משחילה אנקות ובכיות לתוך מילה כל כך קטנה. -אז אני יכול לדעת איפה הבעיה???-אתה שואל,ומחייך לבוס שלך ששוב ניכנס למשרדך,עם מבט רצחני בעיניים. עכשיו היא בדום שתיקה חשוב,מתמלאה אומץ ויורקת את"הבעיה הגדולה"זה,שאתה היית חייב לדעת מהצלצול הראשון בפון,חתיכת חסר רגישות שכמותך,בהמה,ובמקרה הכי טוב כבד שמיעה. -אני לבד בבית וזה מדכא אותי!!! הופה.ההינו מתחילים מכאן.עכשיו בדקה זו אתה עוזב הכל ומארגן קומנדו של חברים,איזה 15 או 20 שיגיעו לאלתר לביתך,עמוסי במבה עוגיות,מוזיקה לטעמה וכל טוב הארץ,כדי להוציא אותה מהטראנס הזה. זה אולי,מה שהיא היתה רוצה לשמוע.אבל בתמורה היא מקבלת עצה הגיונית ומציאותית. -תדליקי את הטלויזיה,תשמעי מוזיקה,תקראי,כנסי למחשב...לא חסר. אין דבר יותר גרוע מהסטירה הזו,למוכת הוירוס.מה אתה חושב לעצמך,חתיכת פשוטון,שתהרוס לה את גודל הדרמה,בכמה לחיצות על מתגים,או בריור על הכרית. -טוב-היא עונה באיטיות כאילו תקועים לה 2 כדורים במח.-משהו אני כבר אעשה. ונכנסת לשתיקה רבת משמעות,רומזת שמילותיה האחרונות נאמרו לזה שהיא כל כך אהבה ונתנה לו את חייה..אבל הוא,הוא לא ידע לשמור עליה. -נו...-אתה אומר לה,כאשר השתיקה מתמשכת,ומתפלל בליבך שהשיחה נותקה בגלל מלחמה אטומית פתאומית או משהו כזה. -?כן?-היא עונה כאילו התעוררה פתאום. -?מה את רוצה שאני אעשה?. עכשיו היא מתעטשת ומשתעלת,כדי להוסיף דרמטיזם לתמונה. -תחזור יותר מוקדם. אתה מביט על המזכירה שלך שבדיוק נכנסת עם ערמה של ניירת שבקושי נושאת אותה.ואתה יודע שלא תוכל להשתחרר מהם לפני 8 בערב אפילו שתשרוף אותם בשקט בתוך האסלה. -אני לא חושב שיש סיכוי,מה שקורה זה ש.. -לא חשוב!! אני לא ביקשתי כלום!!-היא קוטעת אותך,ובאותו רגע מכה על חזה,כמו בטלנבולות ברגע הכי קריטי ומותח לפני הפרסומת למרק ההוא. -אבל יש לי המון עבודה...-אתה מנסה להסביר ולתרץ..למרות שאתה יודע שאבוד לך לעולמים. היא מתערבת באמצע המשפט בקול חנוק מרשים. -זה בסדר...זו רק שפעת,למרות שלך לא היה איכפת גם אם זה היה משהו יותר גרוע.. -את לא חושבת שאת מגזימה?-אתה שואל כבר מותש ומסוחרר,ועם בחילה קלה. -אמרתי לך שזה שום דבר!!!!-ותורקת לך את הטלפון. אתה יודע כבר מה שמחכה לך בלילה.מריבה ניצחית עם פרצופי תחת,ואשמות כבדות,איך...איך נתת לה ככה לגסוס ולמות. הדרך היחידה לרכך את המצב לרמה ניסבלת,היא לצאת מיד מהמשרד,לעבור דרך בית מרקחת,לבקש אקמול,ושיארזו את החפיסה למתנה,לגשת לבת הזוג ולעזור לה להלחם נגד הוירוסים הגחמנים האלו. אני מודה. גם לי זה קרה.
אז ככה.מקובל לחשוב,וגם הוכח שכאשר גברים חולים בשפעת או הצטטנות או משהו פחות מזה,אז התנהגותם הופכת בין רגע לאינפנטילית,קטנונית מעצבנת ומה לא.וזה נכון אגב.אבל יש גם את צד הנשים שבאותה סיטואציה,שכאילו נכנס בהן שד,יחד עם הוירוס הסורר,ובאופן מסתורי אותה חמודה,מתוקה ,מתחשבת שרק אמש פינקה אותך ועטפה אותך במילות אהבה...הופכת מול עיינך לקרציה חסרת התחשבות. למשל. אתה יושב במשרד,מול האף שלך ערמות ערמות של ניירת שדורשים טיפול דחוף. הבוס שלך ניכנס כל 10 דקות אליך,במבט עצבני ובראשו מחשב כמה יעלה לו לפטר אותך,או לחילופין כמה יעלה לו רוצח שכיר דיסקרטי,והאופציה האחרונה גורמת לו לחייך. בדיוק באותה דקה מתקשרת בת זוגתך. היא בבית יושבת על הכורסה,מנשנשת שוקולד.היא נישמעת עצובה. -?מה קורה?-אתה שואל מודאג,ומניח בצד חשבון בעל 12 סיפרות,שברגע שתסתיים השיחה תצטרך לשכתב אותו שוב מההתחלה. היא שותקת.מחכה שתתחנן.היא כל כך סובלת שלא יתכן שבכמה פעימות מונה בודדות העניין יסגר. אתה שוב שואל ומתעקש כי עכשיו אתה כבר מודאג פןקרה איזה אסון. לאחר כמה אנחות שוברות לב,הגברת מחליטה שהעולם חייב לדעת על גורלה הפאטלי. -יש לי שפעת-היא מודיעה. -?שתית איזה כדור,משהו?-אתה שואל בקול עייף. -כן-היא עונה.ובערמומיות היא משחילה אנקות ובכיות לתוך מילה כל כך קטנה. -אז אני יכול לדעת איפה הבעיה???-אתה שואל,ומחייך לבוס שלך ששוב ניכנס למשרדך,עם מבט רצחני בעיניים. עכשיו היא בדום שתיקה חשוב,מתמלאה אומץ ויורקת את"הבעיה הגדולה"זה,שאתה היית חייב לדעת מהצלצול הראשון בפון,חתיכת חסר רגישות שכמותך,בהמה,ובמקרה הכי טוב כבד שמיעה. -אני לבד בבית וזה מדכא אותי!!! הופה.ההינו מתחילים מכאן.עכשיו בדקה זו אתה עוזב הכל ומארגן קומנדו של חברים,איזה 15 או 20 שיגיעו לאלתר לביתך,עמוסי במבה עוגיות,מוזיקה לטעמה וכל טוב הארץ,כדי להוציא אותה מהטראנס הזה. זה אולי,מה שהיא היתה רוצה לשמוע.אבל בתמורה היא מקבלת עצה הגיונית ומציאותית. -תדליקי את הטלויזיה,תשמעי מוזיקה,תקראי,כנסי למחשב...לא חסר. אין דבר יותר גרוע מהסטירה הזו,למוכת הוירוס.מה אתה חושב לעצמך,חתיכת פשוטון,שתהרוס לה את גודל הדרמה,בכמה לחיצות על מתגים,או בריור על הכרית. -טוב-היא עונה באיטיות כאילו תקועים לה 2 כדורים במח.-משהו אני כבר אעשה. ונכנסת לשתיקה רבת משמעות,רומזת שמילותיה האחרונות נאמרו לזה שהיא כל כך אהבה ונתנה לו את חייה..אבל הוא,הוא לא ידע לשמור עליה. -נו...-אתה אומר לה,כאשר השתיקה מתמשכת,ומתפלל בליבך שהשיחה נותקה בגלל מלחמה אטומית פתאומית או משהו כזה. -?כן?-היא עונה כאילו התעוררה פתאום. -?מה את רוצה שאני אעשה?. עכשיו היא מתעטשת ומשתעלת,כדי להוסיף דרמטיזם לתמונה. -תחזור יותר מוקדם. אתה מביט על המזכירה שלך שבדיוק נכנסת עם ערמה של ניירת שבקושי נושאת אותה.ואתה יודע שלא תוכל להשתחרר מהם לפני 8 בערב אפילו שתשרוף אותם בשקט בתוך האסלה. -אני לא חושב שיש סיכוי,מה שקורה זה ש.. -לא חשוב!! אני לא ביקשתי כלום!!-היא קוטעת אותך,ובאותו רגע מכה על חזה,כמו בטלנבולות ברגע הכי קריטי ומותח לפני הפרסומת למרק ההוא. -אבל יש לי המון עבודה...-אתה מנסה להסביר ולתרץ..למרות שאתה יודע שאבוד לך לעולמים. היא מתערבת באמצע המשפט בקול חנוק מרשים. -זה בסדר...זו רק שפעת,למרות שלך לא היה איכפת גם אם זה היה משהו יותר גרוע.. -את לא חושבת שאת מגזימה?-אתה שואל כבר מותש ומסוחרר,ועם בחילה קלה. -אמרתי לך שזה שום דבר!!!!-ותורקת לך את הטלפון. אתה יודע כבר מה שמחכה לך בלילה.מריבה ניצחית עם פרצופי תחת,ואשמות כבדות,איך...איך נתת לה ככה לגסוס ולמות. הדרך היחידה לרכך את המצב לרמה ניסבלת,היא לצאת מיד מהמשרד,לעבור דרך בית מרקחת,לבקש אקמול,ושיארזו את החפיסה למתנה,לגשת לבת הזוג ולעזור לה להלחם נגד הוירוסים הגחמנים האלו. אני מודה. גם לי זה קרה.