נשים חזקות וגברים פסיכופטיים: סיכום 2014 בטלוויזיה הבריטית

[1כלבה3חתולים]

נשים חזקות וגברים פסיכופטיים: סיכום 2014 בטלוויזיה הבריטית

דצמבר הגיע, ואיתו תקופת הסיכומים, הרשימות והעיטורים של השנה שחלפה.
שנת 2014 הייתה עמוסה בדרמות כבדות, קומדיות חביבות וכמה הפקות מאכזבות. חלקן היו יצירות שלמות, טריות, מורכבות ומתוחכמות, חלקן היו פחות מוצלחות, והיו גם כמה כישלונות מהדהדים. בואו נראה מה עבר עלינו בשנה האחרונה.
כמובן שמדובר ברשימה חלקית בלבד, בעיקר לפי מה שאני צפיתי או שמעתי או קראתי. אני מזמינה את מי שרוצה להוסיף את חוות דעתו על השנה הזו.

 

[1כלבה3חתולים]

הדרמות הגדולות של השנה

מה ששנת 2014 לימדה את הצופה הבריטי הממוצע, זה שיש הרבה רוע סביבו. כמעט כל הדרמות שיצאו השנה סיפרו על דמויות שהולכות ומסתבכות בתוך עולם אלים, אפל, קודר עם אנושיות בעייתית. הגיבורים התמודדו עם הרבה מוות, אונס, חטיפות, בני משפחה בוגדניים, ובאופן כללי היו די מבואסות מהחיים – ובצדק..
* במבט על רשימת הדרמות הבולטות של השנה החולפת, ניתן לראות שברוב המקרים, הדמות הראשית היא אישה חזקה שמנסה לשרוד בחיים מלאי סבל וחורבן, בעיקר מול נוכחות גברית קשה ומאיימת.
אפשר לומר שזאת הייתה שנה טובה לגיבורה הנשית בטלוויזיה הבריטית, שלא הסתפקה בהיותה דמות צדדית בעלילה בה מוביל גבר, אלא בהיותה הדמות החשובה, המובילה, המורכבת והמרתקת בדרמה:
קת'רין, גיבורת Happy Valley, היא שוטרת ותיקה ושחוקה בת 40+, אך היא גם נחושה עד כדי אובססיביות, כשהיא מתעמתת עם חזרתו לעיר של פושע לשעבר, שגרם למות ביתה. האלימות רק הולכת ומתגברת סביבה, ולמרות שהיא סובלת ממנה באופן ישיר ואכזרי, היא מסרבת להיכנע.
כך גם נסה שטיין, גיבורת The Honourable Woman, שחיה מאז ומתמיד בתוך עולם אלים שמושפע באופן ישיר מהסכסוך המזרח תיכוני, ולמרות המהלומות הפיסיות והנפשיות שניחתות עליה, היא ממשיכה לחתור לאמת.
לא נשכח גם את הבלשית לינדסי דנטון, החשודה העיקרית בעונה ה- 2 של Line of Duty, שהיא אישה קרה, קשוחה ומלאת סודות אפלים, המסרבת לענות על ההגדרה של השוטרת הטובה המוכרת לנו כל כך מדרמות אחרות.
בסוף השנה גם חזרה The Fall לעונה שנייה, בה ג'יליאן אנדרסון היא האימא של הנשים החזקות, מול הרוצח הנתעב שמתחמק ממנה ברחובות בלפאסט האירית.
* במקביל, הגברים היו השנה פחות "גיבורים" ויותר "אנטי גיבורים", יותר נכון נבלים רצחניים ופסיכופטיים.
מלקולם וובסטר, The Widower, היה איש מניפולטור ושקרן שניסה להיפטר (בהצלחה או לא) מכל בנות זוגו בשביל בצע כסף, והכל בלי חרטה או מחשבה שנייה.
עוד אנטי-גיבור היה טומי שלבי, ראש משפחת הפשע של Peaky Blinders, שנרדף ע"י השדים של מלחה"ע ה- 1 ומנסה לנהל מלחמה משלו ביריביו ובמשטרה, והכל באופי צונן, מיוסר וקודר במיוחד.
גם ג'יימס נורטון הפך לכוכב כשגילם בהצלחה את הפושע קר הלב, שלא בוחל באמצעים כדי להתחמק מהעונש ב- Happy Valley.
עוד גבר שלא בוחל באמצעים כדי לגלות מה קרה לבנו הקטן בנחטף במהלך חופשה בצרפת, הוא טומי ב- The Missing, אחד מתפקידיו הטובים ביותר של ג'יימס נסביט, שמתהלך כרוח רפאים ברחובות העיר האפורה בצפון צרפת, עייף, אלכוהוליסט, אך נחוש לגלות את האמת.
* שנת 2014 הייתה גם נדיבה עם עונות חדשות לסדרות מצליחות ותיקות: התקשורת הקפידה לסקר ללא הרף את העונה ה- 3 של Sherlock, כמו גם את והעונה ה- 8 של Doctor Who שהציגה לעולם את הדוקטור בגילומו של פיטר קפלדי, ואת העונה ה- 5 של Downton Abbey. מה שהראה שלא נס ליחן של סדרות גם כעבור כמה שנים טובות, בעיקר מאחר והקהל צמא לקבל עוד מאותה התרגשות שהייתה לו בהתחלה.
* השנה גם שודרו עונות שניות שהצליחו לשמר (פחות או יותר) על העונה הראשונה שלהן –
Utopia, In the Flesh, The Fall, Mr. Selfridge, Shetland, My Mad Fat Diary
* שנת 2014 הייתה גם השנה ה- 100 לפרוץ מלחמת העולם ה- 1, מה שהביא להקדשת סדרות לא מעטות לנושא, ומיני סדרות שהופקו במיוחד לציון האירוע.

 

[1כלבה3חתולים]

ועוד כמה דרמות שבלטו השנה (לאו דווקא לטובה)

Cilla – שרידן סמית' מככבת ושרה בעצמה את סיפור עלייתה לכוכבות של סילה בלאק, אחת הזמרות הגדולות של אנגליה בשנות ה- 60 הסוערות.
Grantchester – על כומר צעיר וליברלי בעיירה אנגלית של שנות ה- 50, שמצטוות לבלש שחוק כדי לפתור פרשיות רצח מקומיות.
The 7.39 – דרמה רומנטית בשני חלקים בכיכובם של דייויד מוריסי ושרידן סמית', על רומן בין שני אנשים נשואים שמתרקם במהלך נסיעה יומית ברכבת לעבודה.
Chasing Shadows – סידרה בלשית שמתרחשת במחלקת נעדרים במשטרה.
Glue – סידרת נוער נועזת ועשויה היטב אודות פרשת רצח באזור כפרי באנגליה.
Quirke – סידרה איטית ויפה המתרחשת באירלנד של שנות ה- 50, על העולם האפל של הפלות לא חוקיות.
Prey – סידרת אקשן לא מחייב בכיכובו של ג'ון סים היקר.
The Driver – עוד סידרת אקשן עם מרדפים והפעם עם דייויד מוריסי, כנהג שנשכר ע"י כנופיית פשע ומסתבך.
The Great Fire – סיפור השריפה הגדולה שכילתה את מרבית לונדון בשנת 1666. אולי הסדרה הגרועה של השנה, שסבלה קשות מתסריט גרוע ושבלוני, אפקטים בעיתיים ובאופן כללי הייתה מבאסת לאללה.
Jamaica Inn – מלודרמה גותית תקופתית שהתפרסמה בעיקר בשל פרשת Mumble Gate, אחרי שצופים רבים התלוננו בזעם לביביסי שהשחקנים ממלמלים ולא מבינים מילה ממה שהם אומרים, בעיקר שון האריס, שחקן מוערך בדרך כלל, שבלע באינטנסיביות כמעט כל מילה שיצאה לו מהפה. גם אני התקשיתי להבין מה לעזאזל הוא אומר..

 

[גם ברוטוס]

וואו, כנראה כעט לא ראיתי טלוויזיה בריטית השנה

היחידה מהחדשות שראיתי היא Glue שמאוד אהבתי.
חוץ מזה המשכתי עם דוקטור הו, In The Flesh, יומן השומן ואחוזת דאונטון.
&nbsp
אני כן תיכננתי לראות Happy Valley, אבל לא הגעתי לזה.
ואת the Missing אני מתכנן לראות ברצף כשתסתיים.

 

[1כלבה3חתולים]

הקומדיות של השנה (מצחיקות או לא כל כך)

לעומת הדרמות, רוב הקומדיות ששודרו בשנה החולפת לא הותירו חותם אמיתי - גם בקרב המבקרים וגם בקרב הצופים. רבות כבר נכתב על מצבה של הקומדיה, הבריטית והאמריקאית, שנמצאת במשבר זהות כבר כמה שנים.
* דור הזהב של קומדיות הסינגל-קאמרה (ללא קהל באולפן, ללא צחוק מודבק, צילומי חוץ), שהגיע לשיאו בתחילת שנות ה- 2000 עם סדרות כמו The Office, Spaced ו- The Royle Family, גווע לאיטו והתחלף בסיטקומים "קלאסיים" עם ניחוח של שנות ה- 70 וה- 80.
הקומדיות המצליחות ביותר באנגליה בשנים האחרונות נראות כאילו יצאו משידורי הביביסי של 1980 – Miranda, Mrs Brown's Boys ו- Citizen Khan – מאופיינות בהומור ילדותי, מתובלות בבדיחות פיפי-קקי וגברים בלבוש נשי, ואפילו מעלות ניחוח עז של גזענות (Citizen Khan מציגה משפחת מהגרים פקיסטאניים מוסלמיים על כל הסטריאוטיפים הקלישאתיים שלה).
* למרות זאת, היו כמה קומדיות שהצליחו ליצור עולם גם מרגש וגם מצחיק (יחסית):
העונה ה- 2 של The Trip, בה נסעו סטיב קוגן ורוב בריידון (בגילום מוקצן של עצמם) לטיול קולינרי באיטליה, המשיכה ללוות את ניסיונותיהם להסתדר זה עם זה, עם ההזדקנות ועם עולם הבידור בו הם עובדים עשרות שנים.
עולם הבידור גם מככב בקומדיה הנשית Doll & Em על זוג חברות בריטיות בהוליווד, האחת שחקנית מפורסמת והשנייה העוזרת שלה בעל כורחה, וגם בסידרה המצחיקה W1A, אודות מנהל חדש שמתמודד עם אסונות תקשורתיים בביביסי.
* היו גם כמה ניסיונות לעשות קומדיה קצת אחרת, כמו הסידרה הסוריאליסטית Inside No. 9, שמתרחשת בבתים שמספר הרחוב שלהם הוא 9.
* לאחרונה הסתיימה Scrotal Recall, קומדיה חביבה שהבסיס לעלילה הרומנטית שלה הוא בחור שנאלץ להודיע לכל הנשים איתן הוא שכב שיש לו קלמידיה.

 

[1כלבה3חתולים]

והיו עוד קומדיות בולטות השנה

Uncle – קומדיה צנועה על מערכת היחסים שנרקמת בין ילד קצת משונה לבין הדוד הבטלן והסטלן שלו.
The Walshes – מבית היוצר של Father Ted ו- The IT Crowd, אודות משפחה אירית טיפוסית מפרברי דבלין, עם טיפוסים איריים שובי לב.
The Mimic – עונה 2 של הדרמדיה המתוקה (קצת יותר מדי) אודות מובטל בן 40 עם כישרון לחיקוי קולות של מפורסמים, וניסיונותיו לשפר את עצמו ואת חייו.
Touch of Cloth – עונה 3 ואחרונה לטרילוגיה המשטרתית המצחיקה של צ'ארלי ברוקר, עליה כתבתי לפני כמה שבועות כאן בפורום.
Moone Boy – עונה 2 מוצלחת לסידרת ההתבגרות המתוקה להפליא שכתב כריס אודאוד, על ילד חמוד וחברו הדמיוני בעיר פרברית באירלנד של 1990.
Cuckoo – עונה 2 ומיותרת, שאמנם הוכיחה שלטיילור לאוטנר, המוכר בתור החתיך הזאבי בסרטי "דמדומים", יש חוש הומור עצמי מפותח, אך הסידרה עצמה הייתה מבולבלת, משעממת ודי משעממת.
Derek - עונה 2 סכרינית וסוחטת דמעות לדרמדיה של ריקי ג'רבייז, אודות עובד בעל פיגור שכלי קל (?) שעובד בבית אבות בפרבר כלשהו באנגליה.

 

[גם ברוטוס]

המממ, קומדיות בריטיות הן לרוב לא הטעם שלי

הן נוטות יותר לדכא אותי מאשר להצחיק.
&nbsp
אבל מעניין אותי מה הקטע עם Inside No. 9.
ולאור זה שהקומדיות האמריקאיות יוצאות לפגרה אני אצטרך משהו קומי. אז אני אנסה אותה ואולי עוד כמה מכאן

 

[1כלבה3חתולים]

שחקנית השנה

הדרמות היו טובות השנה לשחקניות בשנות ה- 40 לחייהן, שזכו לגלם דמויות נשיות חזקות, מורכבות, עמוקות ומאתגרות.
* שרה לנקשייר שמה את כל כולה בתוך קת'רין, מפקדת בתחנת משטרה, שגרה עם אחותה הנרקומנית לשעבר ומגדלת את הנכד, צאצא לביתה שנאנסה והתאבדה. שחרורו מהכלא ושובו לעיירה של אותו פושע שפגע בביתה, מערערים את קת'רין עד היסוד. למרות התנהגותה הקשוחה והאובססיבית, אנחנו בעדה ורוצים שהכל יסתיים בטוב, וזאת בזכות האופן המאופק, המפוכח ושובר הלב בו מגלמת אותה לנקשייר.
* קילי הוז, שמוכרת בעיקר מתפקידה בסדרות משטרתיות כמו Spooks ו- Ashes to Ashes, שבה לגלם שוטרת בעונה ה- 2 של Line of Duty, סידרה המתמקדת בשוטרי מחלקת חקירות פנים. הוז מהפנטת בתפקיד הקודר והמסתורי של הבלשית דנטון, שנאשמת בגרימת מוות לשלושה שוטרים, שעה שהסיעו פושע בהגנת עדים. בגילומה של הוז, דנטון היא חיה פצועה, וקשה להוריד ממנה את העיניים.
* נסלח למגי ג'ילנהול שהיא אמריקאית, בעיקר כי היא כל כך משתדלת לעשות מבטא בריטי מדוגם (בהשראת אמה תומפסון, לדבריה) באחד מתפקידה החשובים ב- The Honorable Woman. אבל למי שצפה בכל 8 פרקי הסידרה הקודרת הזו, והתעלם מהסצינות בהן גילמו שחקנים אנגלו-סאקסיים דמויות ישראליות (ודי משעשע לראות את מרוקו מנסה להתחזות לירושלים), אין ספק שג'ילנהול מתמודדת בצורה ראויה להערכה עם דמות שלמעשה זחלה בחרא ויצאה נקייה.

עוד ראויות לציון:
* ג'סיקה היינז, אחת הנשים המצחיקות היום באנגליה, הייתה מקור הצחוקים הגדולים ביותר שלי ב- W1A. האופן בו היא גילמה יחצ"נית חסרת כל מודעות עצמית, והמשפטים שירתה ללא הרף, היו לא רחוקים משלמות קומית.
* אמילי מורטימר ודולי וולס, כוכבות Doll & Em, גילמו בהצלחה מרובה גרסאות שבריריות ומצחיקות של עצמן.

 

[1כלבה3חתולים]

שחקן השנה

שחקנים אוהבים לנעוץ שיניים בתפקידים מאתגרים ומקווים לגלם מגוון רחב של דמויות, וכמה מהם זכו השנה לעשות זאת, ולגלם גם את האיש הטוב שנלחם בנבל, וגם את הנבל בעצמו.
* בראש ובראשונה, השנה הזו ללא ספק שייכת לג'יימס נורטון, שחייב את פריצת הדרך שלו לשתי סדרות השנה: ב- Happy Valley גילם נורטון את התגלות הבחור הרע: פושע, גנב, אנס, חוטף ורוצח נטול נקיפות מצפון, נטול סנטימנטים, נטול רגש. לאחר מכן, עבר נורטון לגלם את ההפך המוחלט ב- Grantchester המוצלחת: כומר טוב לב, לוחם צדק עקשן, רגיש וחתיך. אני מניחה שעוד נשמע מנורטון בקרוב מאד, כאשר ייחטף להוליווד, שם "יזכה" לגלם גיבור על או נבל בסרט קומיקס עתיר תקציב.
* הקומיקאי ריס שירסמית', שאמנם עובד כבר שנים אך לנצח ייזכר מתפקידו בסידרת הקאלט League of Gentlemen, כיכב השנה בשלושה מקומות: במיני סידרה The Widower המבוססת על אירועים אמיתיים, העביר שירסמית' באיפוק מעורר צמרמורות את התנהלותו חסרת הפחד של מלקולם וובסטר, שראה בכל נשותיו הזדמנות לעוד כסף. כמה חודשים לאחר מכן, עלתה Chasing Shadows בכיכובו, אך הפעם הוא מגלם בה שוטר מומחה (אך חסר כישורים חברתיים) שפותר תעלומות נעדרים. ולמי שהתגעגע לימיו הקומיים, זכה לראות אותו ב- Inside No. 9.
* ג'יימס נסביט הוא כבר כוכב טלוויזיה ותיק ואהוב באנגליה מאז שנות ה- 90, ואחרי מספר סדרות פופולאריות פחות או יותר, הוא קיבל שני תפקידים משובחים בשנת 2014 – האב המיוסר ואכול רגשות האשם ב- The Missing, שבנו נעלם מתחת לעיניו בפאב בצרפת, והוא לא רואה בעיניים כשזה מגיע לדעת מה קרה באמת, וממש במקביל בתור מפקד המשטרה הציני והקשוח בסאטירה המשטרתית Babylon, שהולכת ומשתפרת מפרק לפרק.

עוד ראויים לציון:
* אנדרו ביוקאן, שזכה השנה לעבור לצד האפל בתור אחיה הצעיר והשרוט של גיבורת The Honorable Woman. לא אסגיר ספויילרים, רק אומר שהדמות אותה הוא מגלם מתוסבכת עד מעבר לראש. ונסלח לו על The Great Fire הכושלת..
* יו בונוויל, שזכה לחזור על שני תפקידים שכבר גילם בשנים עברו: לורד גרנת'ם הידוע ב- Downton Abbey, ואיאן פלטשר המאופק אך מתוסכל ב- WIA.

 

[גם ברוטוס]

אני הייתי מציין גם את

Callum Turner מGlue שהיה מדהים. ובמידה פחותה את Billy Howle מאותה סדרה.
&nbsp
וכמובן את Luke Newberry מIn The Flesh שהיה מעולה גם בעונה השניה.
ואם כבר אז את אמט סקאנלן ששיחק בעונה 2 של הסדרה הזאת (וגם היה בthe Fall שעוד לא ראיתי, בהוליאוקס ובתפקיד קטן בסרט הקיץ - שומרי הגלקסיה)

 

[1כלבה3חתולים]

לגבי לוק ניוברי