נשיפה אחת רכה

[דובדבנית1]

נשיפה אחת רכה

אני לא מנסה בכלל להפסיק לעשן, רק להוריד כמויות. באופן ספונטני, כי פתאום זה נראה נורא מגעיל לעשן. חמש שלשום, שבע אתמול, שלוש היום (נקציב לעצמי עוד שלוש אולי, עד הלילה). וזה במקום 15 בממוצע ליום, ויותר בימים קשים. גם לא צריכה ניקוטין כל כך - רק שחוסר השקט גורם לנשנש יותר. אז הנה, סתימת העורקים נדחתה בשבוע-שבועיים, אבל אני בדרך להיות פרה. ובאותו עניין - שלחתי מאות "מסרים אישיים" לאלפי כותבים פה, שהציפו אותי בהודעות . אז כל מי שקיבלה תגובה צינית המתייחסת לכרטיסה האישי, שתדע שסתם לא לחצתי על הלינק הנכון. אתנחתא מוזיקלית - שיזדיינו. ולקוראינו בגולה - היתה היום שמש נורא יפה, ופספסתם. לא נורא, אתם לא לבד.

 

[דובדבנית1]

כלומר

לא הבנתי מה פתאום מישהי שולחת לי את הכרטיס האישי שלה (שכמעט אין בו פרטים, לתשומך לבה).

 

[הליאת האחרת]

שאין בו כמעט פרטים?

דבר ראשון,כתוב שאני נקבה, מי צריך יותר מזה. חוץ מזה, המסתוריות. כמה פעמים צריך להגיד לך.

 

[דובדבנית1]

אני מבינה לאט

והיום עישנתי רק 4 סיגריות! אגב, טיעון המיסתורין שלך לא עובד עלי. אנחנו ארץ קטנה וזה וזה.

 

[הליאת האחרת]

קטנה קטנה,

אבל לוקח לרכילות חצי שנה לעבור! וכל הכבוד על הסיגריות. באמת.

 

[מחפשת ניק]

חצי שנה?

חצי שנה? אם הרכילות מספיק עסיסית לוקח לה יומיים בדיוק לעבור לכולם. אם היא רכילות סתם, אז גג שבוע. אנשים מדברים, זה הכיף שלהם (נו טוב בסדר, שלנו, שלנו)

 

[חד גדיא]

וזאת הסיבה

שעדיין לא מצאת לך ניק ? ולגבי רכילות, מאיר אריאל הגדול אמר פעם, "מהמקום שאני בא ממנו, רכילות זה כל מה שתקף"

 

[מחפשת ניק]

גם וגם

אני קצת קשורה לניק מהעבר ולמה שהוא מסמל עבורי, ולמרות הכל החלטתי להשאיר אותו מאחורי, לפעמים צריך להמשיך הלאה. בנוסף אני מנסה כרגע להגדיר את עצמי מחדש, אני מניחה שגם לעובדה הזו יש קשר. מה איתך, למה חד גדיא?

 

[חד גדיא]

קשה להשאיר

ניקים ישנים מאחור. הם כוללים חיים שלמים, נוסטלגיה, אהבה. הניק עצמו נהפך למייצג של משהו מעבר למילים. נגיד, כשאת רואה ניק ואת יודעת במי מדובר וכולך נמלאת חיוך. מצד שני, העולם קטן והרכילות וכל השאר. חד גדיא, בגלל השרשרת הסיבתיות הבלתי נגמרת. לא רק בהגדה, גם בחיים - אם לא היית עושה ככה, לא היה קורה ככה וכו´ מה עדיף, סיבתיות או יד הגורל ?

 

[מחפשת ניק]

סיבתיות? גורל?

אני מתנערת בצורה הכי חזקה שאפשר מהרמיזה המוסוות שאין לנו שליטה בחיים שלנו. השליטה היא אולי מוגבלת ואכן יש דברים שלא תלויים בנו, אבל בתוך "הלא תלוי" אנחנו יכולים לבחור. אני במקום זה ולא אחר כי אני בוחרת להיות כאן ולא שם ולא תמיד הסיבה היא הגיונית או נכונה, לפעמים זה סתם כי ככה בא לי.

 

[חד גדיא]

שליטה יש

אבל יש לפעמים יתרון בלהשען אחורה ולתת לדברים להסתדר לבד (או שלא) כי יש תחושה בחיים שכל מאמץ מרוכז שתשקיע רק יגרום לך עוגמת נפש. ואני מאמין גדול בבחירה חופשית אבל עדיין נותן ליקום לומר את דברו. שמעת פעם על הבחירה של הציפור בכלוב ? פותחים לה את דלת הכלוב, ושולחים אותה לחופש, ואז מסתבר שהשבי גרם לה לשכוח איך עפים. לא הכל בחירה.

 

[מחפשת ניק]

הכל בחירה

מטאפורות בגרוש: ציפור לא שוכחת איך לעוף, אולי היא מפחדת, אבל היא יודעת לעוף, גם אם זה למרחקים קצרים, עד לענף הקרוב ביותר, למקום שבו היא מרגישה בטוחה. אני לא אומרת שאין יתרון בלהשען אחורה ולתת לעולם לומר את דברו, אבל מדובר בבחירה. אתה יכול להיות סביל או פעיל, בחירה פשוטה. מישהו אמר לי פעם שהגיע הזמן לצאת מהפסיביות ולהתחיל לפעול, לעשות. אולי זהו הזמן עבורי. אולי לא. אני בוחרת, אני משנה. החלטה שלי. עד היום העולם אמר את דברו- בצורה לא רעה בכלל לטעמי, מסלול ישר מעט מהמורות, והוא עדיין ממשיך לומר את דברו, אני עדיין נותנת לחיים לתת את הטון, לקבוע, להוביל אותי, הזרם מושך, אבל אני אוחזת במשוטים. אין גורל, ישנן בחירות.

 

[דובדבנית1]

לצאת מהפאסיביות ולהתחיל לפעול

אה כן, הנה משהו שצריך לרשום ביומן. אבל הרי דברים קורים כשהבנאדם מוכן להם, ולא שניה לפני זה. אז תיאורטית , אפשר לנסוע על כל שמונה היבשות (אם היו שמונה) ושום דבר לא יקרה. או לשבת בבית שלוש שנים ופתאום משהו כן יקרה. או ככה אני לפחות אומרת לעצמי. אם זה לא נכון, מקסימום אכלנו אותה. ומיילים שנשלחים ולא ברור אם הם מגיעים ליעדם, הכתובת זה פה? כנראה.