נשמה שלי,
וידוי קטן לי אליך, ניסיתי, רציתי, התחלתי, הלכתי, חזרתי, אבל לעולם לעולם לא מצליח להפטר ממך, אמרו:"הזמן, כן הזמן עושה את שלו, אל תדאג יהיה בסדר". אבל לא, כבר שנתיים וקצת עברו, אבל יש בי עדיין שרידים ממך בראש, בלב, עוצם עיניים דמותך כבר לא ברורה אך עדיין נמצאת אצלי, אני יכול להושיט יד ולחוש אותך, איך איך לעזאזל להוציא אותך מהלב, מהראש, כי את פשוט רוע טיבעי, לעזאזל איתך, רק לפני יומיים ראיתי את הורייך, איזו צביטה בלב נותרה לי, הרי התייחסתי אליהם כאילו הם הוריי, אהבתי אותם כמו את הוריי, אבל הם הסתכלו עלי, אני שהיה לי סטטוס מסויים, היום אני שומר בקניון, איך צחקו עלי איך זלזלו בי, כאילו היתי חולה צרעת, קשה לי גם ככה בלעדייך, קשה כי את לא כאן כדי להשפיל אותי כדי להוריד לי את הבטחון ולרמוס לי את הכבוד, כן לעשות זאת כל פעם מחדש. הלכתי ממך כבר לא רציתי אותך שונא אותך לא יכול לדבר איתך, אבל את, כן את לא שכחת אותי, את נקמת את נקמתך, מפגישה מקרית עם המנהל לשעבר התגלה סודך, כן את שדאגת לרמוס אותי גם אחרי לכתי אם לא הצלחת להרוס לי את הנשמה (כיום כן), אז הצלחת להרוס לי את הקריירה, עד מתי תנקמי בי? אלוהים כל פעם שבאה מישהי אחרת לחיי אני הורס את זה, במין מסווה של איפולסיביות, אבל הסיבה האמיתית היא, שאני מפחד שקימת עוד אחת כמוך או גרועה יותר. אלוהים, מה עוד צריך לקרות פה? מה עוד תרצי לקחת שלא לקחת ממני? אלוהים, אני מתחנן על נפשי די, נשאר לך לקחת לי את הנשימה וזהו.
וידוי קטן לי אליך, ניסיתי, רציתי, התחלתי, הלכתי, חזרתי, אבל לעולם לעולם לא מצליח להפטר ממך, אמרו:"הזמן, כן הזמן עושה את שלו, אל תדאג יהיה בסדר". אבל לא, כבר שנתיים וקצת עברו, אבל יש בי עדיין שרידים ממך בראש, בלב, עוצם עיניים דמותך כבר לא ברורה אך עדיין נמצאת אצלי, אני יכול להושיט יד ולחוש אותך, איך איך לעזאזל להוציא אותך מהלב, מהראש, כי את פשוט רוע טיבעי, לעזאזל איתך, רק לפני יומיים ראיתי את הורייך, איזו צביטה בלב נותרה לי, הרי התייחסתי אליהם כאילו הם הוריי, אהבתי אותם כמו את הוריי, אבל הם הסתכלו עלי, אני שהיה לי סטטוס מסויים, היום אני שומר בקניון, איך צחקו עלי איך זלזלו בי, כאילו היתי חולה צרעת, קשה לי גם ככה בלעדייך, קשה כי את לא כאן כדי להשפיל אותי כדי להוריד לי את הבטחון ולרמוס לי את הכבוד, כן לעשות זאת כל פעם מחדש. הלכתי ממך כבר לא רציתי אותך שונא אותך לא יכול לדבר איתך, אבל את, כן את לא שכחת אותי, את נקמת את נקמתך, מפגישה מקרית עם המנהל לשעבר התגלה סודך, כן את שדאגת לרמוס אותי גם אחרי לכתי אם לא הצלחת להרוס לי את הנשמה (כיום כן), אז הצלחת להרוס לי את הקריירה, עד מתי תנקמי בי? אלוהים כל פעם שבאה מישהי אחרת לחיי אני הורס את זה, במין מסווה של איפולסיביות, אבל הסיבה האמיתית היא, שאני מפחד שקימת עוד אחת כמוך או גרועה יותר. אלוהים, מה עוד צריך לקרות פה? מה עוד תרצי לקחת שלא לקחת ממני? אלוהים, אני מתחנן על נפשי די, נשאר לך לקחת לי את הנשימה וזהו.