נשמע לכם הגיוני ???
אני מתפלאת על הרגשה מוזרה שיש לי. אני לא מבינה את עצמי. הדפסתי להורים שלי את המאמרים הנבחרים מעמוד השער של הפורום, והקראתי להם אותם. בדרך הביתה באוטו בעלי אמר שהוא מוריד בפני אמא שלי את הכובע על הפתיחות, על הליברליות. הוא הופתע לטובה מאמא שלי. זו לא הפעם הראשונה שדיברתי עם אמא שלי בנושא. פשוט עד היום, היא אמרה "שזה בינתיים", שיבוא לי", "שזה עשוי להשתנות", "שאני עדיין רק בת 35 ולא לפסול שום דבר"... ופתאום היא מקבלת את זה עד הסוף !פתאום לרגע קטן, צבט לי קצת בלב. לא יודעת, אולי בגלל שזה פתאום סופי. שהבחירה נעשתה, ואפילו אמא שלי מצדדת בי !!! ובלי התנגדויות ובלי הערות נוספות. התרגלתי שיש לה מה להגיד, היה לי ברור יותר איך שזה היה קודם. אולי למרות הכל ולמרות כל מה שחשבתי, קצת עצוב לי. עצוב לי ש"נידונתי" להיות שונה מאחרים. עצוב לי שאני ובעלי הולכים להיות שונים כל כך מאחרים, וככל שהזמן יתקדם זה עלול להיות קשה יותר. אני קצת המומה מהרגשות האלה שלי. למעשה אני נבוכה. מה אני כל כך לא שלמה עם עצמי ??? או שאני שלמה עם ההחלטה, ופחות מקבלת את התוצאות... מה אתם אומרים, זה נשמע לכם הגיוני ? או שאני לגמרי מחורפנת ?
אני מתפלאת על הרגשה מוזרה שיש לי. אני לא מבינה את עצמי. הדפסתי להורים שלי את המאמרים הנבחרים מעמוד השער של הפורום, והקראתי להם אותם. בדרך הביתה באוטו בעלי אמר שהוא מוריד בפני אמא שלי את הכובע על הפתיחות, על הליברליות. הוא הופתע לטובה מאמא שלי. זו לא הפעם הראשונה שדיברתי עם אמא שלי בנושא. פשוט עד היום, היא אמרה "שזה בינתיים", שיבוא לי", "שזה עשוי להשתנות", "שאני עדיין רק בת 35 ולא לפסול שום דבר"... ופתאום היא מקבלת את זה עד הסוף !פתאום לרגע קטן, צבט לי קצת בלב. לא יודעת, אולי בגלל שזה פתאום סופי. שהבחירה נעשתה, ואפילו אמא שלי מצדדת בי !!! ובלי התנגדויות ובלי הערות נוספות. התרגלתי שיש לה מה להגיד, היה לי ברור יותר איך שזה היה קודם. אולי למרות הכל ולמרות כל מה שחשבתי, קצת עצוב לי. עצוב לי ש"נידונתי" להיות שונה מאחרים. עצוב לי שאני ובעלי הולכים להיות שונים כל כך מאחרים, וככל שהזמן יתקדם זה עלול להיות קשה יותר. אני קצת המומה מהרגשות האלה שלי. למעשה אני נבוכה. מה אני כל כך לא שלמה עם עצמי ??? או שאני שלמה עם ההחלטה, ופחות מקבלת את התוצאות... מה אתם אומרים, זה נשמע לכם הגיוני ? או שאני לגמרי מחורפנת ?
