פונדיצ'רי
Active member
נשק וסע, חבק וברח, שגר ושכח.
פעמיים בשנה מקבלים הורים בבי"ס יסודי צו התייצבות, מבאס כמעט כמו מילואים.
בשנים האחרונות כדי לשחרר פקקים מול בתי ספר בזמן ההגעה, מתייצבים הורים תורנים, שולפים את הילדים מהמכוניות, ומזרזים את התהליך.
קרה והברזתי בעבר כי לא התאים להתייצב בשבע וחצי, אבל כדי לא להיחשב אמא סוציומטית מדי ע"י האמהות האמזונות של הכיתה (בעלי תמיד מצליח להתחמק מזה איכשהו) התיישרתי בשנים האחרונות.
סה"כ זה לא נורא. השהייה הזו חצי שעה מול שער ביהס. יש זמן לפטפט קצת עם שני ההורים האחרים שהופיעו למשימה נוקשי איברים, לראות את המורות מגיעות, את מעט ההורים שאני מכירה, את אוכלוסיית השכונה.
אם יש מזג אויר טוב, אז זה בכלל נעים, להסתכל בנחת מסביב ולשים לב לפרטים.
בנוסף לווסט הצהוב זרחן, הייתי מציעה לצייד אותנו גם במלמד בקר. גדל פה דור של ילדים עצלים ומפונקים. אני לא מדברת על השכבות הצעירות שהתיק שלהם שוקל רבע טון אלא על העגלים השמנמנים של ה' ו- ו'. ולא מזיזים אצבע להרים את התיק ולצאת החוצה. אני צריכה לפתוח את הדלת ולשלוף את הילקוט עבורם.
יושב לו ילד ליד מושב הנהג, מתעלם ממני וממשיך לשחק במשחק המחשב שלו. הגדיל לעשות ילד , גם הוא יושב ליד אמו, עם שמיכה על רגליו וכוס שוקו ביד וגם הוא יושב בנחת ולא ממהר לשום מקום.
יש את האב שנזכר בדיוק ברגע זה להיפרד ארוכות מבתו, כששביל מכוניות ממתינות אחריו.
עם הורים נעבעכים כאלה, מה נלין על הילדים?
אבל אני נופת צופים לכולם, מברכת ב"בוקר טוב" לבבי וטורקת חלש את הדלתות. אני יכולה להתאפק חצי שעה.
פעמיים בשנה מקבלים הורים בבי"ס יסודי צו התייצבות, מבאס כמעט כמו מילואים.
בשנים האחרונות כדי לשחרר פקקים מול בתי ספר בזמן ההגעה, מתייצבים הורים תורנים, שולפים את הילדים מהמכוניות, ומזרזים את התהליך.
קרה והברזתי בעבר כי לא התאים להתייצב בשבע וחצי, אבל כדי לא להיחשב אמא סוציומטית מדי ע"י האמהות האמזונות של הכיתה (בעלי תמיד מצליח להתחמק מזה איכשהו) התיישרתי בשנים האחרונות.
סה"כ זה לא נורא. השהייה הזו חצי שעה מול שער ביהס. יש זמן לפטפט קצת עם שני ההורים האחרים שהופיעו למשימה נוקשי איברים, לראות את המורות מגיעות, את מעט ההורים שאני מכירה, את אוכלוסיית השכונה.
אם יש מזג אויר טוב, אז זה בכלל נעים, להסתכל בנחת מסביב ולשים לב לפרטים.
בנוסף לווסט הצהוב זרחן, הייתי מציעה לצייד אותנו גם במלמד בקר. גדל פה דור של ילדים עצלים ומפונקים. אני לא מדברת על השכבות הצעירות שהתיק שלהם שוקל רבע טון אלא על העגלים השמנמנים של ה' ו- ו'. ולא מזיזים אצבע להרים את התיק ולצאת החוצה. אני צריכה לפתוח את הדלת ולשלוף את הילקוט עבורם.
יושב לו ילד ליד מושב הנהג, מתעלם ממני וממשיך לשחק במשחק המחשב שלו. הגדיל לעשות ילד , גם הוא יושב ליד אמו, עם שמיכה על רגליו וכוס שוקו ביד וגם הוא יושב בנחת ולא ממהר לשום מקום.
יש את האב שנזכר בדיוק ברגע זה להיפרד ארוכות מבתו, כששביל מכוניות ממתינות אחריו.
עם הורים נעבעכים כאלה, מה נלין על הילדים?
אבל אני נופת צופים לכולם, מברכת ב"בוקר טוב" לבבי וטורקת חלש את הדלתות. אני יכולה להתאפק חצי שעה.