פרוזק-יקרה
את יודעת יש בספר "לשלוט על הכאב", של ד"ר ברוך אליצור-דרכים להתמודד עם כאב פיזי, שגורר אחריו חרדות, לחץ, וכאב נפשי, ואחת הדרכים להתמודד איתו נקראת
שינוי מיקוד הקשב באופן ספונטני-אני אישית בלי להבין (רק בדעבד קראתי את הספר הבנתי)-מתחברת לשיטה זו להתמודד עם חיי. הרעיון של השיטה הזו אומר, "שבד"כ אנו ממקדים את מחשבתינו בנושא המעניין אותנו ביותר..........בעיות המציקות לנו, חודרות לרוב למחשבותינו בצורה ספונטנית ומצליחות לסלק הצידה נושאים אחרים. לעיתים הבעיה המטרידה היא פסיכולוגית, כמו פיטורים מעבודה , או אהבה נכזבת, ולעיתים הבעיה היא גופנית, כמו מחלה מסוכנת או כאב פיזי...כאב פיזי נמצא בד"כ במוקד החשיבה , ומטריד מאוד את מנוחתינו. אך לא תמיד זה כך. לעיתים קורה שלמרות שנפצענו, הכאב לא מגיע לתודעה. הסיבה לכך שנושא חשוב יותר העסיק אותנו בעת הפגיעה" ככה הרבה פעמים, וזה לא אמא , לא חבריי לחיים ולא אף אחד ממכיריי בחיים יכול להבין ולפעמים אפילו אני לא, דווקא ברגעי קוצר נשימה, או ברגעים של הפרעות קצב בלב, או בהתקפי חרדה, אני יכולה לבוא לפורומים של סהר-תמיכה, לקרוא הודעות כאב, להגיב עליהם-להכנס לכאב של הכותבים- ובלי להרגיש להסיח את המחשבות שלי ממצבי, הגוף לבדו עובר את הטראומה שעברה עליו באותו התקף בלי תוספת הפאניקה שלי אם הייתי נשארת ממוקדת במה שעבר עליו.
אז כן לפעמים הנתינה היא דרך להתמודד עם כאב פיזי ונפשי ולפעמים הפידבק של הכותבים, הקבלה, או החיוך שהם מחזירים שנעשה להם טיפה יותר קל , עושה לי הרגשה טובה, גורם לי להכנס ברכוז בקשב לעולמם, ובכלל לשכוח את ה"החויה " שעברה עלי-ואצלי אגב זה דרך חיים. חס וחלילה שלא אובן לא נכון-לא רק כשרע לי אני מגיבה , יש הרבה מאוד ימים שאני מגיבה כשטוב לי ואני מאושרת ורוצה לחזק אותכם, ולחבק ולעשות לכם טוב כי אני אוהבת אותכם-מאמינה שאהבה זו הדרך הנכונה בחיים, את הדרך השניה של שנאה, כבר חויתי בשביל מאה שנה הבאות. מה שבעצם רציתי לאמר , שאני לא כזו נשמה טובה בזה שאני מגיבה לכם, כמו שחלקכם הגדול חושב, אני פשוט מקבלת ממכם אפילו בלי שתבינו שנתתם לי, אני מקבלת ממכם את הדבר הכי חשוב לי בחיים כרגע, מלבד החיבוק, אהבה, תמיכה מילה טובה, את
הזכות לתמוך, ולתת לכם, כי אתם עוזרים לי בזה שאני מרכזת את מחשבתי בכם בהמון אהבה לך יקרה רחל-נשמה וממך אני מקבלת המון מההומור והדיווח היומי שלך.