נתלת...

נתלת...

אני תליתי בו הכל, את כל האהבה, את כל הפחדים, את כל התקוות, את כל האושר, את כל כולי כולם התרחקו, הלכו אחורה, אמרו משהו מרחוק "למה את מתרחקת" אבל זה הם שהתרחקו והלכו עוד ועוד עד שבקושי יכולתי לראות אותם ונבנו להן חומות גדולות וגבוהות ביננו..שהצלחתי לקפוץ מעליהן פעמים ספורות ביותר בשנים האחרונות עד שלא היה לי כח. אבל זה בסדר כי הוא פה קרוב, אז חוץ מזה כלום לא משנה. הכל תלוי בו, לא צריך אף אחד אחר וגם הוא מחזק את ההרגשה, כולם עושים את זה בכוונה, אני צריכה להאמין רק לו. (אבל תעשי מה שאת רוצה...קולו מהדהד..) ואז יום אחד הוא מודיע שהוא לא יכול יותר, ואז את מתרחקת ומתרחקת והחומה פתאום יודעת ללכת ומחליטה לעבור ביננו, הצטרפתי לצד השני של החומה..אני אויבת בדיוק כמו כל הסביבה, אני מבינה שזה לא כולם שהתרחקו, זה אולי אני שהלכתי רחוק? אז הפנמתי והתחלתי לחזור אחורה והרגשתי טוב והבנתי שמי שנמצא מאחורי החומה הוא זה שבנה אותה נגד כולם. אז למה אני מחפשת חריצים בחומה, למה אני מחפשת מה הדרך הכי טובה להרוס אותה או לפחות לעשות בה סדקים, לראות אותו רק עוד קצת מהעבר השני...למרות שעכשיו הוא כבר התרחק מעברה השני והוא נראה כדמות רחוקה.. בלב שלי נשארה דמות מדומה..שפעם היתה איתי באותו צד של החומה....
 
מזדהה...

הוא תמיד ישאר בליבך... וזה טוב!- תמיד תזכרי את הדברים הטובים שהיו לכם ביחד!-אפעם אל תנסי להוציא אותו לגמרי ממך. תגידי לעצמך :"היה טוב וטוב שהיה". אפעם אל תצטערי על כלום בחייך! איך אומרים?!? הכל לטובה! יום יבוא ואת תסתכלי לאחור ותביני שכל זה רק כישל אותך לחיים האמיתיים! תשמחי שלפחות ידעת אהבה- יש כאלה שבחיים לא חוו אהבה. אל תצטערי- העתיד עוד ניראה מבטיח! :) שני
 
תודה על החיזוקים

כבר עברו הרבה ימים מאז... ואני מקבלת המון חיזוקים ואני מחבקת גם את החיזוק שלך אבל למה אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה שהיה... למה אני מתקדמת כמה ימים ואז פתאום כאילו הם לא עברו הכל חוזר לאחור. אחי שלי בשר מבשרי אומר לי את אותו משפט "לפחות ידעת מה זו אהבה" והוא עדיין לא חווה... אבל איך אפשר להתעלם מהעובדה שעם האהבה הגדולה הגיעה אכזבה כלכך גדולה, ותהום כלכך פעורה... אני נקרעת בין המחשבות של הגעגוע ומחשבות של "לפחות טוב שהיתה אהבה לזמן מה..", מנסה להתקדם אבל תקועה במקום, כולם מסביב נורא מעודדים אבל אני מרגישה שזה עדיין לא נגמר, מחכה למשהההו, יודעת ששום דבר לא יחזור להיות אותו דבר, אבל מחכה למשהו ולא יכולה להמשיך עדיין... כל יום אני מוצאת משהו חדש שאני אומרת לעצמי "אחרי שזה יקרה אני אוכל להמשיך בחיים" אבל תמיד יש דבר חדש שמחזיק אותי חזק ולא נותן לי להתקדם...כל התוכניות על המשך נדחקות לצד ונערמות בערימה גבוהה שעוד מעט תיפול ותתפזר.. איך איך איך איך איך שוכחים, מכהים את הזכרונות, מתחילים לחשוב בכלל על דברים אחרים????? בכל מקרה תודה, כל חיזוק אני מאמצת קרוב לליבי, מקווה שהציפוי שנוצר סביבו יעזור לי להמשיך...
 

Michallllllllll

New member
היה טוב וטוב שהיה ונגמר! את נשארת

לעצמך! הכי חשוב.. יש מלא דגים בים.. ותתעלמי מהאנשים שעושים לך רע. תחשבי על עצמך קודם.. |חיבוק| מיכל.
 
למעלה