נתקלתי ברעיון חשוב

[אמאנחל]

נתקלתי ברעיון חשוב

שמעתי קטע בהרצאה של פסיכולוג שאומר שאחד הדברים החשובים שהורה צריך לעשות למען ילד, זה לדאוג לכך שההתנהגות של הילד תגרום להורה לחבב את הילד באמת. כי אם הורה סובל בחברת הילד שלו זה מתכון לצרות. לא לאפשר לילד להתנהג בצורה שתגרום להורה לא לחבב אותו.
בהמשך לזה, הורה צריך לדאוג שההתנהגות של הילד תהיה כזאת שגם אנשים אחרים ישמחו באמת להיות בחברת הילד. כך הילד יתקבל בזרועות פתוחות, ויחווה את העולם כמקום שמקבל אותו בזרועות פתוחות. זו חוויה שונה מהחוויה של החיוך המזויף של אנשים שרק מחכים שתלך משם. הילד יחווה ברמה מסוימת את הזיוף שבקבלת הפנים, ובכך יתחיל לחוות את כל עולם המבוגרים כעולם צבוע ומזויף. כמו כן הילד יתחיל לחוות את עצמו כ"אישיות לא רצויה". ולכן חשוב כל כך לדאוג שילדים יתנהגו בצורה הולמת. התנהגות הולמת היא לטובת הילד בהמון רמות.

 

[אד י]

אני לא חושבת שיש הורה שלא רוצה בדיוק את מה שכתבת

כל הורה היה רוצה שהילד שלו יהיה חביב עליו ועל סביבתו,
זה מה שנקרא לציין את הברור מאליו....
&nbsp
החוכמה בגידול ילדים זה האיך.
איך מגיעים למצב שהילד הספציפי שלך גדל להיות ילד נעים ובהמשך נער נעים ובהמשך מבוגר נעים. וכל זאת כאשר הוא בטוח בעצמו ובריא בנפשו.
&nbsp

 

[בדרך להיות אמא10]

זה מה שנקרא חינוך, לא?

לפי דעתי - על ידי דוגמה אישית, על ידי מעשים ולא הסברים. על ידי תקשורת אמפתית ומקרבת, הרבה חום ואהבה, חיזוקים של הילד, להראות לו שהוא נחוץ, מועיל (למשל לתת לו "מטלות קטנות כבר מגיל ממש קטן" וכמובן לשבח ולהודות אחרי מעשה..

 

[אד י]

לא התכוונתי לשאול איך

אני יודעת איך

&nbsp
התכוונתי לציין שפסיכולוג שמצהיר שיש משהו שחשוב להורים לגרום לילדים לעשות ולא מסביר איך לעשות את זה, מפספס את כל העיקר.
מה שהכי חשוב בגידול ילדים זה האיך.
&nbsp

 

[אמאנחל]

אני לא חושבת שזה מובן מאליו בכלל בהורות המודרנית

או לפחות אני לא חושבת שהורים מודעים לרעיון הזה באופן מפורש, ושהם שמים אותו גבוה בסדר העדיפויות של המטרות שהם רוצים להשיג בחינוך ילדיהם. במבחן התוצאה, הורים מוכנים לקבל מילדיהם התנהגויות שאינן עולות בקנה אחד עם הרעיון הזה.
הרבה הורים מייחסים עדיפות מוחלטת למתן חופש פעולה לילד, להימנעות מהגבלת התנהגותו, ולהימנעות מוחלטת מלימוד התחשבות בזולת כערך. לפי דעתי הרבה הורים נתקלים בנקיפות מצפון כשהם אומרים "לא" לילד, וחושבים שהתנהגות מנומסת זה מיותר. אני חושבת שהגדרת ההתנהגות התרבותית של ילד כדבר שהוא לטובתו, באופן שהוא חשוב ומהותי, תתרום לנינוחות גדולה יותר של הורים בחינוך ילדיהם. כאשר המטרה שלפנינו חשובה לנו ומובנת לנו, אנחנו כבר מוצאים דרכים להשיג אותה.

 

[אד י]

לדעתי, ההורים שאת מתייחסת אליהם

הם לא כאלה שחושבים על ההורות שלהם.
או שמטרידים את עצמם בשאלות מהסוג של "מה הילד שלי לומד על עצמו בעולם הזה".

 

[jiminit2]

אני לא בטוחה

שהורים "מייחסים עדיפות מוחלטת למתן חופש לילד". לדעתי אין כאן בחירה מושכלת בכלל אלא חוסר חשק להתמודד עם הילד, חוסר אונים מול הרצון של הילד ובעיקר רצון לשקט. שלא יציק, שלא יפריע, שלא יעמוד להורים על הראש עכשיו וינג'ס. הרבה יותר קל לתת לו את החופש הזה. לגבי התנהגות מנומסת.. זו כבר לדעתי התנהגות נרכשת מהבית ולצערי הרב הרבה מאוד מהמבודרים בימינו לא רואים צורך להיות מנומסים בעצמם אז מה כבר יש להם להעביר לילדים?....
בבקרים כשאני מסיעה את הילדים לבית הספר ואנחנו מגיעים לחניון ייעודי שנמצא ממש ממול - אני רואה את ההורים שנעמדים לרוחב על שער הכניסה, ליד השומר, תופסים שתי חניות ומפריעים לחניית נכים. "זה רק לשנייה", עד שזורקים את הילד מהאוטו וממשיכים לדרכם. בינתיים הם כמובן מפריעים לכולם לעבור ונוצר תור. אני והורים אחרים כמוני, נכנסים לחניה, מורידים את הילדים, מלווים אותם לשער, אומרים שלום לשומר ולמנהלת ואז חוזירם לאוטו ונוסעים. לוקח בדיוק דקה ואני מניחה שזה מייצר נורמת התנהגות כזו לילדים שלי. מה לומדים הילדיםה אחרים ?

 

[אד י]

מסכימה לגבי נורמות

הרבה הורים לא מחשיבים כהתנהגות "לא מנומסת" את מה שהורים אחרים מחשיבים כהתנהגות "לא מנומסת". מאחר והם בעצמם מתנהגים באותה צורה.
יש בארץ טווח גדול של נורמות התנהגותיות.
זה מחזיר אותי להנחת הייסוד שלי שכל הורה היה רוצה ילד נעים ומנומס, אבל כל הורה מגדיר אחרת "נעים" ו "מנומס".
ולכן נראה לנו שלא כל ההורים שותפים לשאיפה הזאת.
&nbsp

 

[רוןרון40]

זו באמת בעיה בהנחה שזה לא קיצון

איך מצפים מילד קטן להיות מנומס? מה אומרים לו? מילות הקסם?
ואם הוא משחק בהתלהבות, שמח וצועק בקול.. צריך להשתיק אותו כי זה לא מנומס? כי זו התנהגות שאינה הולמת (כמה מבוגרים צועקים בהתלהבות או נהנים עם הילדים שלהם בגינה?), בסדר שזה תלוי גיל
בסדר שזה בעיני המתבונן.
וכשהורה אחר מעיר על ההתנהגות.. מה אז?
צריך לדעתי לנסות לתת להם כלים לגלות את הסביבה באהבה ובשמחה

 

[אמאנחל]

תלוי איפה ותלוי מתי

מובן שבגן המשחקים צוהלים ושמחים, מובן שבמטוס ובאוטובוס לא בועטים במושב של הנוסע שלפניך.
ומובן שאפשר לתת כל מיני דוגמאות בשביל לתרץ התנהגות לא מקובלת של ילדים, כי לא מתחשק להורים לחנך אותם. ובדיוק על זה אני מדברת, שהורים לא מבינים כמה זה חשוב, לטובת הילדים, שהם יתנהגו בצורה שמתאימה לסביבתם. הדוגמאות הספציפיות לא משנות.
&nbsp
האם משפט כמו "צריך לדעתי לנסות לתת להם כלים לגלות את הסביבה באהבה ובשמחה" הוא לא רק תרוץ לתת להם להתנהג בצורה שמפריעה לסובבים אותם? מובן שצריך לתת להם לגלות את הסביבה בשמחה ובאהבה, ובלי להפריע ולפגוע בסובבים אותם.

 

[רוןרון40]

לא, המשפט מציג את הכלים ואת הבחירה

ילד צייתן הוא התשובה הנכונה?
ואיך משתיקים תינוק במטוס? בבית?

אולי התנהגות לא מקובלת אבל מובנת.
וכן, לגלות את הסביבה- אז הם מתבוננים גם בילדים אחרים ובהתנהגויות שלהם
הילד שלי לדוגמא לוקח מקל ואומר "פיו פיו" וכשאני שאלת אותו מה הוא עושה- אז הוא סמי הכבאי והוא משפריץ מים, וגם משקה בצינור את השיחים.

הורה אחר יאמר ילד אלים. אני כרגע לא מעלה על דעתי להסביר לו מה זה "פיו פיו" ואני שמחה יחד איתו כן. לחברים שלו מהגן יש אקדחי צעצוע. מה זה אומר עליהם? עלי?

 

[אד י]

הציפייה אמורה להיות שלך

לא של מישהם אחרים.
&nbsp
זה בדיוק העניין של ערכים ונורמות.
אם את כהורה מחזיקה בערך ובנורמה מסויימת את מעבירה אותה הלאה לבן שלך בלי להתאמץ, לרוב גם את גדלת עם אותם ערכים ונורמות ואת המשפטים שאת שמעת כילדה את אומרת לבנך.
אם לפי נורמות הנימוס שלך ילד קטן יכול תמיד לצעוק בכל מקום שהוא נמצא בו. אז אלו הנורמות שלך וכך את מגדלת את בנך ולפי ראות עיניך הוא מנומס. וזה סדר גמור.
אפילו שבעיניי מישהו אחר זה לא מנומס.
&nbsp
לגבי הורים אחרים שמעירים לילד שלך או לך, אם ההתנהגות של הילד שלך מקובלת עליך, ואת לא חושבת שזו התנהגות לא מנומסת ולא ראויה, אז התגובה אמורה להיות ברורה, לא ?
"אני מרשה לו" או "אני חושבת שזה בסדר לצעוק כאן" או כל תגובה אחרת שמעבירה את המסר שלפי הערכים שלך מה שהילד שלך עושה זה סבבה.
&nbsp

 

[דובוני123]

לא רק הורים הם סוכני

סוציאליזציה אלא גם מורים, שכנים, ילדים בני אותו גיל
לכל אלה יכולה להיות השפעה על הילד לכאן או לכאן
בנוסף, החברה תמיד תהיה סלחנית יותר עלפי ילד מאשר כלפי מבוגר. בעיקר כי לילד יש פחות שיקול דעת והוא פחות מודע להשלכות מעשיו. במקרה זה אין דין ילד בן 5 המשתולל בקניון כדין נער בן 15. מעבר לזה יש מספר כללי התנהגות שנכונים בכל חברה, כך למשל האיסור לרצוח שקיים בכל חברה ובכל דת. אם תלכי ותשאלי חברי ארגון פשע אם לרצוח או להרביץ או להתעלל במישהו זה דבר חיובי, סביר להניח שגם הם יגידו לך שלא (למרות שהם בעצמם עשו את כל הדברים האלה אבל הם יודעים שהם אסורים). ילדים גם אינם מודעים למורכבותו של העולם. הם יכולים למשל לשמוע את אבא ואמא בבית משמעיעים ביטויים גזעניים אבל באותה העת לקבל על הראש מאבא ואמא אם הם ישמיעו ביטויים כאלה בחוץ. הם עוד לא מבינים שאפשר להשתולל עם ילדים מסוימים ולצרוח ולקלל כי הורים של אותם ילדים מרשים אבל עם ילדים אחרים אסור. החברה דווקא כן מצפה מאנשים בוגרים יותר, כל שכן מבוגרים, להפנים את הניואנסים האלה.
מי שלא מפנים אותם ומתנהג איך שבא לו ואיך שהוא גדל בכל מקום, עלול להיות קורבן של שיימינג. זאת הסיבה שלשיימינג יש כזו השפעה - בכך החברה הכוללת משדרת לאותו אדם שהתנהגות מסוימת אינה מקובלת, על אף היותה כן מקובלת במקומות מסוימים

 

[אמאנחל]

אין אצלכם פרויקט "הגעה בטוחה" או "נשק וסע"?

אצלנו יש תורנות הורים, העומדים קרוב למדרכה שקרובה לשער בית הספר, ועוזרים לילדים לצאת מהרכבים של ההורים. ההנחיה היא להיפרד ברכב עוד לפני שמגיעים לשער בית הספר, להוריד את הילדים בזריזות בלי לחנות, כמובן מצד המדרכה. המתנדבים עוזרים לפתוח דלתות ולהוריד תיקים מהרכב, וגם לסגור את הדלתות. כל זה כדי שזמן העצירה יהיה מינימלי, ההורים לא יצטרכו לחנות, ויימנעו פקקי התנועה. כל חנייה, ויציאה מחנייה, יוצרות עיכוב כביר, במיוחד ברחוב צר כמו הרחוב של בית הספר. יוצאי הדופן הם רק מקרים שבהם צריך להוריד מהרכב פרויקטים מיוחדים וגדולים שצריך להביא לבית הספר. ילד בהחלט מסוגל להגיע מהרכב לשער בית הספר בכוחות עצמו.

 

[jiminit2]

לא היה צורך בזה

בית ספר צומח. היינו במבנה זמני שיועד במקור למתנ"ס עם חניה צמודה ממש מול בית הספר. הפקקים היחידים שהיו שם נוצרו מהורים לא ממושמעים. שנה"ל הבאה בית הספר עובר למבנה הקבע שנמצא ממש ברחוב שבו אני גרה, כך שהבעיה הזו נחסכת ממני. מצד שני - לנסוע לעבודה יהיה סיוט... ברור וידוע גם לדיירים וגם לעיריה שהולך להיות מאוד קשה בבקרים מבחינה תחבורתית עד שהורים יפנימו דרכי הגעה (זה רחוב קטנצ'יק ללא מוצא).

 

[אמאנחל]

אאוץ' נשמע שהולך להיות בלגן

הייתי מחנה מחוץ לרחוב לפחות בכמה ימים הראשונים.

 

[דובוני123]

הפסיכולוג לא חידש כאן כלום

ברור שכל הורה היה רוצה ילד שיוכל לחבב והסביבה תחבב אותו
גם הרעיון עצמו גם פשטני כי המציאות מאד מורכבת
רב הילדים וגם המבוגרים אינם כאלה שכולם מחבבים או אף אחד אינו מחבב. רובם המכריע נופל באמצע.
אם במקרה נתקלת בילד או מבוגר לצורך העניין שלאף אחד אין מילה טובה להגיד עליו, זה מצביע על בעיה עם אותו ילד הרבה מעבר לעניין של חינוך. אולי יש לו בעיה בהפגנת אמפתיה, אולי הוא בדרך לפיתוח הפרעת אישיות גבולית (תווית של הפרעת אישיות אפשר לקבל רק מגיל 15) אולי הוא על הספקטרום ואולי הוא פשוט פסיכופת שנהנה לנצל ולהתעלל באחרים...כן יש גם כאלה. לכל ההפרעות הנ"ל יש גם מועדות ביולוגית אשר בשילוב עם זביבה לא מיטבית עלולה לגרום לצרות.
מאידך יש גם מיעוט של אלה שבכל מקום שיהיו לכולם יהיו רק דברים טובים לומר עליהם. במקרים כאלה סביר להניח שמדובר בילדים ערכיים מאד, אלטרואיסטים, שיודעים תמיד להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון לאדם הנכון...לא פלא שכל אחד ירצה להיות במחיצתם. אבל כמה כאלה יש?
בהקשר הזה ראוי לציין את ספרו של דניאל גולמן "אינטליגנציה חברתית" (הוא כתב עוד אחד על אינטליגנציה רגשית אבל אין ביניהם קשר) ושם הוא נותן דוגמאות של אותם סוגי אנשים
גם הפסיכולוגית ההתפתחותית סוזן אנג'ל כתבה בספרה "מה יהיה איתו?" על כך שתכונות מסוימות, על אף שניתן לשכלל אותן וללמוד אותן, הן ברובן מולדות וביניהן טוב לב (יש ילדים שבאופים וכבר מגיל קטן מפגינים טוב לב מעל המצופה מילדים בגילם), חברותיות, אינטליגנציה
יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להשפיע על אהדה שיש לסביבה עבור ילד מסוים או חוסר אהדה וכמובן שכל הגורמים נמצאים באינטראקציה זה עם זה.
קבלה של ילד זה או אחר תלויה גם בסביבה בה הם חיים. קחי למשל ילד עם מוגבלות שכלית או פיזית שהסביבה מקבלת אותו, עצם הקבלה של הסביבה תוציא ממנו דברים יותר טובים מילד שגדל בתחושת ניכור כאשר הסביבה לא מקבלת. ילד כזה עלול להפוך בעתיד לנוטר טינה ומריר.
לגבי עניים הנימוס שהוזכר, ודאי שיותר נעים לשהות במחיצת ילד מנומס ואדם מנומס אבל ודאי שיש בסיבתך גם ילדים ואנשים לא מנומסים ועדיין גם לאותם אנשים יש אנשים שיעידו עליהם טובות. אז מה זה אומר? שהסביבה עצמה אינה אחידה וגם שהרבה תלוי בנורמות הסביבתיות של הילד עצמו.
אם תקחי ילד מנומס מאד אפילו חנון ותשימי אותו בסביבה מחוספסת, הוא עלול להפוך למושא ללעג ולהיות מצויג כפראייר וטמבל שאפשר לדרוך עליו. במקרה זה הסביבה, או ליתר דיוק קבוצת בני השווים - בני גילו תתנכל לו. וכמובן שגם ההפך הנכון לגבי ילדים חסרי נימוס שנמצאים בסביבה שדווקא מעריכה נימוס והתנהגות מתחשבת ומקדמת אותה. גם ילדים כאלה יעמדו בסוף מול הברירה או להיו מוקעים או ליישר קו עם יתר הסביבה ודרישותיה

 

[במזלטוב1]

לדעתי מאד נכון

רעיון שאני חושבת עליו לא פעם.
נראה לי שאמנם כולם רוצים שהסובבים יאהבו את הצאצא שלהם,
אבל ממש לא מובן מאליו שאנשים רואים בזה משהו שהם צריכים לקדם
מצד הילד ולא מצד הסביבה...
בעיקר בולט כשלא מלמדים ילדים לקחת בחשבון גם אחרים.