סאואדיקאפ!!!!
חזרתי היום לפני כמה שעות....! אזזזז.....סיפורי הטיול בטח ממש לא מעניינים אתכם... אבל- בכל זאת- כמה מסיפוריי אלף לילה ולילה של אל על, שבטח יגרמו לכמה וכמה מכם לרצות לא לטוס יותר באל- על: (זה דיי ארוך- אבל שווה לקרוא!!!) - היינו אמורים להמריא ב- 23.55 כמובן שהטיסה מתעכבת. כל פעם בעוד רבע שעה, ועוד רבע שעה.... בסביבות רבע לאחת הודיעו שיש תקלה טכנית- הדלק שהשתמשו כדי לתדלק את המטוסים במזדר3ון זה, יך לא, מזוהם! ושכל המסדרון (שכולל את די6 די7 די8 די9) מושבת עד להודעה חדשה. חיש מהר כל אחד תופס לו חלקת ריצפה חמימה ומפנקת, ומנסה להירדם. עכשיו היה מ-פ-ו-צ-ץ...! הייתה טיסה לתאילנד, ניו יורק, ועוד יעד מבוקש שאני לא זוכר איזה. אם רציתי ללכת לשירותים, הייתי צריך להיזהר לא לדרוך על "גופות"... בסביבות 3 לפנות בוקר הודיעו שהבעיה נפתרה: בכל טיסה, ישימו מעט מהדלק המזוהם, הוא יטוס ללרנקה, קפריסין, שם הוא יתדלק, ויטוס ליעד המבוקש. הבעיה שקפריסין- זה בכלל בכיוון ההפוך מתאילנד. זה אומר שהטיסה תתארך בכמה שעות טובות. בשעה טובה, אנחנו יוצאים לכיוון מסלול ההמראה. הריי היה מאוד צפוף, מכיוון שכל הטיסות יצאו בו זמנית, היינו צריכים לסוע למסלול די רחוק. משומה המטוס נע במהירות הליכה לעבר המסלול. בקושי! עד שהגענו למסלול, כל הקברניט נשמע ברקע. הוא אומר לכולם שבעיית הדלק נפתרה, ואפשר לחזור לנמל לתדלק. אנחנו מסתובבים- שוב פעם במהירות איטית לא סבירה- תוך כדי קריאות בוז של אנשים לעבר חברת אל על. ( המילה "בוז" נכתבת לאחר שעברה צינזור נוקשה). רוב האנשים על המטוס, לא הבינו כל כך בנושא המטוסים, והיו בטוחים שזה עניין של מקסימום רבע שעה. לאחר בערך חצי שעה של ישיבה בתוך המטוס הצפוף- אחד הנוסעים שאל עוד כמה זמן בערך נמריא. הדיילת השיבה לו- בעת שכל המטוס מקשיב בקפידה- בערך בעוד שעה... התשובה גררה הרבה תלונות וקיטורים. מה שגרם להמתנה להיות עוד יותר לא נעימה. בשעה טובה, (!) בסביבות חמש וחצי לפנות בבוקר אנחנו ממריאים לכיוון בנגקוק!!! - בטיסה בנגקוק- ת"א: תחילה מודיעים ששינו את המטוס שלנו ל- 767. כמובן ש767 לא יכול לטוס מרחק כזה ברצף. אז היינו צריכים לעששות תחנת בניים בבומביי. הרבה נוסעים זעמו- כי הם שילמו כרטיס ישיר.... הקברניט הודיע שהם עוצרים בבומביי לצורך תדלוק בלבד. כמובן שבעצירה- עלו עוד נוסעים, ופרקו מטען, וכוליי וכוליי... בעלייה לטיסה (בהמראה הראשונה), עלתה משפחה עם ילד בין 3-4. הילד היה חולה במשהו. הוא לא מדבר, בטח ובטח שלא על מטוס, והא מאוד סקרן. בכניסה למטוס, האבא ביקש מאחד הדיילים להחזיק לרגע את הילד בזמן שהוא מוציא דרכונים. הדייל לרגע לא שם לב, ועזב את הילד. הילד שוטט חופשי במטוס ללא השגחה. ההורים כמובן ובצדק התחילו להתחרפן, ופקדו על הצוות לחפש אותו מייד! הילד נמצא משחק עם אחד האנשים והכל היה בסדר. ברגע שהמשפחה התיישבה, עברה לידם דיילת: האבא החל לפרוק את זעמו, והחל לצרוח על הדיילת: "איזה מין חברה אתם?! אני מבקש מדייל לשמור על ילד חולה לרגע! ילד שלא יודע לדבר על מטוס! הדייל מחליט לעזוב אותו! כי יש לו דברים יותר חשובים לעשות! ואחר כך- הדייל עוד מוצא לנכון לבוא בטענות אלי!!!" מאותו רגע כל הטיסה הייתה באווירה חרא ומלחיצה....... תמונות שצילמתי יגיעו בקרוב...
חזרתי היום לפני כמה שעות....! אזזזז.....סיפורי הטיול בטח ממש לא מעניינים אתכם... אבל- בכל זאת- כמה מסיפוריי אלף לילה ולילה של אל על, שבטח יגרמו לכמה וכמה מכם לרצות לא לטוס יותר באל- על: (זה דיי ארוך- אבל שווה לקרוא!!!) - היינו אמורים להמריא ב- 23.55 כמובן שהטיסה מתעכבת. כל פעם בעוד רבע שעה, ועוד רבע שעה.... בסביבות רבע לאחת הודיעו שיש תקלה טכנית- הדלק שהשתמשו כדי לתדלק את המטוסים במזדר3ון זה, יך לא, מזוהם! ושכל המסדרון (שכולל את די6 די7 די8 די9) מושבת עד להודעה חדשה. חיש מהר כל אחד תופס לו חלקת ריצפה חמימה ומפנקת, ומנסה להירדם. עכשיו היה מ-פ-ו-צ-ץ...! הייתה טיסה לתאילנד, ניו יורק, ועוד יעד מבוקש שאני לא זוכר איזה. אם רציתי ללכת לשירותים, הייתי צריך להיזהר לא לדרוך על "גופות"... בסביבות 3 לפנות בוקר הודיעו שהבעיה נפתרה: בכל טיסה, ישימו מעט מהדלק המזוהם, הוא יטוס ללרנקה, קפריסין, שם הוא יתדלק, ויטוס ליעד המבוקש. הבעיה שקפריסין- זה בכלל בכיוון ההפוך מתאילנד. זה אומר שהטיסה תתארך בכמה שעות טובות. בשעה טובה, אנחנו יוצאים לכיוון מסלול ההמראה. הריי היה מאוד צפוף, מכיוון שכל הטיסות יצאו בו זמנית, היינו צריכים לסוע למסלול די רחוק. משומה המטוס נע במהירות הליכה לעבר המסלול. בקושי! עד שהגענו למסלול, כל הקברניט נשמע ברקע. הוא אומר לכולם שבעיית הדלק נפתרה, ואפשר לחזור לנמל לתדלק. אנחנו מסתובבים- שוב פעם במהירות איטית לא סבירה- תוך כדי קריאות בוז של אנשים לעבר חברת אל על. ( המילה "בוז" נכתבת לאחר שעברה צינזור נוקשה). רוב האנשים על המטוס, לא הבינו כל כך בנושא המטוסים, והיו בטוחים שזה עניין של מקסימום רבע שעה. לאחר בערך חצי שעה של ישיבה בתוך המטוס הצפוף- אחד הנוסעים שאל עוד כמה זמן בערך נמריא. הדיילת השיבה לו- בעת שכל המטוס מקשיב בקפידה- בערך בעוד שעה... התשובה גררה הרבה תלונות וקיטורים. מה שגרם להמתנה להיות עוד יותר לא נעימה. בשעה טובה, (!) בסביבות חמש וחצי לפנות בבוקר אנחנו ממריאים לכיוון בנגקוק!!! - בטיסה בנגקוק- ת"א: תחילה מודיעים ששינו את המטוס שלנו ל- 767. כמובן ש767 לא יכול לטוס מרחק כזה ברצף. אז היינו צריכים לעששות תחנת בניים בבומביי. הרבה נוסעים זעמו- כי הם שילמו כרטיס ישיר.... הקברניט הודיע שהם עוצרים בבומביי לצורך תדלוק בלבד. כמובן שבעצירה- עלו עוד נוסעים, ופרקו מטען, וכוליי וכוליי... בעלייה לטיסה (בהמראה הראשונה), עלתה משפחה עם ילד בין 3-4. הילד היה חולה במשהו. הוא לא מדבר, בטח ובטח שלא על מטוס, והא מאוד סקרן. בכניסה למטוס, האבא ביקש מאחד הדיילים להחזיק לרגע את הילד בזמן שהוא מוציא דרכונים. הדייל לרגע לא שם לב, ועזב את הילד. הילד שוטט חופשי במטוס ללא השגחה. ההורים כמובן ובצדק התחילו להתחרפן, ופקדו על הצוות לחפש אותו מייד! הילד נמצא משחק עם אחד האנשים והכל היה בסדר. ברגע שהמשפחה התיישבה, עברה לידם דיילת: האבא החל לפרוק את זעמו, והחל לצרוח על הדיילת: "איזה מין חברה אתם?! אני מבקש מדייל לשמור על ילד חולה לרגע! ילד שלא יודע לדבר על מטוס! הדייל מחליט לעזוב אותו! כי יש לו דברים יותר חשובים לעשות! ואחר כך- הדייל עוד מוצא לנכון לבוא בטענות אלי!!!" מאותו רגע כל הטיסה הייתה באווירה חרא ומלחיצה....... תמונות שצילמתי יגיעו בקרוב...