סאלח...
| על הזיקה של עם ישראל לארץ ישראל...
"``התיישבתי על המזרון בתאי, סיפר אחר כך סאלח תעמרי, ואמרתי לעצמי: עם שלאנשיו אין קשר עם עברם והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתם, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו ונוכל להשיג את מטרותינו. באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי. לא נרדמתי. בכל שעות החשיבה ההן, ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש קטן זה עם הסוהר היהודי אוכל החמץ בפרהסיא לנגד עינינו הערבים``.
סאלח כבר היה מיואש. הא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. לא יוכלו להגיע למדינה משלהם. ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל. במחשבה זאת הסתובב שנם רבות. אבל בפסח. הוא שינה את דעתו...
אין כמעט ילד פלשתיני שלא שמע עליו, שלא יודע אך הוא נראה, שלא רוצה להיות סאלח ``כשיהיה גדול``. דמות הירואית ברחוב הפלשתיני. הוא קנה את עולמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי, בימי המאבק המרכזיים של הפלשתינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל. אחר כך ישב שנים רבות בכלא הישראלי אחרי שנלכד ונשפט לשנים רבות. בבית הסוהר הוא הפך למנהיג המובהק של העצירים, שום דבר לא יכלו מפקדי כלא אנצאר הישראליים להשיג מהאסירים, בלי להידבר אתו. גבוה, חסון, נראה כמו אנגלי יותר מאשר פלשתיני או ערבי, שולט גם באנגלית מצויינת, בצרפתית ובעברית. חד תפיסה. כריזמטי. סאלח תעמרי הוא מהמשכילים בחבורה הפלסתינית.
וכך מתאר תעמרי את הסיבה לשינוי שחל בו: `הייתי אז בתאי בכלא, סגור ומנותק, ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו``.
קראתי לו לבוא, הבחנתי שהוא אוכל סנדביץ של פיתה, נושך ולועס ושוב נושך ולועס``. ``אתה יהודי, אמרתי לו``. כך ממשיך ומספר תעמרי.
``האיש הנהן בראשו בחיוב``. ``אם כך,`` שאל אותו תעמרי, ``מדוע אתה אוכל חמץ בפסח, אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג זה``? הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלשתיני הבכיר ביותר.
``הוא חשב רגע``, סיפר תעמרי לעיתונאי הישראלי שתיעד את דבריו, והשיב: `` אני לא מחוייב לדברים שאירעו לעמי ביציאת מצרים לפני 2000 שנה ויותר, אין לי קשר לכך``. אמר הסוהר היהודי.
``התיישבתי על המזרון בתאי, סיפר אחר כך סאלח תעמרי, ואמרתי לעצמי: עם שלאנשיו אין קשר עם עברם והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתן, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו, ונוכל להשיג את מטרותינו. באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי. לא נרדמתי. בכל שעות החשיבה ההן, ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש קטן זה עם הסוהר היהודי אוכל החמץ בפרהסיא לנגד עינינו הערבים``. ``למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלשתינית שבתוך הכלא את כל אלו שהכירו את דעתי זה שנים. סיפרתי להם על האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות אליהן הגעתי. הבהרתי לכולם שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה. למלחמה על הכל. לא על אחוז קטן ולא על פירורים שיזרקו לנו, שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו, שעברו לא מעניין אותו יותר ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח שתהיה נעדרת כל רצון להאבק ולהלחם``
``מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות, מספר תעמרי. את כולם שיכנעתי שיש לשנות את הקו, שיש להאבק בלא פשרות``. תעמרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלשתיני, הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר עראפת, אך הוא סרב. (הוא שומר על מעמד מיוחד ברחוב הפלשתיני), והוא ממשיך להטיף בדרכו החדשה, זו שאימץ מאז אותו מיפגש בערבו של יום בחג הפסח לפני כמה שנים. את הנזק שגרם לעם ישראל אותו סוהר יהודי במעשהו ובדבריו, לא יכולים אלפים לתקן."
"``התיישבתי על המזרון בתאי, סיפר אחר כך סאלח תעמרי, ואמרתי לעצמי: עם שלאנשיו אין קשר עם עברם והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתם, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו ונוכל להשיג את מטרותינו. באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי. לא נרדמתי. בכל שעות החשיבה ההן, ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש קטן זה עם הסוהר היהודי אוכל החמץ בפרהסיא לנגד עינינו הערבים``.
סאלח כבר היה מיואש. הא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. לא יוכלו להגיע למדינה משלהם. ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל. במחשבה זאת הסתובב שנם רבות. אבל בפסח. הוא שינה את דעתו...
אין כמעט ילד פלשתיני שלא שמע עליו, שלא יודע אך הוא נראה, שלא רוצה להיות סאלח ``כשיהיה גדול``. דמות הירואית ברחוב הפלשתיני. הוא קנה את עולמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי, בימי המאבק המרכזיים של הפלשתינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל. אחר כך ישב שנים רבות בכלא הישראלי אחרי שנלכד ונשפט לשנים רבות. בבית הסוהר הוא הפך למנהיג המובהק של העצירים, שום דבר לא יכלו מפקדי כלא אנצאר הישראליים להשיג מהאסירים, בלי להידבר אתו. גבוה, חסון, נראה כמו אנגלי יותר מאשר פלשתיני או ערבי, שולט גם באנגלית מצויינת, בצרפתית ובעברית. חד תפיסה. כריזמטי. סאלח תעמרי הוא מהמשכילים בחבורה הפלסתינית.
וכך מתאר תעמרי את הסיבה לשינוי שחל בו: `הייתי אז בתאי בכלא, סגור ומנותק, ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו``.
קראתי לו לבוא, הבחנתי שהוא אוכל סנדביץ של פיתה, נושך ולועס ושוב נושך ולועס``. ``אתה יהודי, אמרתי לו``. כך ממשיך ומספר תעמרי.
``האיש הנהן בראשו בחיוב``. ``אם כך,`` שאל אותו תעמרי, ``מדוע אתה אוכל חמץ בפסח, אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג זה``? הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלשתיני הבכיר ביותר.
``הוא חשב רגע``, סיפר תעמרי לעיתונאי הישראלי שתיעד את דבריו, והשיב: `` אני לא מחוייב לדברים שאירעו לעמי ביציאת מצרים לפני 2000 שנה ויותר, אין לי קשר לכך``. אמר הסוהר היהודי.
``התיישבתי על המזרון בתאי, סיפר אחר כך סאלח תעמרי, ואמרתי לעצמי: עם שלאנשיו אין קשר עם עברם והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לחלל את חוקי אמונתן, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו, ונוכל להשיג את מטרותינו. באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי. לא נרדמתי. בכל שעות החשיבה ההן, ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עלי במפגש קטן זה עם הסוהר היהודי אוכל החמץ בפרהסיא לנגד עינינו הערבים``. ``למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלשתינית שבתוך הכלא את כל אלו שהכירו את דעתי זה שנים. סיפרתי להם על האירוע הטראומטי שעברתי ואת המסקנות אליהן הגעתי. הבהרתי לכולם שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה. למלחמה על הכל. לא על אחוז קטן ולא על פירורים שיזרקו לנו, שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו, שעברו לא מעניין אותו יותר ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח שתהיה נעדרת כל רצון להאבק ולהלחם``
``מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות, מספר תעמרי. את כולם שיכנעתי שיש לשנות את הקו, שיש להאבק בלא פשרות``. תעמרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלשתיני, הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר עראפת, אך הוא סרב. (הוא שומר על מעמד מיוחד ברחוב הפלשתיני), והוא ממשיך להטיף בדרכו החדשה, זו שאימץ מאז אותו מיפגש בערבו של יום בחג הפסח לפני כמה שנים. את הנזק שגרם לעם ישראל אותו סוהר יהודי במעשהו ובדבריו, לא יכולים אלפים לתקן."
