strange woman
New member
סבא וסבתא שאהבתי (יכול להיות טריגר)
לך שאהבתי, לך שסמכתי, לך שהיית הסבא הכי בעולם. איך יכולת? איך יכולת לעשות לי, לנכדתך היחידה, לנכדתך שאמרת שאהבת. איך יכולת לפגוע כך? לקחת את התמימות שאבדה כבר לפני ולנתץ את הקצת שנשאר? סמכתי עליך סבא. האמנתי בך סבא. הרי רק לך סיפרתי. שנה אחרי אמנם. אבל אתה היית היחיד. ומה הייתה תגובתך? באותו ערב היית עדיין הסבא שהערצתי. תמכת בי. אמרת שזה טוב שסיפרתי. שזה טוב שפרקתי סוף סוף. ואני? הייתי כל כך מאושרת עד כמה שיכולתי במצבי שסוף סוף הוצאתי את הדברים וגם מאמינים לי. אבל למחרת בבוקר. איך יכולת סבא? איך יכולת לבוא אליי לחדר ולעשות לי בדיוק את אותו הדבר שהנבלה ההוא עשה? אני סמכתי עליך סבא. סיפרתי לך את כל מה שכאב. ואתה בתמורה קראת לי הזונה שלך. סבא, ככה לא עושים לילדה. ככה לא עושים לנכדה. ואת סבתא? כשחזרת הביתה ומצאת אותי מתייפחת בחדרי ושאלת וניסית להבין מה קרה. לא רציתי לספר לך. פחדתי שלא תאמיני. או שיותר גרוע. הרי כבר לא יכולתי לסמוך יותר. הבן אדם היחיד שסמכתי עליו, בעלך, בא ועשה לי אותו הדבר. אז למה נשאר לי לצפות? שתאמיני לי? שלא תעשי לי זאת גם? בסוף הסכמתי לספר לך. היה לי כבד מדי המשא על הכתפיים. סיפרתי לך מה שסבא עשה. לא סיפרתי על "ההוא". רק על סבא. על בעלך. ומה הייתה התגובה שלך? במקום לתמוך בי, בגדת בי גם. טענת שאני שקרנית. אמרת שזה לא מגיע לכם אחרי כל מה שאתם נותנים לי. טענת שבטח אני פיתיתי אותו. שאני רציתי במה שהוא עשה. אחרי שהתעקשתי אמרת שהוא בטח התבלבל. שהוא חשב שאני זאת את. כן, בטח סבתא. אני מאמינה לך. את - בחורה בת 70. אני ילדה בת 14. איך התבלבל? אנחנו דומות סבתא? אישה זקנה ומקומטתת בת 70, איך היא דומה לילדה תמימה בת 14? גם היום ממרחק של 11 שנים עדיין יש בי את רגשות האשמה האלה. אולי באמת אני הייתי לא בסדר. לפחות בחלק מהמקרים. אולי אני פיתיתי את סבא? סבתא, חייתי עם הסוד הזה בתוכי מספיק זמן. היום כבר שניכם לא בין החיים. אל תדאגי. אני לא אספר לבנות שלכם אם זה תלוי בי. אבל תביני סבתא, אני חיייבת לספר. אני לא יכולה להיות יותר לבד. אני לא אספר לאמא. אני לא אספר לאף אחד שהכיר אותכם. אבל לפחות תני למצוא תמיכה בסביבה שלי. בחברים שלי. אולי אחרי 11 שנים תפסיקו לפחות להופיע לי בחלומות???
לך שאהבתי, לך שסמכתי, לך שהיית הסבא הכי בעולם. איך יכולת? איך יכולת לעשות לי, לנכדתך היחידה, לנכדתך שאמרת שאהבת. איך יכולת לפגוע כך? לקחת את התמימות שאבדה כבר לפני ולנתץ את הקצת שנשאר? סמכתי עליך סבא. האמנתי בך סבא. הרי רק לך סיפרתי. שנה אחרי אמנם. אבל אתה היית היחיד. ומה הייתה תגובתך? באותו ערב היית עדיין הסבא שהערצתי. תמכת בי. אמרת שזה טוב שסיפרתי. שזה טוב שפרקתי סוף סוף. ואני? הייתי כל כך מאושרת עד כמה שיכולתי במצבי שסוף סוף הוצאתי את הדברים וגם מאמינים לי. אבל למחרת בבוקר. איך יכולת סבא? איך יכולת לבוא אליי לחדר ולעשות לי בדיוק את אותו הדבר שהנבלה ההוא עשה? אני סמכתי עליך סבא. סיפרתי לך את כל מה שכאב. ואתה בתמורה קראת לי הזונה שלך. סבא, ככה לא עושים לילדה. ככה לא עושים לנכדה. ואת סבתא? כשחזרת הביתה ומצאת אותי מתייפחת בחדרי ושאלת וניסית להבין מה קרה. לא רציתי לספר לך. פחדתי שלא תאמיני. או שיותר גרוע. הרי כבר לא יכולתי לסמוך יותר. הבן אדם היחיד שסמכתי עליו, בעלך, בא ועשה לי אותו הדבר. אז למה נשאר לי לצפות? שתאמיני לי? שלא תעשי לי זאת גם? בסוף הסכמתי לספר לך. היה לי כבד מדי המשא על הכתפיים. סיפרתי לך מה שסבא עשה. לא סיפרתי על "ההוא". רק על סבא. על בעלך. ומה הייתה התגובה שלך? במקום לתמוך בי, בגדת בי גם. טענת שאני שקרנית. אמרת שזה לא מגיע לכם אחרי כל מה שאתם נותנים לי. טענת שבטח אני פיתיתי אותו. שאני רציתי במה שהוא עשה. אחרי שהתעקשתי אמרת שהוא בטח התבלבל. שהוא חשב שאני זאת את. כן, בטח סבתא. אני מאמינה לך. את - בחורה בת 70. אני ילדה בת 14. איך התבלבל? אנחנו דומות סבתא? אישה זקנה ומקומטתת בת 70, איך היא דומה לילדה תמימה בת 14? גם היום ממרחק של 11 שנים עדיין יש בי את רגשות האשמה האלה. אולי באמת אני הייתי לא בסדר. לפחות בחלק מהמקרים. אולי אני פיתיתי את סבא? סבתא, חייתי עם הסוד הזה בתוכי מספיק זמן. היום כבר שניכם לא בין החיים. אל תדאגי. אני לא אספר לבנות שלכם אם זה תלוי בי. אבל תביני סבתא, אני חיייבת לספר. אני לא יכולה להיות יותר לבד. אני לא אספר לאמא. אני לא אספר לאף אחד שהכיר אותכם. אבל לפחות תני למצוא תמיכה בסביבה שלי. בחברים שלי. אולי אחרי 11 שנים תפסיקו לפחות להופיע לי בחלומות???
