סבב שני

זהר85

New member
היי לכולן,
הייתי פעילה (בעיקר פאסיבית, אבל מעט אקטיבית גם) בפורום הזה לפני כשנתיים וחצי.
אחרי שנה וחצי של ניסיונות וטיפולים נכנסתי להיריון ב IVF (לא נשארו עוד עוברים) והיום הוא בן שנה וארבעה חודשים (טפו, טפו, טפו).
בינואר נקלטתי להריון ספונטני, ראיתי דופק והכל. אבל העובר הפסיק להתפתח בערך בשבוע 9 (במקרה או שלא במקרה יומיים אחרי שקיבלתי את החיסון השני, את הראשון קיבלתי לפני שידעתי שאני בהריון בכלל והמליצו לי לסיים את החיסון למרות ההריון).
בשבוע 12 עברתי גרידה, עליה אני בוכה עדיין בכל פעם שאני מקבלת מחזור מחדש.
עברו בערך שלושה חודשים מאז הגרידה ואני לא רואה סיבה להמשיך ולחכות למשהו שאני בעצמי לא מאמינה שיקרה (אם כי גם לא האמנתי בפעם הקודמת שאני אצליח להיכנס להיריון ספונטנית) ולכן אני מניחה שאני חוזרת לטיפולים.
בפעם הקודמת הבעיה הייתה, ככל הנראה, רזרבה שחלתית נמוכה. מה שרק מעודד אותי להזדרז עוד יותר, מן הסתם.
בפעם הקודמת ממש "רצתי" על כל התהליך. לא עצרתי לרגע. תפקדתי כמו רובוט עם משימה. במחשבה לאחור תמיד אמרתי שזה היה לא נורא, עוד מטלה מיני רבות תוך קריירה תובענית ותואר נוסף.
אבל היום, כשאני רגע לפני שידור חוזר, פתאום אני מרגישה שזה יותר ממה שאני מסוגלת להכיל.
פתאום אני משחזרת הכל בראש ולא יודעת איך להתמודד עם הפחד שמציף אותי מעצם המחשבה לעבור שוב את הכל מהתחלה.
את הפחד שאני רגע לפני לופ בלתי נגמר של טיפולים.
מה עושים? איך מתחילים מכאן?
 
נערך לאחרונה ב:
וואו, אני עם תינוקי בן חמישה חודשים אחרי שנתיים טיפולים ואני ממש מחכה להתחיל מחדש, (קיסרי, צריכה לחכות שנה) רק בשביל לגמור עם זה כבר לתמיד.
תחשבי את עושה את זה בשביל להביא אח/ות לילד שלך.
 

זהר85

New member
וואו, אני עם תינוקי בן חמישה חודשים אחרי שנתיים טיפולים ואני ממש מחכה להתחיל מחדש, (קיסרי, צריכה לחכות שנה) רק בשביל לגמור עם זה כבר לתמיד.
תחשבי את עושה את זה בשביל להביא אח/ות לילד שלך.
אני זוכרת את השם שלך מהסבב הקודם... שמחה לראות שהצלחת :)
ברור שאני רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר (לכן איך שהפסקתי להניק בחרתי שלא לקחת אמצעי מניעה) וברור שאני עושה את זה בשביל אח או אחות (בתקווה) לבן שלי.
אבל אני פשוט בהיסטריה מוחלטת מהמחשבה לעשות שוב את הכל.
אני חושבת שבפעם הקודמת לא באמת ידעתי לקראת מה אני הולכת ולכן הסתכלתי על כל שלב בפני עצמו ולא ראיתי את התמונה המלאה. בעיקר שהתברכתי בסבב IVF אחד שממנו אומנם יצא רק עובר אחד, אבל האחד הזה הספיק.
הפעם אני יודעת בדיוק מה מחכה לי וגם ברור לי שהמזל לא בהכרח יאיר לי פנים שוב... ואני לא מוצאת בעצמי את הכוחות הנפשיים לעבור שוב את החיטוט הבלתי נגמר בגוף שלי. אתמול התחלתי לחפש תורים לכירורג שד לבדיקה לפני התחלת טיפולים ורק מהמחשבה הזו עלה לי גוש בגרון.
 

אינדי88

New member
היי זהר,
אני ממש מבינה אותך, גם אני עכשיו חוזרת לטיפולים אחרי הפסקת דופק בשבוע 13, מהריון ספונטני (עד עכשיו מופתעת שזה קרה, שנכנסתי להריון באופן ספונטני) כאשר לפני זה ילד שהגיע בטיפולים.
אני ממש מצטערת על מה שעברת.
אני דווקא מאוד מאוד רוצה כבר לחזור לטיפולים, ושהחוויה הנוראית שעברנו תהיה מאחוריי, איכשהו, אם זה אפשרי.
אני חושבת שיש משהו בטיםולים ששואב.. ז"א אומרת, שלא צריך לחשוב יותר מידי, צריך פשוט להתחיל ומשם הדברים דיי מתגלגלים, יש לתהליך הזה אינרציה שדוחפת לשלב הבא, קדימה..
מאחלת לך בהצלחה.
אגב, גם אני היית פעילה פה בעבר. אני נכנסת לפורום הזה מידי פעם, ומאוד מתגעגעת למה שהוא היה בעבר, שאבתי מכאן הרבה כוח וזה היה חלק חשוב בהתמודדות שלי עם התהליך, הלוואי והיה פה קצת יותר פעיל..
מאחלת לך המון בהצלחה וטוב
 

britney-19

New member
היי, מבינה אותך מאד, לילד הראשון לקח כמעט 3 שנים של טיפולים ומספר דו ספרתי של שאיבות והחזרות. חזרתי 8 חודשים אחרי הלידה כי לא ידעתי כמה זמן ייקח ורצית לסיים עם הטיפולים פור-גוד. הייתי בטוחה שאצליח בהחזרה הראשונה וזה ריסק אותי שקיבלתי את השלילי הראשון. מה שעזר לי להמשיך זה תאריך יעד... שלא כמו בילד הראשון שהייתי ממשיכה עד שלא היו מסרבים לי לטיפולים, כאן אמרתי שאני מנסה עד יום הולדת 40 (הייתי בת 37) וזהו. (בסוף הצלחנו טבעי בסבב שהתבטל בגלל קורונה, אבל זה לא משנה) מה שנתן לי כוחות זה התאריך יעד בו לא משנה מה אני הייתי מסיימת את הסבל של הטיפולים. אולי יעזור לך תאריך/או מספר שאיבות שאת מוכנה לעשות?
בכל מקרה בהצלחה
וכמו שכתבו כאן, המרחק בין 0 ל 1 הוא אין סופי, המרחק בין 1 ל2 הוא דיי קצר
 
וואי כמה שמזדהה - אני תרנגולת בכירה פה. ועברתי הכל ויותר מדי . הממתק שלי בן 2 וחצי כמעט וממש בקרוב תהיה החזרה - הוא חייב אח.ות . אחי שלי תמיד עודד אותי במשפט מעצבן אבל נכון כשהייתי מתבכיינת שקשה בטיפולים - את רוצה תפסיקי את רוצה תמשיכי אבל אף אחד לא יעשה זאת במקומך:)
קחי הרבה אויר
נשיקה לממתק שלך ויאללה
לעבודה
ובהצלחה
 
למעלה