תמיד רציתי ועדיין רוצה
סביבה של אנשים "רגילים" כויכול. לא שיהיו במצב שלי, שהכל יהיה רגיל, ונצא ונבלה, ונתרכז בעיקר בכיף ולא בשעמום ודכאונות של החיים...
גם ככה אני בן אדם סגור. לא מרבה לחלוק (אם בכלל..) על תסכולים משמעותיים באמת בחיי, דברים שאמת מפריעים לי. וכשכיף וסתם וצחוקים אז שוכחים מהצרות... שהם שם גם ככה בגלל עודף מחשבות ושעמום.
כן אני יודעת שהחיים ואנשים שם זה מעבר לקטעים הורודים של הנאה, אלא יש גם חלק של תמיכה אחד בשני. אני תומכת... (לא תמיד יודעת איך ומה להגיד,אבל עושה את המיטב כמו כולם..)אבל לרוב לא נתמכת לפחות לא ע"י חברים וכדומה. רק אולי פורקת מידי פעם באיזה בלוג שיש לי ולאמא...