סביבת עבודה לא אנושית
המחלקה שבה אני עובדת בה מונה כ 10 בנות + מנהלת צוות, חלק מהבנות הן בעלות מקצוע וחלקן לא. תחומי האחריות מחולקים בין הבנות לא בצורה שיוויונית ויכול להיות שזה בהתאם ליכולתיה של כל אחת אבל אני יותר מאמינה שזה עניין של "קשרים טובים עם מנהלת הצוות". שעות העבודה מתחילות בשעה 6:30 בבוקר, לא כולן מגיעות בשעה זו, השעות דיי גמישות וכל אחת מגיעה מתי שנוח לה, בדרך כלל מבקשים שנגיע עד השעה 9:30 לכל המאוחר, העבודה היא 8 וחצי שעות. מנהלת הצוות מגיעה בדרך כלל בשעה 8 בבוקר.. הבנות שמופיעות לעבודה בין 6:30 ל 8:00 בבוקר מתחילות באמת לעבוד רק כשמנהלת הצוות נכנסת למחלקה.. עד אז הן עסוקות בלהכין קפה, לקרוא עיתון, לדסקס על תוכניות הטלויזיה של אתמול וחלקן אפילו מגדילות לצפות בתוכנית אחת או שתיים דרך האינטרנט... במשך היום, אחת תצא לסידורים, שנייה לסופר, שלישית להאנגר, רביעית תבלה את רוב שעות היום בטלפון בשיחות חולין אישיות ובאמת באמת שמעטות הבנות שבאמת עובדות... כל זה קורה מול עיניי מנהלת הצוות.. מי שחברה של מנהלת הצוות לא זוכה להערות על התנהגותה הבוטה והמזלזלת... ואילו מי שמנהלת הצוות אינה חפצה ביקרה סובלת, גם אם היא באמת עובדת ורק יוצאת מדי פעם לסיגריה ולנשום קצת אויר שהוא פחות מזוהם מהאויר במשרד... המחלקה מחולקת לסוג של "מחנות".. יש את מחנה הותיקות האומללות שעובדות שם בקירוב ה 10 שנים כמעט ללא העלאת שכר והן ה"חברות הטובות" של מנהלת הצוות, זה המחנה הגדול שמונה את רוב בנות המחלקה.. אל המחנה הזה גם הצליחו לפלוש שתי בנות חדשות שמהר מאוד השתלבו באוירה של הותיקות... יש מחנה נוסף קטנטן של שתי בנות שלא מתערבבות יותר מדיי במחלקה, באות לעבוד וללכת הביתה.. ויש אותי שהבנות מהמחנה הגדול מתנכלות לי בכל הזדמנות, ובגלל שאני עונה ולא נותנת להן לדרוך עליי אז מנהלת הצוות מתנכלת לי גם ומתנהגת אליי בחוסר אנושיות מוחלט למרות שאני באמת רק באה לעשות את העבודה שלי וללכת. אני בדרך כלל צופה מהצד על המחלקה ומזדעזעת כל פעם מחדש וחושבת לעצמי כמה נכונה הסטיגמה הזאת שנוצרה למחלקה.. "מחלקה של אוכלות חינם", אני רואה את הזילזול בעבודה מול הפרצוף של מנהלת הצוות וזה כל כך חורה לי.. אפילו להפסקת צהריים לוקח להן חצי שעה להתארגן ואז עוד שעה בארוחת צהריים כשההפסקה היא בעקרון רק 40 דקות וכשהן חוזרות מארוחת צהריים גם לוקח להן משהו כמו רבע שעה להתאפס על עצמן ואז כבר לחלק מהן מגיעה השעה של ללכת הביתה אז למי כבר יש חשק לעבוד?... אישית, אני חושבת שאם מישהו באמת היה בודק את הנעשה במחלקה, אבל באמת נכנס ובודק כל אחת ואחת מהבנות, היה מגלה שאפשר בקלות לצמצם את המחלקה ל 7 בנות (ואני לארג'ית) ואת המשכורות של ה 3 בנות המיותרות אפשר בקלות לחלק בין ה 7 בנות הנותרות בהגדלת השכר שלהן לשכר שבאמת קצת יותר מכבד את המקצוע שלהן ולהרים את המחלקה מעלה לגבהים חדשים... המחלקה הזאת זקוקה לטיפול שורש באופן מיידי ואני לא מבינה איך אף אחד מההנהלה לא רואה זה.. ואני, סובלת, כמו שמעולם לא סבלתי במקום עבודה ואל תשאלו אותי למה אני לא עוזבת, המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לעזוב ואני לא במצב בריאותי תקין בשביל להתחיל עכשיו במקום אחר... אין לי עם מי לדבר בעבודה וכאן אני רק פורקת את התיסכול. אבל בנוסף גם רוצה להתייעץ... כבר כמה זמן שאני חושבת לכתוב מכתב למנכלית החברה, מכתב שיפרט את כל מה שקורה במחלקה ואת הצורך בשינוי ואני רוצה גם להתלונן על מנהלת הצוות על ההתנהגות הלא אנושית כלפי... השאלה מה עלולות להיות ההשלכות של זה... ואיך לעשות את זה בצורה שאני לא אנזק ובצורה שהמנכלית באמת תראה שאני פונה אליה מתוך איכפתיות ולא מתוך תסכול... שתבין שאני פונה אליה מתוך ראיית הצורך לשינוי ולשידרוג המחלקה שהיא דרך אגב אחת המחלקות החשובות בחברה...
המחלקה שבה אני עובדת בה מונה כ 10 בנות + מנהלת צוות, חלק מהבנות הן בעלות מקצוע וחלקן לא. תחומי האחריות מחולקים בין הבנות לא בצורה שיוויונית ויכול להיות שזה בהתאם ליכולתיה של כל אחת אבל אני יותר מאמינה שזה עניין של "קשרים טובים עם מנהלת הצוות". שעות העבודה מתחילות בשעה 6:30 בבוקר, לא כולן מגיעות בשעה זו, השעות דיי גמישות וכל אחת מגיעה מתי שנוח לה, בדרך כלל מבקשים שנגיע עד השעה 9:30 לכל המאוחר, העבודה היא 8 וחצי שעות. מנהלת הצוות מגיעה בדרך כלל בשעה 8 בבוקר.. הבנות שמופיעות לעבודה בין 6:30 ל 8:00 בבוקר מתחילות באמת לעבוד רק כשמנהלת הצוות נכנסת למחלקה.. עד אז הן עסוקות בלהכין קפה, לקרוא עיתון, לדסקס על תוכניות הטלויזיה של אתמול וחלקן אפילו מגדילות לצפות בתוכנית אחת או שתיים דרך האינטרנט... במשך היום, אחת תצא לסידורים, שנייה לסופר, שלישית להאנגר, רביעית תבלה את רוב שעות היום בטלפון בשיחות חולין אישיות ובאמת באמת שמעטות הבנות שבאמת עובדות... כל זה קורה מול עיניי מנהלת הצוות.. מי שחברה של מנהלת הצוות לא זוכה להערות על התנהגותה הבוטה והמזלזלת... ואילו מי שמנהלת הצוות אינה חפצה ביקרה סובלת, גם אם היא באמת עובדת ורק יוצאת מדי פעם לסיגריה ולנשום קצת אויר שהוא פחות מזוהם מהאויר במשרד... המחלקה מחולקת לסוג של "מחנות".. יש את מחנה הותיקות האומללות שעובדות שם בקירוב ה 10 שנים כמעט ללא העלאת שכר והן ה"חברות הטובות" של מנהלת הצוות, זה המחנה הגדול שמונה את רוב בנות המחלקה.. אל המחנה הזה גם הצליחו לפלוש שתי בנות חדשות שמהר מאוד השתלבו באוירה של הותיקות... יש מחנה נוסף קטנטן של שתי בנות שלא מתערבבות יותר מדיי במחלקה, באות לעבוד וללכת הביתה.. ויש אותי שהבנות מהמחנה הגדול מתנכלות לי בכל הזדמנות, ובגלל שאני עונה ולא נותנת להן לדרוך עליי אז מנהלת הצוות מתנכלת לי גם ומתנהגת אליי בחוסר אנושיות מוחלט למרות שאני באמת רק באה לעשות את העבודה שלי וללכת. אני בדרך כלל צופה מהצד על המחלקה ומזדעזעת כל פעם מחדש וחושבת לעצמי כמה נכונה הסטיגמה הזאת שנוצרה למחלקה.. "מחלקה של אוכלות חינם", אני רואה את הזילזול בעבודה מול הפרצוף של מנהלת הצוות וזה כל כך חורה לי.. אפילו להפסקת צהריים לוקח להן חצי שעה להתארגן ואז עוד שעה בארוחת צהריים כשההפסקה היא בעקרון רק 40 דקות וכשהן חוזרות מארוחת צהריים גם לוקח להן משהו כמו רבע שעה להתאפס על עצמן ואז כבר לחלק מהן מגיעה השעה של ללכת הביתה אז למי כבר יש חשק לעבוד?... אישית, אני חושבת שאם מישהו באמת היה בודק את הנעשה במחלקה, אבל באמת נכנס ובודק כל אחת ואחת מהבנות, היה מגלה שאפשר בקלות לצמצם את המחלקה ל 7 בנות (ואני לארג'ית) ואת המשכורות של ה 3 בנות המיותרות אפשר בקלות לחלק בין ה 7 בנות הנותרות בהגדלת השכר שלהן לשכר שבאמת קצת יותר מכבד את המקצוע שלהן ולהרים את המחלקה מעלה לגבהים חדשים... המחלקה הזאת זקוקה לטיפול שורש באופן מיידי ואני לא מבינה איך אף אחד מההנהלה לא רואה זה.. ואני, סובלת, כמו שמעולם לא סבלתי במקום עבודה ואל תשאלו אותי למה אני לא עוזבת, המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לעזוב ואני לא במצב בריאותי תקין בשביל להתחיל עכשיו במקום אחר... אין לי עם מי לדבר בעבודה וכאן אני רק פורקת את התיסכול. אבל בנוסף גם רוצה להתייעץ... כבר כמה זמן שאני חושבת לכתוב מכתב למנכלית החברה, מכתב שיפרט את כל מה שקורה במחלקה ואת הצורך בשינוי ואני רוצה גם להתלונן על מנהלת הצוות על ההתנהגות הלא אנושית כלפי... השאלה מה עלולות להיות ההשלכות של זה... ואיך לעשות את זה בצורה שאני לא אנזק ובצורה שהמנכלית באמת תראה שאני פונה אליה מתוך איכפתיות ולא מתוך תסכול... שתבין שאני פונה אליה מתוך ראיית הצורך לשינוי ולשידרוג המחלקה שהיא דרך אגב אחת המחלקות החשובות בחברה...