סביוני אאאוופס
אתם בטח מכירים את כל הפרוייקטים הקבלניים האלו, ששמות מקוריים זה לא הצד החזק שלהם... זה נע בין השם של הבת של הקבלן_(רמות מיכל.. או נאות בושמת...) לבין שמות של פרח, מפרחי ארץ ישראל, ובצמידות עמו, השם של שכונת הפשע, שבפרבריה מנסים לשווק את פרוייקט היוקרה ,אעלק...(סביוני ירוחם... נרקיסי רמאללה).. בתוך עמינו אנחנו יושבים, וגם בנפשותינו הדויות (שלי ושל בעלי) ביצבץ לו.. אי שם ,בתכוף לכמה שנות נישואין, הרצון להפסיק לשלם כבר שכר דירה לבעלי הכוך העשן בסיטי,תל אביב, ולעבור לחלום הירוק הנובורישי בכפר, כפי שהשתקף ממדורי הנדל"ן ב"מעריב". מובן שהקורבן הזה שהקרבנו היה רק בשביל הילדים!!!! חשוב היה לנו כל כך,שינשמו אויר צח .. תיכף עשיתי,בשביל הילדים כמובן, מנוי על "בניין ודיור" ועל "עיצוב הבית" ועל "איך לקנות מטבח בסגנון הפנג שוי"... הלכנו לקורסים ב"מרכז הבניה והעידוד"... אמרנו-אנחנו נראה לכוולם! אנחנו נקנה טירה בשמינית מחיר! ולא בטירה, ונעצב אותו ככה, שהכתבים מכל המגזינים, שקנינו במיטב כספנו, יעמדו אצלנו על סף הדלת (מהמהגוני) ויתחננו, שניתן להם לצלם את הפלא האדריכלי, שאנו גרים בו למגזינם. עשינו גם הרבה טיולי הכנה- בכל בית שהזמינו אותנו חברים, ישר עלינו לקומה שניה, לבדוק את העיצוב, (אחר כך הפסיקו להזמין אותנו) הסתובבנו כשיכורים באייס, במדור הגינה, להשוות גודל של מכסחות דשא... בעלי הלך לחוג נגרות... אידיליה. רק מה צריך גם לחפש.. התחלתי לחפש. החלטנו שלא נתרחק מתל אביב, עד כמה שאפשר, ויחד עם זאת נחפש סביבה כפרית. לאחר שבועיים הבליחה ההברקה בפי-אאוריקה!מצאתי שאגתי לבעלי כפר אמיתי! שני מטר ליד תל אביב! וירוק כמו הנסיון שלנו בנדלן !! ומה שמו( שאל בעלי, תל אביבי ציני, במקור) בטון ספקני? כפאר אזר!!! עניתי. טיפשה, אישה. ענה בעלי, מכיוון שאני חיפאית במקור הוא לא התגרש ממני, עוד באותו רגע, על בסיס אי התאמה שיכלית. (החיפאים זה עם אחר בתל אביב.סולחים להם.הם מוגבלים) אלא הסביר לי בסבלנות יחסית, שמחיר ערוגה ממוצע שמה, זה יותר ממה שכל הבלוק שלנו ירויח בחמישים השנה הבאות. טוב ממשיכים הלאה. תוך חודשיים עברתי את כל מרכז הארץ:עברתי כפר שמריהו,סביון,רמת השרון....אט אט הצטמצמו להן האופציות הירוקות. כשהתחלתי ללכת באצבעותי במפה לכיוון הגליל.. אחז בידי בעלי, ביד רמה, ופסק- עד כאן! אני, מטר צפונה מכפר סבא לא מסכים לעבור.ירוק או לא ירוק. ......... הרבה דמעות ביזבזתי לא לריק, עד שהמטר התרחב קצת.. וכך קרה שקנינו את חלקת האלוהים הקטנה (מאוד מאוד קטנה) שלנו ב- סביוני אוופפססס. סביוני אופפס היא פרוייקט נדל"ני מפואר, המיועד לשכירים כמונו, שתמורת השתעבדות בת רבע מאה לבנק, יזכו לגור בקופסת נעליים, גדולה קצת מהממוצע . מכיוון שאין מספיק קרקעות לבניה בארץ, לבניית ארמונות בסגנון "דאלס", בה חדר האמבטיה של העוזרת, הוא בגודל מגרש כדורגל,בונים לגובה. מה זאת אומרת? פשוט. הרי מה רוצה זוג צעיר, חובב ירוק? הוא רוצה גינה וגם סלון וגם חדר משחקים וגם 2.3 חדרי ילדים וגם חדר שינה עם ג'קוזי בתוך החדר שינה ששימושי כל כך, ללילות התשוקה הרבים, שכל זוג עם משכנתא, מקיים באיטניררי השבועי. אממה אי אפשר הכל באותו גובה,יען כי המגרש הישראלי הממוצע, הוא בגודל המגירה בחדר האמבטיה של העוזרת מדאלס. אז מה עושים? בונים לגובה. וברוח זו הגתה האדריכלית של נאות אוופסס את תכנית הבית שלנו. לתאר לכם? ובכן: נכנסים לגינה-אין ברירה.. גינה חייבת להיות בקומת קרקע.. אחר כך- קומה שניה –סלון. קומה שלישית-ממ"ד. רביעית-חצי חדר. חמישית-החצי השני. וכן הלאה..מעלה מעלה... וככה בונים הקבלנים המודרנים.. כאילו לא היה ה11 בספטמבר-,כאילו אין אלוהים (או בעצם יש והשאיפה היא ליצור מפגש...) לגובה. אבל אם זה היה רק זה ... קבלנים הם עם..איך להגיד את זה? קבלנים הם ערש הפרטצ'יה. בעניין הזה קישון צדק. גם אם הפקידה בחברה דוברת אנגלוסקסית שוטפת, ואשת המכירות,שמה האמצעי הוא פנג שוי,גם אם הברושור עשוי מזהב...תמיד זה יחזור למשהו-בסגנון:"לך לגור,זוג צעיר תהיה מאושר" של הגשש. אז הלכנו.היתה ברירה? הקירות? אולי הם ישרים בבסיס אבל הפועל זר שעשה את הטיח היה על בטוח שיכור. הממד לא מלבני אלא טרפז. יש לנו שני חצאי חדר במקום חדרים. נזילות?כמו בדירה של סאלח שבתי (הראשונה...במעברה...) חברת אוופס תעשיות שלחה אילנו, כמצווה בחוק,פעמיים את הפועלים זרים שיתקנו. אבל, עם כל הרצון הטוב, אי אפשי לתקן ממ"ד טרפזי, יען כי הוא עשוי בטון. אז הוציאו לנו את המרצפות. סיידו איזה משבצת בחצר, והשאירו לנו את הבית מלא בוץ. אבל עדיין, עם נזילות. וככה אנו יושבים לנו,בלילות החורף הקרירים, ורבים לנו בנחת, ליד הג'קוזי הזוגי בחדר שינה נטול הקיר, לאמור:" מי אשם במחדל." וכשאנחנו גומרים לריב (והשכנים שומעים הכל, כי הקירות מגבס ..) אנחנו הולכים לאסוף את הדליים, שהתמלאו מ ים, מהנזילות מהתקרה (סיבי אזבסט) ואז אנחנו כבר עייפים מכדי לנסות לסגור את התריסים במנעול מאולתר מגומיות והולכים לישון על המרצפות החלולות. מה שמצחיק ה הוא שהילדים, שחיו נפלא כל השנים עם הפיח של המכוניות בעיר הגדולה, חטפו את האסטמה שלהם פה.. מסבניוני אוופס....
אתם בטח מכירים את כל הפרוייקטים הקבלניים האלו, ששמות מקוריים זה לא הצד החזק שלהם... זה נע בין השם של הבת של הקבלן_(רמות מיכל.. או נאות בושמת...) לבין שמות של פרח, מפרחי ארץ ישראל, ובצמידות עמו, השם של שכונת הפשע, שבפרבריה מנסים לשווק את פרוייקט היוקרה ,אעלק...(סביוני ירוחם... נרקיסי רמאללה).. בתוך עמינו אנחנו יושבים, וגם בנפשותינו הדויות (שלי ושל בעלי) ביצבץ לו.. אי שם ,בתכוף לכמה שנות נישואין, הרצון להפסיק לשלם כבר שכר דירה לבעלי הכוך העשן בסיטי,תל אביב, ולעבור לחלום הירוק הנובורישי בכפר, כפי שהשתקף ממדורי הנדל"ן ב"מעריב". מובן שהקורבן הזה שהקרבנו היה רק בשביל הילדים!!!! חשוב היה לנו כל כך,שינשמו אויר צח .. תיכף עשיתי,בשביל הילדים כמובן, מנוי על "בניין ודיור" ועל "עיצוב הבית" ועל "איך לקנות מטבח בסגנון הפנג שוי"... הלכנו לקורסים ב"מרכז הבניה והעידוד"... אמרנו-אנחנו נראה לכוולם! אנחנו נקנה טירה בשמינית מחיר! ולא בטירה, ונעצב אותו ככה, שהכתבים מכל המגזינים, שקנינו במיטב כספנו, יעמדו אצלנו על סף הדלת (מהמהגוני) ויתחננו, שניתן להם לצלם את הפלא האדריכלי, שאנו גרים בו למגזינם. עשינו גם הרבה טיולי הכנה- בכל בית שהזמינו אותנו חברים, ישר עלינו לקומה שניה, לבדוק את העיצוב, (אחר כך הפסיקו להזמין אותנו) הסתובבנו כשיכורים באייס, במדור הגינה, להשוות גודל של מכסחות דשא... בעלי הלך לחוג נגרות... אידיליה. רק מה צריך גם לחפש.. התחלתי לחפש. החלטנו שלא נתרחק מתל אביב, עד כמה שאפשר, ויחד עם זאת נחפש סביבה כפרית. לאחר שבועיים הבליחה ההברקה בפי-אאוריקה!מצאתי שאגתי לבעלי כפר אמיתי! שני מטר ליד תל אביב! וירוק כמו הנסיון שלנו בנדלן !! ומה שמו( שאל בעלי, תל אביבי ציני, במקור) בטון ספקני? כפאר אזר!!! עניתי. טיפשה, אישה. ענה בעלי, מכיוון שאני חיפאית במקור הוא לא התגרש ממני, עוד באותו רגע, על בסיס אי התאמה שיכלית. (החיפאים זה עם אחר בתל אביב.סולחים להם.הם מוגבלים) אלא הסביר לי בסבלנות יחסית, שמחיר ערוגה ממוצע שמה, זה יותר ממה שכל הבלוק שלנו ירויח בחמישים השנה הבאות. טוב ממשיכים הלאה. תוך חודשיים עברתי את כל מרכז הארץ:עברתי כפר שמריהו,סביון,רמת השרון....אט אט הצטמצמו להן האופציות הירוקות. כשהתחלתי ללכת באצבעותי במפה לכיוון הגליל.. אחז בידי בעלי, ביד רמה, ופסק- עד כאן! אני, מטר צפונה מכפר סבא לא מסכים לעבור.ירוק או לא ירוק. ......... הרבה דמעות ביזבזתי לא לריק, עד שהמטר התרחב קצת.. וכך קרה שקנינו את חלקת האלוהים הקטנה (מאוד מאוד קטנה) שלנו ב- סביוני אוופפססס. סביוני אופפס היא פרוייקט נדל"ני מפואר, המיועד לשכירים כמונו, שתמורת השתעבדות בת רבע מאה לבנק, יזכו לגור בקופסת נעליים, גדולה קצת מהממוצע . מכיוון שאין מספיק קרקעות לבניה בארץ, לבניית ארמונות בסגנון "דאלס", בה חדר האמבטיה של העוזרת, הוא בגודל מגרש כדורגל,בונים לגובה. מה זאת אומרת? פשוט. הרי מה רוצה זוג צעיר, חובב ירוק? הוא רוצה גינה וגם סלון וגם חדר משחקים וגם 2.3 חדרי ילדים וגם חדר שינה עם ג'קוזי בתוך החדר שינה ששימושי כל כך, ללילות התשוקה הרבים, שכל זוג עם משכנתא, מקיים באיטניררי השבועי. אממה אי אפשר הכל באותו גובה,יען כי המגרש הישראלי הממוצע, הוא בגודל המגירה בחדר האמבטיה של העוזרת מדאלס. אז מה עושים? בונים לגובה. וברוח זו הגתה האדריכלית של נאות אוופסס את תכנית הבית שלנו. לתאר לכם? ובכן: נכנסים לגינה-אין ברירה.. גינה חייבת להיות בקומת קרקע.. אחר כך- קומה שניה –סלון. קומה שלישית-ממ"ד. רביעית-חצי חדר. חמישית-החצי השני. וכן הלאה..מעלה מעלה... וככה בונים הקבלנים המודרנים.. כאילו לא היה ה11 בספטמבר-,כאילו אין אלוהים (או בעצם יש והשאיפה היא ליצור מפגש...) לגובה. אבל אם זה היה רק זה ... קבלנים הם עם..איך להגיד את זה? קבלנים הם ערש הפרטצ'יה. בעניין הזה קישון צדק. גם אם הפקידה בחברה דוברת אנגלוסקסית שוטפת, ואשת המכירות,שמה האמצעי הוא פנג שוי,גם אם הברושור עשוי מזהב...תמיד זה יחזור למשהו-בסגנון:"לך לגור,זוג צעיר תהיה מאושר" של הגשש. אז הלכנו.היתה ברירה? הקירות? אולי הם ישרים בבסיס אבל הפועל זר שעשה את הטיח היה על בטוח שיכור. הממד לא מלבני אלא טרפז. יש לנו שני חצאי חדר במקום חדרים. נזילות?כמו בדירה של סאלח שבתי (הראשונה...במעברה...) חברת אוופס תעשיות שלחה אילנו, כמצווה בחוק,פעמיים את הפועלים זרים שיתקנו. אבל, עם כל הרצון הטוב, אי אפשי לתקן ממ"ד טרפזי, יען כי הוא עשוי בטון. אז הוציאו לנו את המרצפות. סיידו איזה משבצת בחצר, והשאירו לנו את הבית מלא בוץ. אבל עדיין, עם נזילות. וככה אנו יושבים לנו,בלילות החורף הקרירים, ורבים לנו בנחת, ליד הג'קוזי הזוגי בחדר שינה נטול הקיר, לאמור:" מי אשם במחדל." וכשאנחנו גומרים לריב (והשכנים שומעים הכל, כי הקירות מגבס ..) אנחנו הולכים לאסוף את הדליים, שהתמלאו מ ים, מהנזילות מהתקרה (סיבי אזבסט) ואז אנחנו כבר עייפים מכדי לנסות לסגור את התריסים במנעול מאולתר מגומיות והולכים לישון על המרצפות החלולות. מה שמצחיק ה הוא שהילדים, שחיו נפלא כל השנים עם הפיח של המכוניות בעיר הגדולה, חטפו את האסטמה שלהם פה.. מסבניוני אוופס....
