לא פעם שאלתי את עצמי:
למה אני בכלל צריך לצום? בעבירות שבין אדם לחברו,אני שלם עם עצמי,ואפילו יותר.. בעבירות שבין האדם למקום,זה כבר עניין של אינטרפרטציה.... נדמה לי ש"בין אדם למקום",זה בין אדם לאלוהיו,מקווה שאיני טועה! אז אני לא צם-מגיל 20 בערך,או אולי פחות... ואני מרגיש עם זה פצצה! והכי הכי חשוב,ממש לא מסתייג מצום של אחרים,אבל... כשאני חש שהצום כפוי/מאולץ/סינטטי/ולכאורה,אני מרגיש איזושהיא סלידה. לפני שנתיים,קניתי שרשרת מזהב לבן,עם הכיתוב:"ואהבת לרעך כמוך" היא החזיקה עלי כמעט שנה,לא יכולתי יותר... לא יכולתי לראות בעיניים של אחרים,את ההבנה שאני כביכול תמים,טוב מדי, ובתול מהחיים,....אז הורדתי אותה... אצלי,אני משתדל תמיד חשוב מה היה קורה אם הייתי שם,בצד השני,וזה הכלי שמקל עלי מאד לקבל החלטות בחיים,לשפוט מצבים ואנשים,ולגבש מסקנות... אז זה לא ממש משנה לי מי מכם צם,העיקר שתהיו שלמים עם עצמכם,כל אחד ואחת בדרכו,בדרך אל עצמו. אם הייתי אמור לבקש ממישהו מכם סליחה,לא הייתי מוצא אף סיבה,לבקש מאף אחד... רק שתדעו דבר מאד מאד מאד חשוב בעיני! כששני אנשים רבים\כועסים\צועכים\מתעצבנים\מתעקשים על דעות\וכו... ש נ י ה ם מ פ ס י ד י ם ..... חג שמח ושנה טובה לכולכם,אני באמת אוהב אתכם,את כולכם!