סבתא אהובה שלי..
נפטרה לפני שבוע.. זאת גם הסיבה שלא נכחתי בפורום.. היא הייתה סבתא מאוד קרובה.. ואני באמת הייתי אחת הנכדות האהובות שבילו סביבה הרבה מאוד. קצת לפני שהיא נפטרה .. לצד הכאב ,התחילה לכרסם בי תחושת תסכול- איומה שאין מישהו שמתאים לו לכתוב ולקרוא את ההספד יותר ממני.. כי באמת היינו מאוד קרובות. עצם המחשבה לעמוד ביום מרגש כזה מול כ"כ הרבה אנשים ולהקריא עשתה לי בחילה..בסוף ויתרתי על זה.. אבל הייתה תחושה של פיספוס.. שלולא הגמגום אין ספק שהייתי קוראת את ההספד. אני לא מצטערת על הבחירה שלי.. ניחמתי את עצמי בכך שמה שחשוב באמת זה לא מה שאנשים ישמעו וידעו.. אלא מה שבתוך ליבי. אני שמחה שהתבגרתי .. ועברתי שלבים בחיי שתחושת התסכול לא נמשכה יותר ממה שצריך..
נפטרה לפני שבוע.. זאת גם הסיבה שלא נכחתי בפורום.. היא הייתה סבתא מאוד קרובה.. ואני באמת הייתי אחת הנכדות האהובות שבילו סביבה הרבה מאוד. קצת לפני שהיא נפטרה .. לצד הכאב ,התחילה לכרסם בי תחושת תסכול- איומה שאין מישהו שמתאים לו לכתוב ולקרוא את ההספד יותר ממני.. כי באמת היינו מאוד קרובות. עצם המחשבה לעמוד ביום מרגש כזה מול כ"כ הרבה אנשים ולהקריא עשתה לי בחילה..בסוף ויתרתי על זה.. אבל הייתה תחושה של פיספוס.. שלולא הגמגום אין ספק שהייתי קוראת את ההספד. אני לא מצטערת על הבחירה שלי.. ניחמתי את עצמי בכך שמה שחשוב באמת זה לא מה שאנשים ישמעו וידעו.. אלא מה שבתוך ליבי. אני שמחה שהתבגרתי .. ועברתי שלבים בחיי שתחושת התסכול לא נמשכה יותר ממה שצריך..
