ויהי נעם ויהי אור
New member
סבתא היקרה ז"ל
87 שנה עברו ויום אחד לא הקדשת לעצמך,מיוזעת מעבודה ונתינה לכל הסובבים הלכת לעולמך,מבלי לדרוש לעצמך,מבלי לקבל מאום.אני תמיד אזכור אותך בציפורניים שלופות מגנה עליי.רודפת אחרי עם סנדביץ' בחצר בית ספר,או שולחת עם מישהו מהכיתה,רק שלא יחסר,לימדת אותי מה זה אהבה טוטאלית,מה זה לתת מבלי לחכות לתמורה,אני חסר אותך סבתא השארת אחריך חור,שדרכו אפשר רק ליפול 87 שנים נוספות ועדיין לא להגיע לקרקע. עמדת ביני ובין הקשיים,עטפת בצמר גפן,סתמת חורים ומינוסים,"רדפת" אחרי עם חבילות של אוכל וכל טוב שרק את יכולת להרים,לא משנה איפה גרתי,חיפה,ת"א, ר"ג בקסם ובחן האופיניים רק לך,מצאת תמיד את הדרך,לליבם של כל כך הרבה אנשים,תמיד כשהלכנו יחד,כולם האירו לך פנים,לימדת אותי לאהוב אנשים,ילדים,ציוץ של ציפורים מוקדם בבוקר,עת סגרת את הדלת במטבח, ב4 ב 5 בבוקר,בכל שעה,להכין לי אוכל,כדי שלא אתעורר,שהריחות לא יפריעו לי , ב10 בבוקר בלינצ'ס עם שוקולד,ב1300 בצהריים כבד עם בצל מטוגן,בערב עוגת תפוחים,זו תמיד היית את שטיפלת , מופיעה בדלת עם כפפות,כשאני עם אבעבועות,שלא יגרד. תמיד עם האנקדוטות והאמירות ביידיש,תמיד עם חכמת החיים,תמיד מוחה את הזיעה מרב העבודה הקשה ,ליד מכונת הבשר באטליז,לך למגירה רן קח כסף תקנה לך משהו טעים,קח גם דמי כיס,זו היית את שצעקת חם, חם עם שמיכת הפוך ששמת על אוגר החום בחורף ,שיהיה לי חם אחרי מקלחת,הגנרל היו קוראים לך,אכן גנרל,מנהלת,לוקחת אחריות,מנווטת,סלע של צוק איתן ,שר ההגנה שלי,שלנו, של כולם,ואיזה לב ענק,לא היה אדם אחד רעב בכל קרית חיים,כל עוד זה היה תלוי בך.מה שהכי ממחיש את חסרונך,כשטמנו אותך באדמה,לא היו שם כל כך הרבה אנשים ,שהענקת להם,הבלבול שהשארת אחריך,היכולת שלך ללכד את כולם,הלכה לאיבוד יחד איתך.כשזה קרה,לא היה מי שילכד,איך אומרים, כעדר בלי רועה,כנראה שגם את זה צפית ודאגת לעצמך לחלקת קבר ולמצבה,העיקר לא להיות לנטל,לא להעיק,לא לקחת כלום, רק לתת.אני נפרד,בתדהמה,מהאישה היקרה לי בתבל,שגידלה אותי והייתה לי לאם,בקשתה האחרונה הייתה לראות את נעם,אני מבקש סליחה סבתא שלא מילאתי אחר בקשה זו ,לא רציתי שיזכור אותך ככה,מוטלת בחוסר אונים ותנועה,במיטה זרה בבית החולים,אני מצטער שלא מילאתי אחר עוד כמה בקשות.ואני אומר קצת באיחור,שאם הענקת לי את היכולת ולו בפרומיל של אחוז,לאהוב כפי שאהבת אותי,אותנו,הרי ששיעור זה לא יסולא בפז,אני מקווה שהייתי תלמיד טוב,אשתדל תמיד לשמור על כבודך וזכרונך יהא ברוך,אני מצדיע לך, ניצולת שואה ואישה אמיצה,אשת חייל,גבורה ומופת
87 שנה עברו ויום אחד לא הקדשת לעצמך,מיוזעת מעבודה ונתינה לכל הסובבים הלכת לעולמך,מבלי לדרוש לעצמך,מבלי לקבל מאום.אני תמיד אזכור אותך בציפורניים שלופות מגנה עליי.רודפת אחרי עם סנדביץ' בחצר בית ספר,או שולחת עם מישהו מהכיתה,רק שלא יחסר,לימדת אותי מה זה אהבה טוטאלית,מה זה לתת מבלי לחכות לתמורה,אני חסר אותך סבתא השארת אחריך חור,שדרכו אפשר רק ליפול 87 שנים נוספות ועדיין לא להגיע לקרקע. עמדת ביני ובין הקשיים,עטפת בצמר גפן,סתמת חורים ומינוסים,"רדפת" אחרי עם חבילות של אוכל וכל טוב שרק את יכולת להרים,לא משנה איפה גרתי,חיפה,ת"א, ר"ג בקסם ובחן האופיניים רק לך,מצאת תמיד את הדרך,לליבם של כל כך הרבה אנשים,תמיד כשהלכנו יחד,כולם האירו לך פנים,לימדת אותי לאהוב אנשים,ילדים,ציוץ של ציפורים מוקדם בבוקר,עת סגרת את הדלת במטבח, ב4 ב 5 בבוקר,בכל שעה,להכין לי אוכל,כדי שלא אתעורר,שהריחות לא יפריעו לי , ב10 בבוקר בלינצ'ס עם שוקולד,ב1300 בצהריים כבד עם בצל מטוגן,בערב עוגת תפוחים,זו תמיד היית את שטיפלת , מופיעה בדלת עם כפפות,כשאני עם אבעבועות,שלא יגרד. תמיד עם האנקדוטות והאמירות ביידיש,תמיד עם חכמת החיים,תמיד מוחה את הזיעה מרב העבודה הקשה ,ליד מכונת הבשר באטליז,לך למגירה רן קח כסף תקנה לך משהו טעים,קח גם דמי כיס,זו היית את שצעקת חם, חם עם שמיכת הפוך ששמת על אוגר החום בחורף ,שיהיה לי חם אחרי מקלחת,הגנרל היו קוראים לך,אכן גנרל,מנהלת,לוקחת אחריות,מנווטת,סלע של צוק איתן ,שר ההגנה שלי,שלנו, של כולם,ואיזה לב ענק,לא היה אדם אחד רעב בכל קרית חיים,כל עוד זה היה תלוי בך.מה שהכי ממחיש את חסרונך,כשטמנו אותך באדמה,לא היו שם כל כך הרבה אנשים ,שהענקת להם,הבלבול שהשארת אחריך,היכולת שלך ללכד את כולם,הלכה לאיבוד יחד איתך.כשזה קרה,לא היה מי שילכד,איך אומרים, כעדר בלי רועה,כנראה שגם את זה צפית ודאגת לעצמך לחלקת קבר ולמצבה,העיקר לא להיות לנטל,לא להעיק,לא לקחת כלום, רק לתת.אני נפרד,בתדהמה,מהאישה היקרה לי בתבל,שגידלה אותי והייתה לי לאם,בקשתה האחרונה הייתה לראות את נעם,אני מבקש סליחה סבתא שלא מילאתי אחר בקשה זו ,לא רציתי שיזכור אותך ככה,מוטלת בחוסר אונים ותנועה,במיטה זרה בבית החולים,אני מצטער שלא מילאתי אחר עוד כמה בקשות.ואני אומר קצת באיחור,שאם הענקת לי את היכולת ולו בפרומיל של אחוז,לאהוב כפי שאהבת אותי,אותנו,הרי ששיעור זה לא יסולא בפז,אני מקווה שהייתי תלמיד טוב,אשתדל תמיד לשמור על כבודך וזכרונך יהא ברוך,אני מצדיע לך, ניצולת שואה ואישה אמיצה,אשת חייל,גבורה ומופת
