אצלנו
יש רק סבתא אחת. אבל היא סבתא -סבתא,והקשר שלה עם הנכד שלה הוא ממש קשר נשמה. מקדישה לו המון . והוא אוהב אותה וקשור אליה.
אבל
שמעתי על מקרים של קשיים של דור הסבים לקבל את המאומצים. אני חושבת שבמקרה כזה מה שהכי נבון -שההורים יגלו יוזמה. במקום טון מחנך או הבעת עלבון,או הימנעות מביקור מתוך מחשבה שהוא יתסכל....נראה לי שכדאי ליזום הזמנת הסבים שאיננה כוללת 'סניפים' אחרים של המשפחה המורחבת.ליצור פגישות של המאומצים עם הסבים. לא רק אוכל ושתיה. סבים אוהבים שמתעניינים בהם ,שמבקשים מהם לספר על איך היה הכל כשהם עצמם היו ילדים קטנים, במה אהבו לשחק.לבקש מהם אם הם יכולים לשחק באותו המשחק גם עם הילדים...לעשות ביחד דברים מהנים,לתת לכולם את האפשרות להתוודע זה לזה בסוג של זמן איכות.
העיקר- לגלות רצון טוב.
גם צלצול טלפוני 'סבתא מה שלומך?' מאד משמח את הדור שלפעמים חושב שהוא נשכח.
אני תמיד חושבת על כך שרובנו,הורים מאמצים,עשינו בעצמנו תהליך כדי לרצות את האופציה האימוצית. והמטמורפוזה היא כל כך גדולה שכמובן מאליו בעינינו שגם האחרים נמצאים במקום שלנו. אבל הם לא !!! הם לא עברו כמונו תהליך שבעצם 'זר לא יבין זאת'. ולכן נראה לי שחשוב שניקח על עצמנו,[אם יש צורך כזה במשפחה],את העזרה והתיווך בקירוב הלבבות.