the silence girl1
New member
סבתא.....
חשבתי המון זמן האם לרשום לך מכתב זה..... אולי בגלל שדי קשה לתאר את מה שאני מרגישה אחרי מותך עזבת אותנו ככה בלי שום מילה פשוט עזבת רציתי להיפרד אבל לא הספקתי פשוט לקחו לי אותך לקחו לי אותך,לקחו לנו אותך בלי שום סיבה,בלי שום מטרה שנה עברה מאז סבתא והכאב לא עוזב הפצע לא מגליד ואם את שואלת אותי אולי הוא גם לא יגליד רוצה לבוא אלייך,רוצה להיות איתך.. רוצה להרגיש אותך רוצה לראות אותך להרגיש שוב את הדאגה הזאת,את החיבוק שתמיד אמר הכל את היחס החם שתמיד קבלתי ממך. היום אני באה ורואה רק בית ריק רואה קבר בודד בין כמה מאות קברים והקבר שלך באמת בודד.. לא מגיע לך להיות בודדה גם במותך תמיד היית עם כולם תמיד דאגת לכולם,הראת את אהבה לכולם... ודווקא במוות שלך את לבד. רוצה לספר לך המון דברים מנסה לספר לך... ואף פעם לא באמת מוצאת המילים שיתארו את מה שאני מרגישה כלפייך אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך ואני מנצלת הזדמנות זו,דווקא באינטרנט,מול אנשים שאני לא מכירה להגיד לך ש.. סבתא: אני מתגעגעת.. מאוד מתגעגעת... את חסרה לי ודי קשה לי לחיות בלעדייך שנה עברה מאז ואולי היית מצפה ממני שהכאב יעלם שאולי אני לא אבוא להלוויה.. כי למה לי כל הכאב הזה.. למה לי כל זה..... לא מעיזה לבכות ליד הקבר שלך... לא יכולה... אני רואה את התמונה שתמיד מונחת על השולחן שלי,רואה את התמונות אצל סבא ולא יכולה לחשוב על כך שאני לא אראה אותך... אני מחפשת המון תשובות להמון דברים..ולא מוצאת.. אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כשאת אינך... אולי זה מה שאמור לקרות.. אבל אני לא מסוגלת..... ראיתי אותך לפני מותך,ראיתי אותך נעלמת מול הפנים שלי ועמדתי שם כמו גולם ולא אמרתי כלום... רציתי לבכות... ראיתי איך הסרטן מכריעה אותך ראיתי אותך נלחמת בו בגבורה... אבל בסוף הוא גמר אותך... לקחו לי אותך... פעם חשבתי שאולי זהו... מספיק בנאדם אחד שיעלם לי... מספיק חייל פרטי שלי אחד כדי להבין איכשהו מהו מוות.. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה גם לך... לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר לא רוצה להאמין שזהו... זה נגמר לא מסוגלת..... את יודעת? חשבתי על זה... כמה שזה יראה מוזר... את בעצם בקושי יודעת מה עבר עלי... עברי עלי הרבה בשנתיים האחרונות... אולי לא צריכה לספר את זה פה... במקום שאני כותבת את זה אבל...לא יודעת... אף פעם לא מצאתי את זה הזמן שלי לבד איתך,אם זה ליד הקבר ואם זה עוד שהיית בחיים... אני כנראה אסיים את המכתב פה סבתא... רוצ רק שתדעי.. שאני אוהבת,אהבתי,ולא מפסיקה לאהוב לעולם! את חסרה לי ואני מתגעגעת.. מתגעגעת מאוד! רוצה לבוא אלייך.. אבל מפחדת... לכל כך הרבה אנשים(או שלא..) לא מגיע שאני יעלם ככה.. פתאום.. חלק מהעניין זה מאוד כואב סבתא.... אוהבת אותך... ומתגעגעת תמיד נכדתך.
חשבתי המון זמן האם לרשום לך מכתב זה..... אולי בגלל שדי קשה לתאר את מה שאני מרגישה אחרי מותך עזבת אותנו ככה בלי שום מילה פשוט עזבת רציתי להיפרד אבל לא הספקתי פשוט לקחו לי אותך לקחו לי אותך,לקחו לנו אותך בלי שום סיבה,בלי שום מטרה שנה עברה מאז סבתא והכאב לא עוזב הפצע לא מגליד ואם את שואלת אותי אולי הוא גם לא יגליד רוצה לבוא אלייך,רוצה להיות איתך.. רוצה להרגיש אותך רוצה לראות אותך להרגיש שוב את הדאגה הזאת,את החיבוק שתמיד אמר הכל את היחס החם שתמיד קבלתי ממך. היום אני באה ורואה רק בית ריק רואה קבר בודד בין כמה מאות קברים והקבר שלך באמת בודד.. לא מגיע לך להיות בודדה גם במותך תמיד היית עם כולם תמיד דאגת לכולם,הראת את אהבה לכולם... ודווקא במוות שלך את לבד. רוצה לספר לך המון דברים מנסה לספר לך... ואף פעם לא באמת מוצאת המילים שיתארו את מה שאני מרגישה כלפייך אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך ואני מנצלת הזדמנות זו,דווקא באינטרנט,מול אנשים שאני לא מכירה להגיד לך ש.. סבתא: אני מתגעגעת.. מאוד מתגעגעת... את חסרה לי ודי קשה לי לחיות בלעדייך שנה עברה מאז ואולי היית מצפה ממני שהכאב יעלם שאולי אני לא אבוא להלוויה.. כי למה לי כל הכאב הזה.. למה לי כל זה..... לא מעיזה לבכות ליד הקבר שלך... לא יכולה... אני רואה את התמונה שתמיד מונחת על השולחן שלי,רואה את התמונות אצל סבא ולא יכולה לחשוב על כך שאני לא אראה אותך... אני מחפשת המון תשובות להמון דברים..ולא מוצאת.. אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כשאת אינך... אולי זה מה שאמור לקרות.. אבל אני לא מסוגלת..... ראיתי אותך לפני מותך,ראיתי אותך נעלמת מול הפנים שלי ועמדתי שם כמו גולם ולא אמרתי כלום... רציתי לבכות... ראיתי איך הסרטן מכריעה אותך ראיתי אותך נלחמת בו בגבורה... אבל בסוף הוא גמר אותך... לקחו לי אותך... פעם חשבתי שאולי זהו... מספיק בנאדם אחד שיעלם לי... מספיק חייל פרטי שלי אחד כדי להבין איכשהו מהו מוות.. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה גם לך... לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר לא רוצה להאמין שזהו... זה נגמר לא מסוגלת..... את יודעת? חשבתי על זה... כמה שזה יראה מוזר... את בעצם בקושי יודעת מה עבר עלי... עברי עלי הרבה בשנתיים האחרונות... אולי לא צריכה לספר את זה פה... במקום שאני כותבת את זה אבל...לא יודעת... אף פעם לא מצאתי את זה הזמן שלי לבד איתך,אם זה ליד הקבר ואם זה עוד שהיית בחיים... אני כנראה אסיים את המכתב פה סבתא... רוצ רק שתדעי.. שאני אוהבת,אהבתי,ולא מפסיקה לאהוב לעולם! את חסרה לי ואני מתגעגעת.. מתגעגעת מאוד! רוצה לבוא אלייך.. אבל מפחדת... לכל כך הרבה אנשים(או שלא..) לא מגיע שאני יעלם ככה.. פתאום.. חלק מהעניין זה מאוד כואב סבתא.... אוהבת אותך... ומתגעגעת תמיד נכדתך.
