Oceans Child
New member
סבתא...
סבתוש שלי. יודעת שאת מרגישה מה הולך מסביבך. אני יודעת שאת רואה את הדמעות, ושותקת. רואה את הפנים שלך. כמה חסרת אונים את, באי יכולתך לתקשר איתנו, המשפחה. זוכרת מה שאמרת לי, בתוך משפט קטוע. אמרת ש"איך אפשר להרגיש טוב? תראי אותי..." בתוך משפטים קטועים מעורבבים בפולנית ועיברית וגמגומים, מילים חסרות פשר.. את מנסה לדבר איתנו. ולפעמים סבתא, את מצליחה.. יכולה לומר שאת מרגישה טוב. אני יודעת שאת לא רוצה לומר שאת מרגישה טוב. כמו שתמיד, מאז שאני מכירה אותך, אף פעם לא אמרת שהאוכל לא טעים לך. "לא טעים" מעולם לא היה בלקסיקון. ואני רואה, רואה אותם מאכילים אותך בכדורים. רואה אותך מוציאה אותם החוצה תוך כדי עוויה קומדינית. למה סבתא? את רוצה למות?! שאלה מטופשת.. אני יודעת שכן. אמא אמרה לי שלפני הרבה שנים, אמרת לה וליעלי, שאם היא תגיע למצב שלא תוכלי לטפל בעצמך, תתאבדי. ועכשיו את כבר לא יכולה להתאבד... אז את חיה. ואלו לא חיים.. ואני רואה, ושותקת. מפנימה את הדמעות סבתא. אני חזקה בשבילך. והדמעות שצורבות לי בעיניים עכשיו סבתא, הן דמעות עלייך. על הסבתא החזקה שלי, על הסבתא שכולם כיבדו והעריצו, ועל הסבתא שלי שכפציינטים רואים אותה ברחוב, הם שואלים "מה קרה?!", על הסבתא שלי, שהייתה יושבת ורואה איתי "היפים והאמיצים" כל יום ראשון. שהייתה מכינה לי את השניצל ותפוחי האדמה הכי טעימים שאי פעם אכלתי. שהייתה לוקחת אותי איתה לבריכה, ומשחקת איתי קלפים. סבתא.. רואה את כולם בוכים... המשפחה שלנו. רק אני ומאיה נשארות בשקט, מנסות לקטוע את הבכי הזה של כולם, שהרי את מבינה ויודעת, שבוכים עלייך. ולעולם זה לא נעים שבוכים עלייך כשאת נמצאת שם. ואת יודעת, שמדברים עלייך... שומעת ומתרגזת. מי לא היה מתרגז?! וכששואלים אותך, "מי זה?" אני יודעת שאת נבוכה מבפנים, כי את לא יודעת... את לא יודעת סבתא. את זוכרת ולא יכולה לומר... את ההתקף שלי קיבלתי ביום השואה. את זוכרת סבתא? שבאתי לבקר אותך, והדלקנו יחד נר? לזכר המשפחה שלך, שנרצחה ע"י הנאצים. ואת, הצלחת לברוח, באוטובוס לרוסיה. ואחותך נשארה מאחור.. עם התינוקת. כל החיים שלך היו לך כאבים נוראיים... תמיד שאלת את עצמך אם התינוקת חיה. לא היו עדויות שהיא מתה.. את זוכרת אותה סבתא? אני בוכה עכשיו סבתא... כי אני רוצה אותך כל כך בחזרה כמו פעם. רוצה את הסבתא שלי, שתמיד התגאיתי בה כל כך. סבתא, את יודעת, שאנחנו תמיד שם בשבילך. גם עכשיו. את תראי, אני אעשה אותך גאה.
סבתוש שלי. יודעת שאת מרגישה מה הולך מסביבך. אני יודעת שאת רואה את הדמעות, ושותקת. רואה את הפנים שלך. כמה חסרת אונים את, באי יכולתך לתקשר איתנו, המשפחה. זוכרת מה שאמרת לי, בתוך משפט קטוע. אמרת ש"איך אפשר להרגיש טוב? תראי אותי..." בתוך משפטים קטועים מעורבבים בפולנית ועיברית וגמגומים, מילים חסרות פשר.. את מנסה לדבר איתנו. ולפעמים סבתא, את מצליחה.. יכולה לומר שאת מרגישה טוב. אני יודעת שאת לא רוצה לומר שאת מרגישה טוב. כמו שתמיד, מאז שאני מכירה אותך, אף פעם לא אמרת שהאוכל לא טעים לך. "לא טעים" מעולם לא היה בלקסיקון. ואני רואה, רואה אותם מאכילים אותך בכדורים. רואה אותך מוציאה אותם החוצה תוך כדי עוויה קומדינית. למה סבתא? את רוצה למות?! שאלה מטופשת.. אני יודעת שכן. אמא אמרה לי שלפני הרבה שנים, אמרת לה וליעלי, שאם היא תגיע למצב שלא תוכלי לטפל בעצמך, תתאבדי. ועכשיו את כבר לא יכולה להתאבד... אז את חיה. ואלו לא חיים.. ואני רואה, ושותקת. מפנימה את הדמעות סבתא. אני חזקה בשבילך. והדמעות שצורבות לי בעיניים עכשיו סבתא, הן דמעות עלייך. על הסבתא החזקה שלי, על הסבתא שכולם כיבדו והעריצו, ועל הסבתא שלי שכפציינטים רואים אותה ברחוב, הם שואלים "מה קרה?!", על הסבתא שלי, שהייתה יושבת ורואה איתי "היפים והאמיצים" כל יום ראשון. שהייתה מכינה לי את השניצל ותפוחי האדמה הכי טעימים שאי פעם אכלתי. שהייתה לוקחת אותי איתה לבריכה, ומשחקת איתי קלפים. סבתא.. רואה את כולם בוכים... המשפחה שלנו. רק אני ומאיה נשארות בשקט, מנסות לקטוע את הבכי הזה של כולם, שהרי את מבינה ויודעת, שבוכים עלייך. ולעולם זה לא נעים שבוכים עלייך כשאת נמצאת שם. ואת יודעת, שמדברים עלייך... שומעת ומתרגזת. מי לא היה מתרגז?! וכששואלים אותך, "מי זה?" אני יודעת שאת נבוכה מבפנים, כי את לא יודעת... את לא יודעת סבתא. את זוכרת ולא יכולה לומר... את ההתקף שלי קיבלתי ביום השואה. את זוכרת סבתא? שבאתי לבקר אותך, והדלקנו יחד נר? לזכר המשפחה שלך, שנרצחה ע"י הנאצים. ואת, הצלחת לברוח, באוטובוס לרוסיה. ואחותך נשארה מאחור.. עם התינוקת. כל החיים שלך היו לך כאבים נוראיים... תמיד שאלת את עצמך אם התינוקת חיה. לא היו עדויות שהיא מתה.. את זוכרת אותה סבתא? אני בוכה עכשיו סבתא... כי אני רוצה אותך כל כך בחזרה כמו פעם. רוצה את הסבתא שלי, שתמיד התגאיתי בה כל כך. סבתא, את יודעת, שאנחנו תמיד שם בשבילך. גם עכשיו. את תראי, אני אעשה אותך גאה.
