כל מה שתבקש daskaliano ידידי...
נגעתי בזה כבר בעבר אבל ועם זכור לך אז העברת את זה לפורומים אחרים עם הזכרת שם המחבר... (אני)... נתחיל במטרה... המקצועני - כמו שאמר מוחמד עלי בזמנו: מה זה איגרוף? חבורה של אנשים לבנים שצופים בשתי גברים שחורים הורגים אחד את השני בזירה... למה התכוון??? האיגרוף המקצועני נועד כדי לבדר את הקהל. המתאגרפים המובילים בענף הם אנשים משכונות מצוקה ועוני שהאיגרוף זה הדרך היחידה שלהם לביטוי וישום עצמי. מה היה קורה למייק טייסון אילו היה נשאר במקום שממנו שלף אותו קאס דמאטו? היה ממשיך בחיי הפשע ומדרדר לסמים, נכנס לכלא או חותף כדור באיזו סימתה חשוחה... אחד הדברים שקראו לחבריו מאותה תקופה... אבל בזכות האיגרוף הוא זכה לישום עצמי והגיע לאן שהגיע... המתאגרפים רעבים לנצחונות ולכסף והם יעשו הכל אלמנת לקבל אותם. מתאגרף ממוצע שלא עונה לקריטריונים הנ"ל ונכנס לזירה עם אחד כזה - יוצא משם על אלונקה. אבל בשביל מארגני הקרבות החבריה האלה הם סחורה ולא יותר מזה... הם עושים כסף רב יותר על הגב של החבריה האלה. נותנים להם לגעת מעט בחלום, והמתאגרפים עושים כל מה שהאמרגן יאמר. השאלה הגדולה... מה קורה לספורטאי שנפצע או משום מה מאבד את היכולת שלו להתחרות בשלב מסויים? התשובה: הסחורה מתחלפת והמוכר נשאר תמיד... עם אין לאמרגן עניין במתאגרף אז מי ידאג לו? רוב המתאגרפים המקצוענים שזהרו בזמנו בזירה גמרו את החיים שלהם כשהם חזרו להיאבק בעוני, מחלות ובדידות. קחו את השמות המפורסמים האלו ותחקרו יותר לעומק מה קרה למתחרים אחרי פרישתם? ג'ו לויס - אחד משלושת המתאגרפים שנכשבים עד היום לטובים בהיסטוריה. נכנס לחובות, אושפז במחלקה הפסיכיאתרית ומת בבדידות ועוני. שוגר ריי רובינסון - המתאגרף הגדול בהיסטוריית המשקל הבינוני. אחרי הפרישה ניסה לפתוח בקריירה של שחקן קולנוע ולא הצליח, לא ידע איך להתמודד עם הקשלון מחוץ לזירה והתמכר לאלכוהול, מת ממחלות בגיל צעיר יחסית 61. דיק טייגר - אחד הקשוחים במשקל בינוני - נפטר ממחלת הסרטן שנה אחת בלבד אחרי הפרישה. מי דאג לו? לו אמברס - אלוף העולם במשקל קל ואחד המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה. סיים את חייו מפרנסה כבר מן, סנדלר ושיפוצניק. מייק טייסון - הספורטאי העשיר ביותר בתולדות הספורט. כולנו יודעים מה קורה עם המצב הפיננסי שלו היום... מקדישים את חייהם לאיגרוף (אחרת יכולים לשכוח מהצלחה) ומה יוצא להם מזה? מאבדים את כספם, משפחתם, בריאותם ולפעמים גם את חייהם... כמה שזה עצוב אבל עם מתאגרף לא דואג מראש לספק לעצמו פנסיה לקראת הפרישה אז זה מה שיקרה לו בסופו של דבר ואף אחד לא ידאג לו. מתאגרפים בודדים בלבד זכו לחיים נורמליים אחרי הפרישה. שוגר ריי לאונרד, מרווין האגלר, פלויד פאטרסון, חוזה טורס, לארי הולמס, ג'ורג' פורמן ועוד כמה שמות שהצליחו לבנות את חייהם ולפתוח בקריירה חדשה אחרי הפרישה מהאיגרוף... אז תחליטו!!! העם זה שווה??? האיגרוף החובבני... מטרה... ספורט, ספורט ושוב ספורט.... האיגרוף החובבני או במילים אחרות - העולימפי נועד למטרת ספורט בלבד. לא למטרת להרוויח כסף, לא הדרך היחידה לישום עצמי אלה רק גורם המסייע מבחינה נפשית ופיזית. מכיוון שהמטרה היא ספורט בלבד אז חובבי האיגרוף האולימפי מגיעים לראות רמה גבוהה של איגרוף משובח ולא לראות דם כמו במקצועני. המתחרים לא מתפרנסים מהאנף אלה מתעסקים בדברים אחרים כדי להרוויח את כספם והספורט לא יהווה להם מכשול אלה להיפך. הם יכולים להיות עו"ד, רופאים, מהנדסים וכו'. לפי חוקי האיגוד העולמי לאיגרוף - מתאגרף שעובר את גיל 31 לא מורשה יותר להתחרות בזירת האיגרוף וזה אלמנת לשמור על בריאותם של המתחרים. המתאגרפים האולימפיים שהצליחו במיוחד ובחרו באיגרוף כמקצוע לחיים פתחו בקריירה של מאמנים עוד בתקופה בה התחרו עדיין בזירה. דוגמה מצויינת - אלקסדר לבזיאק שהיה אלוף אולימפי באטלנטה והיום משמש כמאמן ראשי של נבחרת רוסיה באיגרוף שאנחנו יודעים על ההצלחה שלה באליפות העולם האחרונה. או שהתחילו בקריירה של שופטים ופרשני איגרוף. הטכניקה של המתאגרף האולימפי היא לא מהווה מטרה להוריד את היריב בנוק אאוט או לפגוע בו בצורה כלשהי. עניין הנוק אאוט נובע מהתפתחות הקרב בלבד ולא מגיע בכוונה תחילה. לשמירה על בריאותם של המתאגרפים יש חשיבות עליונה וננקתים כל הצעדים אלמנת לא לחרוג מהמשורת הזו גם עם זה יבוא על חשבון הנצחון (חוץ מקרבות חשובים באמת כמו באולימפיאדה או אליפות העולם) שם המתחרים באמת מקדישים את כל כולם לאימונים לקראת הקרב הגדול. כך המתחרים מוציאים את הדברים החיוביים מהאיגרוף כמו רוח לחימה, בריאות ודביקות במטרה שעשויות לעזור להם בהמשך חייהם. בכל הקשיים שיעמדו בדרכו יעמוד לצידו לב של מתאגרף וזה הרבה מאוד.... מקווה שנהניתם והפקתם לקחים...
