סגרתי את הבסטה
במשך כשנה היה לי יומן באינטרנט בלייבג´ורנל.קום.. הכנסתי בו הרהורים, חוויות, את התקדמות הלהקה שלי חיי האהבה שלי וכו´.. הרבה חברים שלי קראו אותו, מדי פעם ההורים החוצפנים גם בדקו פה ושם מה עשיתי ערב אמש, ובסופו של דבר נכנסתי לחרדות רבות ממנו אחרי איזה מחנה של 3 ימים, חזרתי הביתה חדורת חוויות ובאתי לפתוח את האתר שלפתע חשבתי..... מה אם? מה אם מישהו עויין ירצה להפיל אותי ברשת שלו, להגיד לי שהוא מכיר אותי, מכיר את החברים שלי, בילה איתי במקומות בילוי אליהם אני יוצאת בקביעות, ראה אותי פה ושם, ויגיד שהוא מכיר אותי. הרי עם כל כך הרבה הוכחות אני כבר אאמין מה אם גורם רשע, ירצה לבדוק על הנעשה בבאר-שבע? הרי הכל מתועד! מה אם איזה חבר לשעבר יבדוק מה כתבתי עליו שבוע אחרי שנפרדנו.. ומה עם חבר נוכחי יבדוק לאן יצאתי עם החבר לשעבר, איזה קונפליקטים היו לנו, או לחילופין מה אני חושבת עליו, מה אני חושבת כשהוא שוכח להתקשר, ומה אני כותבת על המשפחה שלו לעיני כל העולם הרי אני לא מנסה לצנזר את עצמי, אני מנסה לכתוב די בכנות, כמובן שיש דברים שאני לא כותבת אבל אני לא שמה לעצמי פס אדום רחב. אני מזכירה שמות, שמות של מקומות, ומדי פעם - כשיש לי - גם רגשות..... חשבתי שזה יכול לחזור אלי בכזה בומרנג נוראי שזה לא שווה את המספר חברים ואנשים בעולם שקוראים צוחקים ונהנים מהחיים שלא שלהם. אנשים שאני נהנית במקומם. אז סגרתי לפני שבועים, המערכת של לייבג´ורנל נותנת לי 30 יום להתחרט. יום אחד חשבתי לעצמי, שיט, אני חייבת לחלוק את זה עם מישהו, הלכתי והתחרטתי. ואז שוב התחרטתי וסגרתי שוב ל30 יום. אם יכולתי במערכת למחוק את כל ההודעות ולהתחיל מחדש, הייתי עושה זאת אבל צריך לעבור אחת אחת ובתדירות של כתיבה פעם ביומיים זה אומר משהו כמו 150 אינטריז, אני מעדיפה לפצוע את עצמי מלשבת מול המחשב כל היום ולמחוק טיפות טיפות של החיים שלי. אני מציעה לכם לחשוב טוב טוב אם מה שאתם עושים הוא חכם. -doof
במשך כשנה היה לי יומן באינטרנט בלייבג´ורנל.קום.. הכנסתי בו הרהורים, חוויות, את התקדמות הלהקה שלי חיי האהבה שלי וכו´.. הרבה חברים שלי קראו אותו, מדי פעם ההורים החוצפנים גם בדקו פה ושם מה עשיתי ערב אמש, ובסופו של דבר נכנסתי לחרדות רבות ממנו אחרי איזה מחנה של 3 ימים, חזרתי הביתה חדורת חוויות ובאתי לפתוח את האתר שלפתע חשבתי..... מה אם? מה אם מישהו עויין ירצה להפיל אותי ברשת שלו, להגיד לי שהוא מכיר אותי, מכיר את החברים שלי, בילה איתי במקומות בילוי אליהם אני יוצאת בקביעות, ראה אותי פה ושם, ויגיד שהוא מכיר אותי. הרי עם כל כך הרבה הוכחות אני כבר אאמין מה אם גורם רשע, ירצה לבדוק על הנעשה בבאר-שבע? הרי הכל מתועד! מה אם איזה חבר לשעבר יבדוק מה כתבתי עליו שבוע אחרי שנפרדנו.. ומה עם חבר נוכחי יבדוק לאן יצאתי עם החבר לשעבר, איזה קונפליקטים היו לנו, או לחילופין מה אני חושבת עליו, מה אני חושבת כשהוא שוכח להתקשר, ומה אני כותבת על המשפחה שלו לעיני כל העולם הרי אני לא מנסה לצנזר את עצמי, אני מנסה לכתוב די בכנות, כמובן שיש דברים שאני לא כותבת אבל אני לא שמה לעצמי פס אדום רחב. אני מזכירה שמות, שמות של מקומות, ומדי פעם - כשיש לי - גם רגשות..... חשבתי שזה יכול לחזור אלי בכזה בומרנג נוראי שזה לא שווה את המספר חברים ואנשים בעולם שקוראים צוחקים ונהנים מהחיים שלא שלהם. אנשים שאני נהנית במקומם. אז סגרתי לפני שבועים, המערכת של לייבג´ורנל נותנת לי 30 יום להתחרט. יום אחד חשבתי לעצמי, שיט, אני חייבת לחלוק את זה עם מישהו, הלכתי והתחרטתי. ואז שוב התחרטתי וסגרתי שוב ל30 יום. אם יכולתי במערכת למחוק את כל ההודעות ולהתחיל מחדש, הייתי עושה זאת אבל צריך לעבור אחת אחת ובתדירות של כתיבה פעם ביומיים זה אומר משהו כמו 150 אינטריז, אני מעדיפה לפצוע את עצמי מלשבת מול המחשב כל היום ולמחוק טיפות טיפות של החיים שלי. אני מציעה לכם לחשוב טוב טוב אם מה שאתם עושים הוא חכם. -doof