חומת שתיקה
באמת מעט מדי נכתב כאן על מלחמה בעיראק. אז ככה: לאור הצלחותיהן הצבאיות של כוחות הקואליציה (קיצור ל"גנבים שידיהם נמצאות כ"כ עמוק זה בכיסו של זה, שכדי לשדוד צד שלישי עליהם להישאר יחד") והלוחמה הפחות או יותר סטרילית אפילו אני התחלתי להאמין שאולי משהו טוב יצא מהמלחמה הזאת. בדיוק רציתי לכתוב כמה מילים טובות על האמריקאים החסודים והאנגלים האצילים, אבל אז עצרתי את עצמי, עצמתי את עיני וניסיתי לחשב בצורה רציונלית את הסיכוי לתוצאה טובה. ראשית, חשוב להדגיש שאינני נמנע עם אוהבי סדאם. מעולם לא תמכתי בו, ותמיד ראיתי בו רודן אכזר שמן הראוי להפילו. מה לעשות? גברים משופמים לא עושים לי את זה. שנית, צריך לציין שאני לא פצפיסט. גם אני חושב שישנן מלחמות טובות וחשובות (בגלל זה אני לא מבין למה חלקים מהשמאל מתנגדים למעורבות אמריקאית במלחמת מפרץ הראשונה), אבל אלו מלחמות למען האדם וזכויותיו הבסיסיות ולא למען אימפרליזם מודרני. אבל על כך בהמשך. בשביל מה המלחמה? כולם כבר יודעים שהמלחמה היא בשביל כסף. נפט, ליתר דיוק. לאלו שעדיין לא הבינו את זה וחושבים שהמלחמה היא על זכויותיהם של עירקים מסכנים או בגלל הסכנה הנשקפת לארה"ב אכתוב כמה עובדות: א. עיראק, במיוחד לאחר שהפסידה במלחמת מפרץ הראשונה, לא יכולה לסכן אף מדינה (אפילו לא ישראל), בטח ובטח שלא מעצמה שנמצאת בצדו השני של כדור הארץ כמו ארה"ב. לא סביר שלעיראק החילונית למהדרין יהיו קשרים עם איסלמיסט קיצוני כמו אוסמה בן לאדן. אפילו במישור הטרור המקומי, היינו ארגוני טרור פלשתינאים, עיראק מתבטלת מול אירן וסוריה. ב. זכויות אדם? אל תצחיקו אותי. כמה מדינות אתם מכירים שיזמו מלחמות כדי להגן על אזרחים ממדינות אחרות? לא הרבה, נכון? ובכן, ממשל בוש לא שונה בכך משום מדינה אחרת. לאמריקה ניסיון עשיר בתמיכה ברודנים אכזריים, כמעט בכל מדינת עולם שלישי יושב רודן מטעם הסי.אי.איי. למה הממשל נטפל דווקא לסדאם חוסיין ולא לרודנים אחרים שהטיפול בהם הוא פשוט יותר וזול יותר? ג. נשק להשמדה המונית. איזו זוועה. איך הדיקטטור המגעיל הזה מעז להפציץ את הכורדים המסכנים. רק רגע, האם על הפצצות כתוב "made in USA"? אלא מה? הרי את הנשק הזה, יחד עם אמצעי לחימה אחרים קיבל סדאם מידידיו הינקים בזמן מלחמת אירן-עיראק כשהוא נחשב לידיד האמריקאים. האם בוא אז הרג פחות? לא, דווקא יותר. אבל העיקר שהיה חבר של אמריקה. ושוב נשאלת השאלה למה לא יוצאים נגד משטרים עם נשק מסוכן עוד יותר., לדוגמה פקיסטן. ד. נפט. זהב שחור. החמצן של התעשייה. הידעתם שעיראק היא בעלת מצבורי הנפט הגדולים בעולם אחרי ערב הסעודית? בטח שידעתם, אתם שומעים את זה כל יום. הידעתם שעיראק, עד לפני חודש, הייתה בעלת הנפט היחידה במזרח התיכון שחיילים אמריקאים לא נמצאים על אדמתה? ארה"ב יכולה לעשות הרבה במקור נפט עשיר וממושמע כמו עיראק. יש להוסיף לכך את מעמדה של משפחת בוש כאצילי הנפט בארה"ב ואת היותם של כל בחירי הממשל (פרט לפאואל) עסקנים בעסקי הנפט (צ'ייני, ראמספלד ורייס עבדו בחברות נפט או שהם מחזיקים מניות בהם). ה. שיקום עיראק. כמה שאנחנו אוהבים לשקם. כמה שזה כיף לשקם. אנחנו כ"כ אוהבים לשקם שאנחנו מוכנים להרוס מדינה רק כדי לשקם אותה. כאלה אנחנו. מוסריים. אבל נכון שזה יהיה יותר אם נהיה גם מוסריים וגם עשירים? אכן כן, הנידו בראשם ראשי הממשל וצירפו את החברות שלהם (חברה של ראמספלד וחברה שמקושרת למשפחת בוש). שימו לב שהאמריקאים מתנגדים בתוקף לכל שיקום רב לאומי. מעניין למה? חשבתי ששיקום רב-לאומי משמע פחות הוצאות לארה"ב... ו. אולי בכל זאת נשקם? הבה נראה את הרקורד האמריקאי: רק לפני כמה שנים האמריקאים נכנסו לאפגניסטן (אפגנ-מה? מישהו עוד זוכר אותה?). לאחר פעולה מהירה הם אצו רצו אל המלחמה הבאה ושכחו שהם הבטיחו לשקם. עכשיו אפגניסטן נשלטת שוב ע"י מליציות מגוונות שאחת מהן כבר הכריזה ג'יהאד על הכובשים הנוצרים. הסדר נשמר רק בקאבול ומעמדן של נשים כמעט ולא השתנה (בקאבול היחס יותר סובלני). לממשלת אפגניסטן חסרים כספים כדי לממן את פעילותה, אבל האמריקאים החליטו לשפוך 70 מיליארד דולר על המלחמה בעיראק במקום לסיים את מה שהתחילו באפגניסטן. ככה זה כשאין נפט. לאור כל האמור לעיל הרשו לי להמשיך להתנגד למלחמה הנפשעת, וזאת מבלי להתייחס להרס האו"ם שבו, בדיוק כמו בהרס חבר הלאומים 70 שנה לפני, אשמה ארה"ב. אבל על זה בפעם אחרת - אני צריך לזוז.