רינת קורבט
New member
"סדן הקרח" מסדרת "חורף העולם" - מישהו זוכר?
אני צריכה קצת לאוורר את התסכולים שלי לגביו (אני רק במחצית הספר). מקווה שמישהו כאן עדיין זוכר את הספר ואולי יכול להצטרף לתחושותיי או להבהיר לי נקודות שאולי פספסתי.
שני דברים עיקריים לא ברורים לי...
1. אלב או אלוף או מה שמו, גיבורנו היקר, בורח מביתו של רב-הנפח. עצם הבחירה בבריחה אינה מפתיעה אותי כי ברור שהוא לא מרוצה מהבידוד בהר שם, מהריחוק מהנשים, מכך שהרב-הנפח ממדר את הידע שהוא מעניק לו ומחזיק אותו באפילה, וגם הוא מתחיל לחשוד שהוא מרושע. אבל העיתוי מאוד מאוד מוזר לי. כן, אלב עשה טעות שלא ממש ביודעין ושכנע את אינגר להשיג לו את הידע האסור במגילות, שחתום בקסמי אבטחת מידע, וכתוצאה מכך אינגר מת. נכון שאלב ממש מזועזע כשהוא מבין את זה. אבל כאשר רב-הנפח מגלה את זה הוא לא מעניש את אלב או כועס עליו. הוא מאוד מרוצה מהחרב שאלב חישל ואף אומר שהוא מוכשר מספיק כך שהוא יכול לעשות את עבודתו שלו ואת עבודתו של אינגר. לא ברור למה רוק מכריז בנחרצות שבכוונת הרב-נפח להרוג את אלב עכשיו כשהוא חישל את החרב. אני לא ראיתי שום הוכחה לכך. אני חושבת שהרב-נפח התכוון להמשיך לנצל את אלב ויכולותיו. אם אלב היה ממשיך להיות שם, הוא היה זוכה בהסמכה רשמית ובעוד ידע. אולי רב-הנפח חשף את סודותיו בצורה מבוקרת, אבל רוב המורים עושים כך, כדי לא להעמיס על התלמידים יותר ממה שהם מסוגלים לקלוט פר תקופה. בקיצור, ממש לא ברור לי - חוץ מההלם על המוות של אינגר - מה הניע את המנוסה המבוהלת של אלב ורוק הרחק מרב-הנפח. גם ההתנהגות של רוק לא ברורה לי. שנייה אחת הוא אומר שבטח אלב היה משכנע אותו להפר את קסמי האבטחה של המגילות, ולמות מוות נוראי, אם לא היה מצליח לשכנע את אינגר, ושנייה אח"כ הוא בורח איתו. אם הוא סבור שהוא כה חסר מוסר שעשה את מה שעשה ביודעין (מה שאינו בדיוק נכון), אז למה הוא בוחר להסתכן ולברוח איתו.
2. אחרי שאלב כבר מצא שקט ושלווה ועבודה בתור נפח בביצות יש את כל הקטע התמוה עם הלוחם (או אל) שמעיר אותו ומבקש שיסדר לו את פרסת סוסו. אז קורה קטע הזוי לגמרי שבו הלוחם זורק לו מטבע, העורבים תופסים אותו, ואלב פשוט רודף אחריו במשך מלא זמן, בלי לעצור, ומוצא עצמו במקום אחר לגמרי. קודם כל, לא ברור מדוע הוא כועס כל כך על הלוחם אם העורבים הם אלו שחטפו את המטבע. דבר שני, אפשר לחשוב כמה הוא זקוק למטבע העלוב הזה במקום בו הוא נמצא. דבר שלישי, הוא רץ ורץ בלי לחשוב שהוא מתרחק מהבית שלו, וללא עדות ברורה לקסם מצד הלוחם/אל, הוא מועבר למקום אחר לגמרי (כי כשהוא חושב על לחזור, הוא מחשב את המרחק, ומגיע למסקנה שייקח לו שבוע לחזור, בעוד שלקח לו אולי כמה שעות לעשות את המרחק לשם).
בקיצור, שני הקטעים האלו הרגישו לי תפורים ממש בגסות ולא הגיוניים ויותר נשענים על הרצון של הסופר להעביר את הגיבור שלב ולקדם את העלילה.
הדבר הנוסף שמטריד אותי הוא שאלב הוא גיבור שהרבה זמן לוקח עד שיכולתי להזדהות איתו. בהתחלה הוא מרגיש שמחה על מה שקורה לאנשי הכפר (לזמן מה), אח"כ הוא נעשה מתנשא ומנוכר לעומת חבריו לבית הרב-נפח...רק אחרי מותו של אינגר, חל כאילו מהפך שלם באישיות שלו, בבת-אחת, והוא נעשה איש אצילי של מוסר ומה לא, ושואף לכפר על מה שעשה ולשלם על זה. פתאום כשהוא פוגש את השודדים, הוא נזכר שהוא לא אוהב את האקווש ושהוא צריך להילחם בהם ושזאת מטרת חייו. לא נראה שחשב על זה באמת בכל השנים מאז ילדותו או בביצה.
לא צריך להבין אותי לא נכון. הספר הוא ספר פנטסיה לא רע. הוא קליאשתי משהו אבל הכתיבה סוחפת (למרות שהתרגום או העריכה יכלו להיות הרבה יותר טובים). אני פשוט מתוסכלת מזה שאני לא מוצאת כל כך היגיון בהחלטות החיים שעושה הגיבור...
אני צריכה קצת לאוורר את התסכולים שלי לגביו (אני רק במחצית הספר). מקווה שמישהו כאן עדיין זוכר את הספר ואולי יכול להצטרף לתחושותיי או להבהיר לי נקודות שאולי פספסתי.
שני דברים עיקריים לא ברורים לי...
1. אלב או אלוף או מה שמו, גיבורנו היקר, בורח מביתו של רב-הנפח. עצם הבחירה בבריחה אינה מפתיעה אותי כי ברור שהוא לא מרוצה מהבידוד בהר שם, מהריחוק מהנשים, מכך שהרב-הנפח ממדר את הידע שהוא מעניק לו ומחזיק אותו באפילה, וגם הוא מתחיל לחשוד שהוא מרושע. אבל העיתוי מאוד מאוד מוזר לי. כן, אלב עשה טעות שלא ממש ביודעין ושכנע את אינגר להשיג לו את הידע האסור במגילות, שחתום בקסמי אבטחת מידע, וכתוצאה מכך אינגר מת. נכון שאלב ממש מזועזע כשהוא מבין את זה. אבל כאשר רב-הנפח מגלה את זה הוא לא מעניש את אלב או כועס עליו. הוא מאוד מרוצה מהחרב שאלב חישל ואף אומר שהוא מוכשר מספיק כך שהוא יכול לעשות את עבודתו שלו ואת עבודתו של אינגר. לא ברור למה רוק מכריז בנחרצות שבכוונת הרב-נפח להרוג את אלב עכשיו כשהוא חישל את החרב. אני לא ראיתי שום הוכחה לכך. אני חושבת שהרב-נפח התכוון להמשיך לנצל את אלב ויכולותיו. אם אלב היה ממשיך להיות שם, הוא היה זוכה בהסמכה רשמית ובעוד ידע. אולי רב-הנפח חשף את סודותיו בצורה מבוקרת, אבל רוב המורים עושים כך, כדי לא להעמיס על התלמידים יותר ממה שהם מסוגלים לקלוט פר תקופה. בקיצור, ממש לא ברור לי - חוץ מההלם על המוות של אינגר - מה הניע את המנוסה המבוהלת של אלב ורוק הרחק מרב-הנפח. גם ההתנהגות של רוק לא ברורה לי. שנייה אחת הוא אומר שבטח אלב היה משכנע אותו להפר את קסמי האבטחה של המגילות, ולמות מוות נוראי, אם לא היה מצליח לשכנע את אינגר, ושנייה אח"כ הוא בורח איתו. אם הוא סבור שהוא כה חסר מוסר שעשה את מה שעשה ביודעין (מה שאינו בדיוק נכון), אז למה הוא בוחר להסתכן ולברוח איתו.
2. אחרי שאלב כבר מצא שקט ושלווה ועבודה בתור נפח בביצות יש את כל הקטע התמוה עם הלוחם (או אל) שמעיר אותו ומבקש שיסדר לו את פרסת סוסו. אז קורה קטע הזוי לגמרי שבו הלוחם זורק לו מטבע, העורבים תופסים אותו, ואלב פשוט רודף אחריו במשך מלא זמן, בלי לעצור, ומוצא עצמו במקום אחר לגמרי. קודם כל, לא ברור מדוע הוא כועס כל כך על הלוחם אם העורבים הם אלו שחטפו את המטבע. דבר שני, אפשר לחשוב כמה הוא זקוק למטבע העלוב הזה במקום בו הוא נמצא. דבר שלישי, הוא רץ ורץ בלי לחשוב שהוא מתרחק מהבית שלו, וללא עדות ברורה לקסם מצד הלוחם/אל, הוא מועבר למקום אחר לגמרי (כי כשהוא חושב על לחזור, הוא מחשב את המרחק, ומגיע למסקנה שייקח לו שבוע לחזור, בעוד שלקח לו אולי כמה שעות לעשות את המרחק לשם).
בקיצור, שני הקטעים האלו הרגישו לי תפורים ממש בגסות ולא הגיוניים ויותר נשענים על הרצון של הסופר להעביר את הגיבור שלב ולקדם את העלילה.
הדבר הנוסף שמטריד אותי הוא שאלב הוא גיבור שהרבה זמן לוקח עד שיכולתי להזדהות איתו. בהתחלה הוא מרגיש שמחה על מה שקורה לאנשי הכפר (לזמן מה), אח"כ הוא נעשה מתנשא ומנוכר לעומת חבריו לבית הרב-נפח...רק אחרי מותו של אינגר, חל כאילו מהפך שלם באישיות שלו, בבת-אחת, והוא נעשה איש אצילי של מוסר ומה לא, ושואף לכפר על מה שעשה ולשלם על זה. פתאום כשהוא פוגש את השודדים, הוא נזכר שהוא לא אוהב את האקווש ושהוא צריך להילחם בהם ושזאת מטרת חייו. לא נראה שחשב על זה באמת בכל השנים מאז ילדותו או בביצה.
לא צריך להבין אותי לא נכון. הספר הוא ספר פנטסיה לא רע. הוא קליאשתי משהו אבל הכתיבה סוחפת (למרות שהתרגום או העריכה יכלו להיות הרבה יותר טובים). אני פשוט מתוסכלת מזה שאני לא מוצאת כל כך היגיון בהחלטות החיים שעושה הגיבור...