סדנאות בנושאי התמודדות

[yonsh]

סדנאות בנושאי התמודדות

הי, אני יונית, התאלמנתי לפני 9 שנים. בעקבות השכול - הוצאתי ספר "העלמה נה והבור" וכיום אני מעבירה סדנאות התמודדות בנושאים שונים. כל הפרטים עלי ועל הסדנאות בלוח המודעות של הפורום (תחת קישור לוחות). מוזמנים לבוא, לחוות ולהתרגש!

 

[שרון123]

אם אפשר לשאול שאלה או נושא לדיון

נכנסתי לאתר, ובדף הראשון של הפתיחה כתוב על היחס של הסביבה שלא מרשה בעצם לעלמה לשמוח ולהמשיך לחיות חיים רגילים עם עצב, וגם שמחה. עד כמה התגובות של הסביבה או המחשבות "מה יגידו עלי?" משפיעים על דרך ההתמודדות שלנו עם האבל?

 

[חיה אש]

"מה יגידו עלי?"

כמו שתמיד הייתי זה לא דבר שהפריע לי ב"איך לנהוג"... היו ואני מניחה שיש ויהיו הערות ותמיד יש את האנשים הטובים שבאים ומספרים. אחד הדברים שכן הכעיס אותי היה בשבעה.... יש לי בן קטן בן 9.5 שמן ההתחלה לא מצא את עצמו בתוך ההמולה בבית ,הרבה אנשים ,בכי והורים שאין להם זמן אליו (לאחר יומיים קבענו להפגש לחצי שעה לבד מידי יום) אז הוא הלך לחברים או יצא לשחק כדורגל ליד הבית. היו אנשים שהעירו ולא הבינו איך אנחנו מרשים ,הכעיסה אותי מאוד האטימות ! מעבר לזה בני האמצעי... הוא עם תסמונת דאון ,הוא המשיך ללכת לבית הספר, אם רציתי לשמור על שפיות הבית ובריאות הילדים זו היתה הדרך היחידה.

 

[שרון123]

לגמרי מסכימה איתך

אצלנו השבעה היתה בסוף אוגוסט ולכן הילדים היו בבית, והשתגעו מהשיעמום והבילבול. עשו הרבה רעש, וגם אנחנו קיבלנו פרצופים נוזפים. אסרתי באסטיביות רבה על אחרים להעיר להם.

 

[shlish2004]

תגובות הסביבה

לטעמי ומניסיוני הדל, תגובות הסביבה מושפעות ממה שאנו משדרים לסביבה. משפחתי ואני משדרים לסביבה כי החלטנו להמשיך בחיים, וכך גם הסביבה מתנהגת כלפינו - כלומר, אנשים שאינם יודעים על השכול שעברנו מופתעים בכל פעם מחדש כיצד אנחנו מחייכים, הולכים לאירועים למרות כל הקושי. אני מכיר משפחות אשר משדרים לסביבה כי הכל שחור, הבור שנפער בחייהם איננו ניתן למילוי וכך גם הסביבה מתייחסת אליהם. אני אישית לעולם לא השקעתי מחשבה מה יאמרו עלי, או איך ידברו איתי, ואפילו במהלך השבעה, כאשר ישבתי עם חבריי ילדות שלי וצחקנו, מישהו העיר לי כי "אסור" לי להיות שמח, כי אני יושב שבעה, תשובתי הייתה שאני מאמין כי כך אחותי הייתה רוצה שאתנהג ובכך הסתיים הויכוח ביננו. עמית

 

[שרון123]

לגמרי מסכימה איתך

גם אצלנו הגישה דומה מאד. ועם זאת, אני לא יכולה להגיד שתגובות של אנשים ממש לא מזיזות לי. כבר קרה שנפגעתי...

 

[yonsh]

"המדריך השלם לאלמנה"

שלום שרון. הנושא הזה של תגובות הסביבה הוא בדיוק אחד הנושאים בו עוסק הספר והסדנאות. יום אחרי הלוויה, קמתי בבוקר והרגשתי שלא ממש עיכלתי את מה שקרה יום קודם בבית העלמין, והחלטתי שאני הולכת לבית העלמין. הייתה זו שעה מאוד מוקדמת בבוקר, לפני שמגיעים המנחמים, כך שלא חשבתי שיש עם זה איזושהי בעיה. כשהגעתי, עדיין לא מאמינה למראה הקבר, התיישבתי למרגלותיו והתחלתי לבכות. אחרי כמה דקות ניגש אלי האיש של חברת קדישא, שניהל את טקס הקבורה יום קודם, וכעס אלי שאסור לי לצאת מהבית כי עלי לשבת שבעה על בעלי. ניסיתי להסביר לו שזה מה שאני עושה, אני "יושבת על בעלי" (ממש , פיזית) ולא רק שבעה, אלא 70 (קילו)... אבל הוא לא הבין את ההומור שלי באותו רגע ורק חזר ואמר - לכי הביתה , את צריכה לשבת שבעה על בעלך.... וזו רק "דוגמית". בספר, יש איור מדהים של ספר שנקרא "המדריך השלם לאלמנה" - כי אני בטוחה שמישהו, איפשהו, כנראה שכתב ספר כזה, הרי אחרת - מאיפה כולם ידעו להגיד לי איך עלי להתנהג...? הלוואי והיה זה כל כך פשוט "להתעלם ממה שאומרת הסביבה ולעשות רק מה שטוב ונכון לאדם"... אבל מנסיוני זה לא כך. במיוחד בתקופת האבל, כשאתה כולך שבור ונמצא בתוך הבור - לא תמיד יש בך את הכוחות האלה שעוזרים לבדוק מה נכון לי ומה לא ...

 

[yonsh]

הצעה

בהמשך לדבריי, כפי שכתבתי, הנושא הזה הוא אחד הנושאים בהם עוסקות הסדנאות שלי שנקראות - "הצמיחה מתוך הבור". רציתי להציע, לעשות מפגש, סגור לחברי הפורום, בו אעביר את אחד מהנושאים שאני עושה בסדנאות (אפשר גם את הנושא הזה של יחס הסביבה). מי שירצה פרטים נוספים, מוזמן לפנות. יש את כל פרטי ההתקשרות עימי באתר של הספר.

 

[שרון123]

תודה רבה על ההצעה../images/Emo140.gif

אני מקווה שעם הזמן, תלך ותתגבש כאן קבוצת תמיכה מגובשת יותר

 

[שרון123]

זה נכון שבמצבים כאלה

כל אמירה פוגעת יותר, ואנחנו כל כך חלשים, שלפעמים קל לנו יותר להכנע למוסכמות ולא לנסות לחשוב בעצמנו איך נכון לנו להתאבל. אבל איזו עזות מצח של האיש מחברה קדישה, גורם לי לשמוח שאנחנו נמנענו מלהשתמש בשירותיהם.