סדנת צעדים - הצעד הראשון

OA ענת

New member
סדנת צעדים - הצעד הראשון

צעד מספר 1: הודינו שאנו חסרי-אונים מול התמכרותנו, שאבדה לנו השליטה על חיינו. תמצית הצעד הראשון לפי ספר הצעדים של AA - מי מוכן להודות בתבוסה מוחלטת? הודעה בחוסר אונים הינה הצעד הראשון לשחרור. היחס שבין ענווה לפכחות. כפייתיות שכלית מצטרפת לאלרגיה גופנית. מדוע על חבר AA להגיע לתחתית? כאשר הועמדנו לראשונה מול האתגר להודות בתבוסה מוחלטת, רובנו התקוממנו - הרי באנו לAA בציפיה שילמדו אותנו ביטחון עצמי. הסיבה שהצעד הראשון מתעקש שנודה שהגענו לשפל המדרגה היא כי ההחלטה לבצע את שאר יתר 11 הצעדים של AA מחייבת קבלתן של גישות ופעולות, אותן לא יעלה על דעתו של אלכוהוליסט לבצע כאשר הוא עדין שותה משקאות חריפים. רק כאשר יש הבנה שזה ענין של חיים ומוות, רק אז יש סיכוי שהאלכוהוליסט יפנה נגד האלכוהול. רק אז אנו מוכנים לכל דבר שיסיר מעלינו את הדיבוק האכזרי הזה - אלכוהוליזם. על הצעד הראשון מתוך "LIFELINE" של OA בתרגומה של חברה יקרה שלי - שלומית מכורה לאכול. צעד ראשון חיוני: אני חסרת-אונים מול האוכל, ואבדה לי השליטה על חיי! הצעד הזה הוא הפסיעה הראשונה שלי לקראת כנות. אם לא אהיה כנה לגבי האמת הקריטית הזאת, לא אוכל לעבוד בתוכנית, וגם לא תהיה לי סיבה לכך, משום שאני לא מודה בכך שיש לי בעיה. "אבדה לנו השליטה על חיינו" מזכיר לי את הצורך שלי באלוהים. אם קודם כול אני חסרת-אונים, ושנית, אבדה לי השליטה על חיי, אז אני לא יכולה לעשות שום דבר. אני לא בשליטה. אני זקוקה לאלוהים. העובדה שאני מודה שאני פגיעה, פותחת את הראש שלי. לא הצלחתי כל-כך בכוחות עצמי, אבל עם כוח עליון הכול אפשרי. צעד זה מדרבן אותי לקראת הצעדים השני והשלישי. למי שיש עוד הארות/הערות לגבי צעד 1 מוזמן לעלות אותן בהמשך להודעה זו! השאלה הראשונה בהקשר לצעד זה - החל ממחר - יום ג'. תודה, ענת
 

zoro3

New member
צעד 1

.צעד ראשון: הודינו שאנו חסרי-אונים מול התמכרותנו חיינו הפכו בלתי-ניתנים לניהול גרסת N/A הצעד הראשון וההכרחי בדרך להחלמה הוא ההכרה בכך שאנו חולים במחלה שאין לנו כל שליטה עליה. ההודאה בכשלון ובאבדן היכולת לנהל חיים היא הפתח שדרכו נוכל להבין .שאין לנו את הפתרון והחשיבה העצמאית שלנו לא מובילה אותנו בדרך נכונה תחושת הכשלון מלווה אותנו לאורך זמן ועד עתה כל מה שעשינו הוא לברוח ממנה בדרך .היחידה שידענו. עוד ועוד סמים כדי לכבות את השריפה בתוכנו אבל מהר מאד נגלה כי ההודאה בכשלון והיכולת לקבל את העובדה כי אין בכוחנו למצוא את הדרך בעצמנו ואין אנו מתפקדים יותר כיישות עצמאית ותורמת, לא בחברה ולא עם .משפחותינו וכל הסובבים אותנו לא מספיק לומר "אני מכור" כי קיים הבדל בין ההבנה של המצב לבין ההכרה בפירוש המלא של מילים אלו. אנחנו יודעים בשלב די מוקדם של ההתמכרות שלנו כי אנו מכורים, אך ."עדיין נדמה לנו כי אנו בשליטה ויש לנו את היכולת "לצאת מזה ההודאה בכך שאנו חסרי אונים מול התמכרותנו, פירושה שאנו מכירים ומודים כאקט סופי .שאין ממנו חזרה, כי מעתה אנו חייבים לחפש פתרון שראשיתו טמונה בקבלת עזרה .מעכשיו אנחנו לא מאחורי ההגה, אנחנו הנוסעים ומישהו אחר יקח אותנו למחוז חפצנו .עכשיו אנחנו רק צריכים לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע
 
למעלה